הפסק השרטוט מום הנתקן בתשובה - וארבעת השרים רשומי הפנים
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 36 · דף קכד ע"ב
לשון הזוהר
וְאִם אִית בְּהוּ פָסֵק כְּגַוְונָא דָא (נ״א) הַאי בַּר נַשׁ אַכְחִישׁ דִּיּוֹקְנֵיהּ, וְעָבַד פְּגַם וּמוּם, וּבְהַהוּא פְגַם שַׁרְיָא מוּם, כְּפוּם מוּם דְּסִיהֲרָא, פָּרִיץ אִיהוּ, מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה (ירמיה ג, ג), שַׁרְיָא בֵּיהּ פְּרִיצוּ בְּמִצְחוֹ, מֵהַהוּא אֲתַר אִיהוּ פְגִים, וְצָרִיךְ לְכַסָּאָה מִצְחוֹ דְלָא יִתְגְּלֵי עֶרְיָתֵיהּ לְמָארֵי דְּדִינָא, ° וְאִם חָזַר בִּתְיוּבְתָא, יְהֵא פְּגִימוּ דִילֵיהּ נָחִית לְתַתָּא, לָקֳבֵל בָּהּ עָנְשָׁא, וְאִם לַאו אִיהוּ חוֹזֵר בִּתְיוּבְתָּא, מִסְתַּלְקַת לְעִילָא לְתַבְעָא לֵיהּ דִּינָא בְעָלְמָא דְאָתֵי, בְהַהוּא אֲתַר דְּפַגִּים, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת׳ (שמות כא, טז), וְלָא לְמַגָּנָא אָמְרוּ קַדְמָאִין, ° בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, דְּלָא יַכְחִישׁ דִּיּוֹקְנֵיהּ וְיַעֲבֵיד פְּרִיצוּ בְדִיּוֹקְנָא דִלְעִילָא. בְאוֹרַיְיתָא דִלְעִילָא ° מָאן דְּרָשִׁים וְצִיֵּיר אִלֵּין שִׁרְטוּטִין, אִיהוּ אָמוֹן מוּפְלָא וּמְכוּסֶה, מָאן דְּאִסְתַּכַּל בְּשִׁפּוּלֵי מַשְׁכְּנָא, אִשְׁתְּמוֹדָע בְּאִלֵּין רְשִׁימִין וְצִיּוּרִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׳ (תהלים קלט, טו), צִיּוּרָא דְאַרְבַּע שִׁרְטוּטִין אִלֵּין, אִינוּן אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר אָדָם, בְּכֻלְּהוּ אַרְבַּע רְשִׁימִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, י), וְדָא מִיכָאֵ״ל שַׂר הַחֶסֶד לִימִינָא, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן׳, דָּא גַבְרִיאֵ״ל שַׂר הַגְּבוּרָה, ׳וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳ דָּא נוּרִיאֵ״ל (נ״א אוריא״ל) ° שַׂר עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳, רְפָאֵ״ל שַׂר שְׁכִינְתָּא, ° דְתַמָּן פְּאֵר, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ׳ (יחזקאל כד, יז).
תרגום
וְאִם יֵשׁ בָּהֶם הֶפְסֵק כָּעֵין זֶה, אָדָם זֶה הִכְחִישׁ אֶת דְּיוֹקְנוֹ וְעָשָׂה פְּגָם וּמוּם, וּבְאוֹתוֹ פְּגָם שׁוֹרֶה מוּם, כְּפִי מוּם הַלְּבָנָה - פָּרוּץ הוּא, 'מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה' (ירמיה ג ג), שׁוֹרָה בּוֹ פְּרִיצוּת בְּמִצְחוֹ, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא פָּגוּם, וְצָרִיךְ לְכַסּוֹת אֶת מִצְחוֹ שֶׁלֹּא תִּתְגַּלֶּה עֶרְוָתוֹ לְבַעַל הַדִּין. וְאִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה, יֵרֵד פְּגָמוֹ לְמַטָּה, כְּנֶגֶד הָעֹנֶשׁ שֶׁבּוֹ, וְאִם אֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, מִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לִתְבֹּעַ עָלָיו דִּין בָּעוֹלָם הַבָּא, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּגַם, עָלָיו נֶאֱמַר (שמות כא טז) 'מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת'. וְלֹא לְחִנָּם אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ אֶת דְּיוֹקְנוֹ וְיַעֲשֶׂה פְּרִיצוּת בַּדְּיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה. בַּתּוֹרָה שֶׁלְּמַעְלָה, מִי שֶׁרוֹשֵׁם וּמְצַיֵּר שִׂרְטוּטִים אֵלֶּה הוּא 'אָמוֹן' מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּשׁוּלֵי הַמִּשְׁכָּן, נוֹדָע בְּרִשּׁוּמִים וְצִיּוּרִים אֵלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים קלט טו) 'רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ'. צִיּוּר אַרְבַּעַת הַשִּׂרְטוּטִים הָאֵלֶּה - הֵם אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר אָדָם, בְּכָל אַרְבָּעָה הָרְשׁוּמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א י) 'וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם' - וְזֶה מִיכָאֵ״ל שַׂר הַחֶסֶד לְיָמִין, 'וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן' - זֶה גַּבְרִיאֵ״ל שַׂר הַגְּבוּרָה, 'וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן' - זֶה נוּרִיאֵ״ל (נוסח אחר: אוּרִיאֵ״ל) שַׂר עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, 'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם' - רְפָאֵ״ל שַׂר הַשְּׁכִינָה, שֶׁשָּׁם פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יחזקאל כד יז) 'פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואם אית בהו פסק כגוונא דא (נ״א) האי בר נש אכחיש דיוקניה, ועבד פגם ומום, ובההוא פגם שריא מום, כפום מום דסיהרא, פריץ איהו, מצח אשה זונה (ירמיה ג, ג), שריא ביה פריצו במצחו, מההוא אתר איהו פגים, וצריך לכסאה מצחו דלא יתגלי עריתיה למארי דדינא, ° ואם חזר בתיובתא, יהא פגימו דיליה נחית לתתא, לקבל בה ענשא, ואם לאו איהו חוזר בתיובתא, מסתלקת לעילא לתבעא ליה דינא בעלמא דאתי, בההוא אתר דפגים, עליה אתמר ° ׳מעם מזבחי תקחנו למות׳ (שמות כא, טז), ולא למגנא אמרו קדמאין, ° במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, דלא יכחיש דיוקניה ויעביד פריצו בדיוקנא דלעילא. באורייתא דלעילא ° מאן דרשים וצייר אלין שרטוטין, איהו אמון מופלא ומכוסה, מאן דאסתכל בשפולי משכנא, אשתמודע באלין רשימין וציורין, דאתמר בהון ׳רקמתי בתחתיות ארץ׳ (תהלים קלט, טו), ציורא דארבע שרטוטין אלין, אינון אריה שור נשר אדם, בכלהו ארבע רשימין, הדא הוא דכתיב ׳ופני אריה אל הימין לארבעתם׳ (יחזקאל א, י), ודא מיכא״ל שר החסד לימינא, ׳ופני שור מהשמאל לארבעתן׳, דא גבריא״ל שר הגבורה, ׳ופני נשר לארבעתן׳ דא נוריא״ל (נ״א אוריא״ל) ° שר עמודא דאמצעיתא, ׳ודמות פניהם פני אדם׳, רפא״ל שר שכינתא, ° דתמן פאר, דאתמר בה ׳פארך חבוש עליך׳ (יחזקאל כד, יז).
התרגום: ואם יש בהם הפסק כעין זה, אדם זה הכחיש את דיוקנו ועשה פגם ומום, ובאותו פגם שורה מום, כפי מום הלבנה - פרוץ הוא, 'מצח אשה זונה' (ירמיה ג ג), שורה בו פריצות במצחו, מאותו מקום הוא פגום, וצריך לכסות את מצחו שלא תתגלה ערותו לבעל הדין. ואם חזר בתשובה, ירד פגמו למטה, כנגד הענש שבו, ואם אינו חוזר בתשובה, מסתלק למעלה לתבע עליו דין בעולם הבא, באותו מקום שפגם, עליו נאמר (שמות כא טז) 'מעם מזבחי תקחנו למות'. ולא לחנם אמרו הראשונים: במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, שלא יכחיש את דיוקנו ויעשה פריצות בדיוקן שלמעלה. בתורה שלמעלה, מי שרושם ומציר שרטוטים אלה הוא 'אמון' מפלא ומכסה, מי שמסתכל בשולי המשכן, נודע ברשומים וציורים אלה, שנאמר בהם (תהלים קלט טו) 'רקמתי בתחתיות ארץ'. ציור ארבעת השרטוטים האלה - הם אריה שור נשר אדם, בכל ארבעה הרשומים, זהו שכתוב (יחזקאל א י) 'ופני אריה אל הימין לארבעתם' - וזה מיכא״ל שר החסד לימין, 'ופני שור מהשמאל לארבעתן' - זה גבריא״ל שר הגבורה, 'ופני נשר לארבעתן' - זה נוריא״ל (נוסח אחר: אוריא״ל) שר עמודא דאמצעיתא, 'ודמות פניהם פני אדם' - רפא״ל שר השכינה, ששם פאר, שנאמר בה (יחזקאל כד יז) 'פארך חבוש עליך'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ואם חזר כו'. דזהו סוד צדיק ורע לו כמו שאומר למעלה: