ירידת אליהו - השמות הולכים שלשה שלשה בשלשה מיני אש
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 20 · דף קכב ע"א
לשון הזוהר
רֵישָׁא כֶתֶר עֶלְיוֹן, מוֹחָא חָכְמָה, בִּינָה לִבָּא ° וּבָהּ לֵב מֵבִין, תְּרֵין דְּרוֹעִין חֶסֶד גְּבוּרָה, גּוּפָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, תְּרֵין שׁוֹקִין נֶצַח וָהוֹד, יְסוֹד אָמָה, שְׁכִינְתָּא אוֹת דִּילֵיהּ. כֶּתֶר אִתְקְרֵי אֵ״ל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה הַכֹּל - חָכְמָה וּבִּינָה, וְאִינוּן אלהינ״ו וִאלה״י אֲבוֹתֵינוּ, אלהינ״ו בִּינָה, וִאלה״י אֲבוֹתֵינוּ חָכְמָה, וְאִיהוּ אלה״י אַבְרָהָם אלה״י יִצְחָק וִאלה״י יַעֲקֹב, הָאֵ״ל הַגָּדוֹל מִסִּטְרָא דִגְדוּלָה, וְהַגִּבּוֹר מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, וְהַנּוֹרָא מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. ° אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית, וְאָמַר רַבִּי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, שְׁמַעְנָא לְעִילָא תִּקּוּנָא דִילָךְ בִּשְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבִצְלוֹתָא דִילֵיהּ, חֲזוֹר בָּךְ, דְּאַתְּ צָרִיךְ לְתַקָּנָא שְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְקָא יָאוּת, דְּהָא כֻּלְּהוּ אָזְלִין בִּתְלַת תְּלַת, מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי אִתְקְרִיאוּ יהו״ה יהו״ה יהו״ה תְּלַת אֲבָהָן, וְאִינוּן אֵשׁ דְּלָא אִיהוּ שׂוֹרֵף, וְאִתְקְרִיאוּ בִּתְלַת שְׁמָהָן אהי״ה אהי״ה אהי״ה, וְהַאי אִיהוּ אֵשׁ דְּאִיהוּ שׂוֹרֵף וְלָא אֻכָּל, וְאִתְקְרִיאוּ אדנ״י אדנ״י אדנ״י, וְדָא אֵשׁ דְּאִיהוּ שׂוֹרֵף וְאָכִיל וְשֵׁצֵי כֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים׳ (ויקרא ט, כד).
תרגום
הָרֹאשׁ - כֶּתֶר עֶלְיוֹן, הַמֹּחַ - חָכְמָה, הַבִּינָה - לֵב, וּבָהּ 'לֵב מֵבִין', שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת - חֶסֶד גְּבוּרָה, הַגּוּף - עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם - נֶצַח וְהוֹד, הַיְּסוֹד - אַמָּה, הַשְּׁכִינָה - אוֹתוֹ. כֶּתֶר נִקְרָא אֵ״ל עֶלְיוֹן, 'קֹנֵה הַכֹּל' - חָכְמָה וּבִינָה, וְהֵן 'אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ', 'אֱלֹהֵינוּ' - בִּינָה, 'וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ' - חָכְמָה, וְהוּא 'אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב', 'הָאֵל הַגָּדוֹל' - מִצַּד גְּדֻלָּה, 'וְהַגִּבּוֹר' - מִצַּד גְּבוּרָה, 'וְהַנּוֹרָא' - מִצַּד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. בְּתוֹךְ כָּךְ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ יוֹרֵד, וְאָמַר: רַבִּי, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, שָׁמַעְתִּי לְמַעְלָה אֶת תִּקּוּנְךָ בְּשֵׁמוֹת הקב"ה וּבִתְפִלָּתוֹ - חֲזֹר בְּךָ, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת שְׁמוֹת הקב"ה כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם הוֹלְכִים בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה: מִצַּד רַחֲמִים נִקְרָאִים יהו״ה יהו״ה יהו״ה - שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, וְהֵם אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת, וְנִקְרָאִים בִּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת אהי״ה אהי״ה אהי״ה, וְזוֹ אֵשׁ שֶׁשּׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, וְנִקְרָאִים אדנ״י אדנ״י אדנ״י, וְזוֹ אֵשׁ שֶׁשּׂוֹרֶפֶת וְאוֹכֶלֶת וּמְכַלָּה הַכֹּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט כד) 'וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רישא כתר עליון, מוחא חכמה, בינה לבא ° ובה לב מבין, תרין דרועין חסד גבורה, גופא עמודא דאמצעיתא, תרין שוקין נצח והוד, יסוד אמה, שכינתא אות דיליה. כתר אתקרי א״ל עליון, קונה הכל - חכמה ובינה, ואינון אלהינ״ו ואלה״י אבותינו, אלהינ״ו בינה, ואלה״י אבותינו חכמה, ואיהו אלה״י אברהם אלה״י יצחק ואלה״י יעקב, הא״ל הגדול מסטרא דגדולה, והגבור מסטרא דגבורה, והנורא מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ° אדהכי הא אליהו קא נחית, ואמר רבי בוצינא קדישא, שמענא לעילא תקונא דילך בשמהן דקודשא בריך הוא, ובצלותא דיליה, חזור בך, דאת צריך לתקנא שמהן דקודשא בריך הוא כדקא יאות, דהא כלהו אזלין בתלת תלת, מסטרא דרחמי אתקריאו יהו״ה יהו״ה יהו״ה תלת אבהן, ואינון אש דלא איהו שורף, ואתקריאו בתלת שמהן אהי״ה אהי״ה אהי״ה, והאי איהו אש דאיהו שורף ולא אכל, ואתקריאו אדנ״י אדנ״י אדנ״י, ודא אש דאיהו שורף ואכיל ושצי כלא, הדא הוא דכתיב ׳ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים׳ (ויקרא ט, כד).
התרגום: הראש - כתר עליון, המח - חכמה, הבינה - לב, ובה 'לב מבין', שתי הזרועות - חסד גבורה, הגוף - עמודא דאמצעיתא, שתי השוקים - נצח והוד, היסוד - אמה, השכינה - אותו. כתר נקרא א״ל עליון, 'קנה הכל' - חכמה ובינה, והן 'אלהינו ואלהי אבותינו', 'אלהינו' - בינה, 'ואלהי אבותינו' - חכמה, והוא 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב', 'האל הגדול' - מצד גדלה, 'והגבור' - מצד גבורה, 'והנורא' - מצד עמודא דאמצעיתא. בתוך כך הנה אליהו יורד, ואמר: רבי, בוצינא קדישא, שמעתי למעלה את תקונך בשמות הקב"ה ובתפלתו - חזר בך, שאתה צריך לתקן את שמות הקב"ה כראוי, שהרי כלם הולכים בשלשה שלשה: מצד רחמים נקראים יהו״ה יהו״ה יהו״ה - שלשת האבות, והם אש שאינה שורפת, ונקראים בשלשה שמות אהי״ה אהי״ה אהי״ה, וזו אש ששורפת ואינה נאכלת, ונקראים אדנ״י אדנ״י אדנ״י, וזו אש ששורפת ואוכלת ומכלה הכל, זהו שכתוב (ויקרא ט כד) 'ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בה לב מבין. רוצה לומר דזה שאומר ר' עקיבא באותיות שלו על הלמ"ד ל'ב מ'בין ד'עת, ודעת הוא בינה - בן י"ה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: