ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 27 (קכג ע"א)

החטא עולה עד מקום גזרת הנשמה - והבדלת נשמת האצילות בעון

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 27 · דף קכג ע"א

לשון הזוהר

° וּמְנָא יָדְעִין כּוּלֵי הַאי, בְּגִין דְּסמא״ל וְנָחָשׁ מְמַנָּן עַל חוֹבִין דִּבְנֵי נָשָׁא, דְאִתְדָּנוּ מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ גְבוּרָה, וְכַד בַּר נַשׁ עָבִיד חוֹבִין, כְּפוּם הַהוּא בַּר נַשׁ הָכִי סָלִיק חוֹבֵיהּ לַאֲתַר דְּאִתְגַּזַּר נִשְׁמָתֵיהּ, וְלָא זָז מִתַּמָּן הַהוּא חוֹבָא עַד דְּאִתְפַּרַע מֵהַהוּא בַּר נַשׁ, וְאִם בַּר נַשׁ אִיהוּ נִשְׁמָתֵיהּ בְּאֹרַח אֲצִילוּת, אִם חָאב, חוֹבֵיהּ מְטֵי עַד סְפִירָן, וְעוֹנְשָׁא אִיהוּ סַגִּי כְּפוּם דַּרְגֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְכִי חוֹבָא אִיהוּ בְּבַר נַשׁ דְּתַלְיָא נִשְׁמָתֵיהּ מֵהַהוּא אֲתַר, וְכִי אִית לֵיהּ חוֹבִין, וְהָא כְּתִיב ׳לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוְן׳ (משלי יב, כא), אָמַר לֵיהּ אִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי אִם עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין׳ (ישעיה נט, ב) אלהיכ״ם, מַאי מַבְדִּילִים, אֶלָּא דְסָלִיק הַהִיא נִשְׁמָתָא דַאֲצִילוּתָא מִנֵּיהּ וְאִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ. ° וְרָזָא דְמִלָּה, וַיֹּאמֶר אלהי״ם יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וְגוֹמֵר (בראשית א, ו), אִסְתַּלַּק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא יְבֵשָׁא, מָאן גּוּפָא הָכָא, דָא נִשְׁמָתָא דְכָרְסַיָּא יְקָרָא (נ״א דקב״ה יהו״ה) דְּאִשְׁתְּאָרַת יְבֵשָׁה, בְּגִין דְּאִסְתַּלְקַת מִנֵּיהּ נִשְׁמָתָא בְאֹרַח אֲצִילוּת, דְּהַאי נִשְׁמָתָא אִיהִי גוּפָא לְנִשְׁמָתָא עִלָּאָה, וְאִי בָּעִי דְתַחֲזוֹר לְגַבֵּי הַהוּא נִשְׁמָתָא, לֵית לָהּ רְשׁוּ לְאַחֲזָרָא לְגַבֵּיהּ, עַד דְּהַהוּא חוֹבָא אִתְעַבְרַת מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (מלאכי ג, ז).

