ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 113 (קלה ע"ב)

ספרו של חנוך הנער - תולדת אדם בסוד ׳ישב לימי עלומיו׳

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 113 · דף קלה ע"ב

לשון הזוהר

וְעוֹד ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ לְקַבְּלָא לֵיהּ, לְמִינָהּ דָּא בַּת זוּגֵיהּ דְּאִתְיְיהִיבַת לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, ׳בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ׳, כַּמָּה חֲיָילִין וּמַשִּׁרְיָין לִיקָרֵיהּ, וּלְבָתַר אַפִּיק לֵיהּ אִילָנִין וְעִשְׂבִּין בְּגִנְּתָא דְעִדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אלהי״ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ וכו', כָּל מַה דְּאִתְבְּרֵי בְּשִׁית יְמֵי בְרֵאשִׁית כֻּלְּהוּ מְזוּמָן לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, בְגַן עִדֶן עִלָּאָה וְתַתָּאָה. ° דָּבָר אַחֵר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, דָּא סִפְרָא דַחֲנוֹךְ נַעַר, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וַיִתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת׳ (בראשית ה, כב) הָאלהי״ם ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח׳ אוֹתוֹ אלהי״ם, וְאַמַּאי קָארֵי לֵיהּ תּוֹלְדוֹת אָדָם, אֶלָּא הָכָא רָזָא דְגִלְגּוּלָא, תּוֹלְדוֹת אָדָם אִתְקְרֵי, דְּמִנֵּיהּ נָפַק, וְאִיהוּ הֲוָה תּוֹלָדָה דִילֵיהּ, וְאַמַּאי אִתְקְרֵי נַעַר, אֶלָּא הָכָא רָזָא ׳יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו׳ (איוב לג, כה), כְּמָה דַהֲוָה בְּקַדְמֵיתָא לְעִילָא, וּלְבָתַר נָחִית בְּהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה׳ (בראשית לז, ב), מַאי דִּבָּתָם רָעָה אֶלָּא דַהֲווֹ מִגִּזְעָא דְאִלֵּין דְּאָמְרוּ ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט׳ (תהלים ח, ה) מֵאלהי״ם, דְּיַהֲבַת לֵיהּ כָּל גִּנְזֵי שְׁמַיָּא, וְכָל מַפְתְּחָן דִּילֵיהּ בִּידֵיהּ, וְאַשְׁלְטֵיהּ בְּכָל דִּילֵיהּ, כְּגַוְונָא דְמַלְכָּא דְאָמַר לְיוֹסֵף (בראשית מא, מ) רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.

תרגום

וְעוֹד, 'תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה' לְקַבְּלוֹ, 'לְמִינָהּ' - זוֹ בַּת זוּגוֹ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא, 'בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ' - כַּמָּה חֲיָלִים וּמַחֲנוֹת לִכְבוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא לוֹ אִילָנוֹת וְעֲשָׂבִים בְּגַן עֵדֶן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ' וְגוֹ', כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, כֻּלָּם מְזֻמָּנִים לוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא, בְּגַן עֵדֶן עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן. דָּבָר אַחֵר, 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם' - זֶה סִפְרוֹ שֶׁל חֲנוֹךְ הַנַּעַר, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (בראשית ה כב) '׳וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת׳ הָאֱלֹהִים ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח׳ אֹתוֹ אֱלֹהִים'. וּמַדּוּעַ קוֹרֵא לוֹ 'תּוֹלְדוֹת אָדָם'? אֶלָּא כָּאן סוֹד הַגִּלְגּוּל, נִקְרָא 'תּוֹלְדוֹת אָדָם' מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא, וְהוּא הָיָה תּוֹלָדָה שֶׁלּוֹ. וּמַדּוּעַ נִקְרָא 'נַעַר'? אֶלָּא כָּאן סוֹד (איוב לג כה) '׳יָשֻׁב לִימֵי עֲלוּמָיו׳', כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ יָרַד לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית לז ב) '׳וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם׳ רָעָה'. מַהוּ 'דִּבָּתָם רָעָה'? אֶלָּא שֶׁהָיוּ מִגֶּזַע אוֹתָם שֶׁאָמְרוּ (תהלים ח ה) '׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׳ וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט' מֵאֱלֹהִים, שֶׁנָּתַן לוֹ כָּל גִּנְזֵי שָׁמַיִם, וְכָל מַפְתְּחוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל שֶׁלּוֹ, כְּעֵין הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לְיוֹסֵף (בראשית מא מ) 'רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ לקבלא ליה, למינה דא בת זוגיה דאתייהיבת ליה בההוא עלמא, ׳בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה׳, כמה חיילין ומשריין ליקריה, ולבתר אפיק ליה אילנין ועשבין בגנתא דעדן, הדא הוא דכתיב ויאמר אלהי״ם תדשא הארץ וכו', כל מה דאתברי בשית ימי בראשית כלהו מזומן ליה בההוא עלמא, בגן עדן עלאה ותתאה. ° דבר אחר זה ספר תולדות אדם, דא ספרא דחנוך נער, דעליה אתמר ׳ויתהלך חנוך את׳ (בראשית ה, כב) האלהי״ם ׳ואיננו כי לקח׳ אותו אלהי״ם, ואמאי קארי ליה תולדות אדם, אלא הכא רזא דגלגולא, תולדות אדם אתקרי, דמניה נפק, ואיהו הוה תולדה דיליה, ואמאי אתקרי נער, אלא הכא רזא ׳ישוב לימי עלומיו׳ (איוב לג, כה), כמה דהוה בקדמיתא לעילא, ולבתר נחית בההוא דאתמר ביה ׳והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה׳ (בראשית לז, ב), מאי דבתם רעה אלא דהוו מגזעא דאלין דאמרו ׳מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט׳ (תהלים ח, ה) מאלהי״ם, דיהבת ליה כל גנזי שמיא, וכל מפתחן דיליה בידיה, ואשלטיה בכל דיליה, כגוונא דמלכא דאמר ליוסף (בראשית מא, מ) רק הכסא אגדל ממך.

התרגום: ועוד, 'תוצא הארץ נפש חיה' לקבלו, 'למינה' - זו בת זוגו שנתנה לו בעולם ההוא, 'בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה' - כמה חילים ומחנות לכבודו, ואחר כך מוציא לו אילנות ועשבים בגן עדן, זהו שכתוב 'ויאמר אלהים תדשא הארץ' וגו', כל מה שנברא בששת ימי בראשית, כלם מזמנים לו בעולם ההוא, בגן עדן עליון ותחתון. דבר אחר, 'זה ספר תולדת אדם' - זה ספרו של חנוך הנער, שעליו נאמר (בראשית ה כב) '׳ויתהלך חנוך את׳ האלהים ׳ואיננו כי לקח׳ אתו אלהים'. ומדוע קורא לו 'תולדות אדם'? אלא כאן סוד הגלגול, נקרא 'תולדות אדם' משום שממנו יצא, והוא היה תולדה שלו. ומדוע נקרא 'נער'? אלא כאן סוד (איוב לג כה) '׳ישב לימי עלומיו׳', כמו שהיה בתחלה למעלה, ואחר כך ירד לאותו שנאמר בו (בראשית לז ב) '׳והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם׳ רעה'. מהו 'דבתם רעה'? אלא שהיו מגזע אותם שאמרו (תהלים ח ה) '׳מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳ ותחסרהו מעט' מאלהים, שנתן לו כל גנזי שמים, וכל מפתחותיו בידו, והשליטו על כל שלו, כעין המלך שאמר ליוסף (בראשית מא מ) 'רק הכסא אגדל ממך'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ד"א זה ספר כו' דחנוך נער כו'. דהוא תולדות אדם, והוא כדמותו בצלמו, ואשתאר בלבושא דיליה דהיא זיהרא עילאה דיליה כמו שאומר בזוהר חדש רות וזה שאומר ואמאי קרי ליה תולדות פירוש דמיניה נפקין והוא בגלגולא דנשמתא דיליה וכן הוא ברזא…

לכל המפרשים על פיסקה זו