תרגום

וּמֵאַיִן יוֹדְעִים כָּל זֹאת? מִשּׁוּם שֶׁסמא״ל וְנָחָשׁ מְמֻנִּים עַל חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁנִּדּוֹנִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא גְּבוּרָה, וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה חֲטָאִים, לְפִי אוֹתוֹ אָדָם כָּךְ עוֹלֶה חֶטְאוֹ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם נִגְזְרָה נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא זָז מִשָּׁם אוֹתוֹ הַחֵטְא עַד שֶׁנִּפְרָע מֵאוֹתוֹ הָאָדָם, וְאִם נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, אִם חָטָא, חֶטְאוֹ מַגִּיעַ עַד הַסְּפִירוֹת, וְהָעֹנֶשׁ מְרֻבֶּה לְפִי דַּרְגָּתוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו: הַאִם יֵשׁ חֵטְא בְּאָדָם שֶׁתְּלוּיָה נִשְׁמָתוֹ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, וְכִי יֵשׁ לוֹ חֲטָאִים? וַהֲרֵי כָּתוּב (משלי יב כא) 'לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן'! אָמַר לוֹ: כֵּן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נט ב) 'כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין' אֱלֹהֵיכֶם - מַהוּ 'מַבְדִּלִים'? אֶלָּא שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת אוֹתָהּ נְשָׁמַת הָאֲצִילוּת מִמֶּנּוּ וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְסוֹד הַדָּבָר: 'וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳' וְגוֹמֵר (בראשית א ו) - מִסְתַּלֶּקֶת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר גּוּף יָבֵשׁ, מִי הַגּוּף כָּאן? זוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַכִּסֵּא הַיָּקָר (נוסח אחר: שֶׁל הקב"ה יהו״ה) שֶׁנִּשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנָּה הַנְּשָׁמָה בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, שֶׁנְּשָׁמָה זוֹ הִיא גּוּף לַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאִם רוֹצָה לַחְזֹר אֶל אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה, אֵין לָהּ רְשׁוּת לַחְזֹר אֵלֶיהָ עַד שֶׁאוֹתוֹ הַחֵטְא יַעֲבֹר מִמֶּנָּה, וְסוֹד הַדָּבָר: 'שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם' (מלאכי ג ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° ומנא ידעין כולי האי, בגין דסמא״ל ונחש ממנן על חובין דבני נשא, דאתדנו מסטרא דשמאלא דאיהו גבורה, וכד בר נש עביד חובין, כפום ההוא בר נש הכי סליק חוביה לאתר דאתגזר נשמתיה, ולא זז מתמן ההוא חובא עד דאתפרע מההוא בר נש, ואם בר נש איהו נשמתיה בארח אצילות, אם חאב, חוביה מטי עד ספירן, ועונשא איהו סגי כפום דרגיה. אמר רבי אלעזר אבא וכי חובא איהו בבר נש דתליא נשמתיה מההוא אתר, וכי אית ליה חובין, והא כתיב ׳לא יאנה לצדיק כל און׳ (משלי יב, כא), אמר ליה אין, הדא הוא דכתיב ׳כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין׳ (ישעיה נט, ב) אלהיכ״ם, מאי מבדילים, אלא דסליק ההיא נשמתא דאצילותא מניה ואתפרש מניה. ° ורזא דמלה, ויאמר אלהי״ם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וגומר (בראשית א, ו), אסתלק נשמתיה מניה ואשתאר גופא יבשא, מאן גופא הכא, דא נשמתא דכרסיא יקרא (נ״א דקב״ה יהו״ה) דאשתארת יבשה, בגין דאסתלקת מניה נשמתא בארח אצילות, דהאי נשמתא איהי גופא לנשמתא עלאה, ואי בעי דתחזור לגבי ההוא נשמתא, לית לה רשו לאחזרא לגביה, עד דההוא חובא אתעברת מניה, ורזא דמלה שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג, ז).

התרגום: ומאין יודעים כל זאת? משום שסמא״ל ונחש ממנים על חטאי בני האדם, שנדונים מצד השמאל שהוא גבורה, וכשאדם עושה חטאים, לפי אותו אדם כך עולה חטאו אל המקום שמשם נגזרה נשמתו, ולא זז משם אותו החטא עד שנפרע מאותו האדם, ואם נשמתו של האדם בדרך אצילות, אם חטא, חטאו מגיע עד הספירות, והענש מרבה לפי דרגתו. אמר רבי אלעזר לאביו: האם יש חטא באדם שתלויה נשמתו מאותו מקום, וכי יש לו חטאים? והרי כתוב (משלי יב כא) 'לא יאנה לצדיק כל און'! אמר לו: כן, זהו שכתוב (ישעיה נט ב) 'כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין' אלהיכם - מהו 'מבדלים'? אלא שמסתלקת אותה נשמת האצילות ממנו ונפרדת ממנו. וסוד הדבר: 'ויאמר אלהי״ם ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳' וגומר (בראשית א ו) - מסתלקת נשמתו ממנו ונשאר גוף יבש, מי הגוף כאן? זו הנשמה של הכסא היקר (נוסח אחר: של הקב"ה יהו״ה) שנשארה יבשה, משום שהסתלקה ממנה הנשמה בדרך אצילות, שנשמה זו היא גוף לנשמה העליונה, ואם רוצה לחזר אל אותה הנשמה, אין לה רשות לחזר אליה עד שאותו החטא יעבר ממנה, וסוד הדבר: 'שובו אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג ז).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ומנא כו' בגין כו'. ואלו מודיעין הדינין כנ"ל מסטרא דלהון:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: