עיני התינוק סתומות מן המראות שבמעי אמו - ופתיחתן בעסק התורה
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 112 · דף קלה ע"ב
לשון הזוהר
° לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּאָרְחָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, שְׁאִילוּ לֵיהּ, אַמַּאי כַּד נָפִיק יְנוּקָא מִמְּעִי אִמֵּיהּ אִיהוּ עִינוֹי סְתִימִין, אָמַר לון וַדַּאי דָּא אִיהוּ רָזָא (שם כז, א) וַתִּכְהֶןָ עִינָיו מֵרְאוֹת, בְּאִלֵּין מַרְאוֹת דְּאַחְזִיאוּ לֵיהּ בִּמְעִי אִמֵּיהּ כַּמָּה נְהוֹרִין, כְּמָה דְחָמָא יְחֶזְקֵאל בְּמֶרְכָּבָה, לְכָל יְנוּקָא אַחְזְיָין לֵיהּ כְּפוּם דַּרְגֵּיהּ, אַחְזְיָין לֵיהּ מֵאֲתַר דְּאִיהוּ נִשְׁמָתֵיהּ, דְּאִי יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין, דְּיַנְהִיר הַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת נִשְׁמָתֵיהּ, בְּכַמָּה נִשְׁמָתִין, וְאֵיךְ נָחֲתִין בְּגִינֵיהּ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת, וְאוֹלְפִין לֵיהּ כָּל אוֹרַיְיתָא, וְאִי אִשְׁתַּדַּל בָּהּ אַדְכִּיר לֵיהּ כָּל מַה דַּהֲווֹ אוֹלְפִין לֵיהּ בִּמְעִי אִמֵּיהּ, לְבָתַר אַחְזְיָין לֵיהּ גֵּיהִנָּם, דְּאִם עָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא מַהוּ עוֹנְשָׁא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאַחְזִיאוּ לֵיהּ אַגְרֵיהּ, לְבָתַר דְּנָפִיק מִמְּעִי אִמֵּיהּ סָתִים עִינוֹי מִכָּל אִינוּן נְהוֹרִין, כְּמָה דְאִתְּמַר וַתִּכְהֶןָ עִינָיו מֵרְאוֹת, וְאִשְׁתְּאַר תֹּה״וּ וָבֹה״וּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ׳ וכו', וְהָכִי אִיהוּ מָאן דְּלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, עִינוֹי סָתִים מֵעָלְמָא דְאָתֵי, בָּתַר דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, מִיָּד וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳, דְּנַהֲרִין לֵיהּ בִּנְהוֹרָא דְהַהוּא עָלְמָא, מִיָּד דְּאָזִיל לְהַהוּא עָלְמָא, מִיָּד ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳, אִתְכַּנְשַׁת נִשְׁמָתָא לַאֲתַר חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל׳ (קהלת יב, ז) הָאלהי״ם אֲשֶׁר נְתָנָהּ, וְגוּפָא אִשְׁתָּאַר יַבָּשָׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, לְבָתַר דְּאִתְכַּנְשַׁת נִשְׁמָתֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵימָא לִשְׁכִינְתָּא, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ לְמִינָהּ, מָאן חַיָּה אִלֵּין חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְנַהֲרִין לֵיהּ, דְּנָחֲתִין לֵיהּ לְקַבְּלָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ׳ (תהלים צא, יב) וכו'.
תרגום
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מַדּוּעַ כְּשֶׁיּוֹצֵא הַתִּינוֹק מִמְּעֵי אִמּוֹ עֵינָיו סְתוּמוֹת? אָמַר לָהֶם: וַדַּאי זֶה סוֹד (שם כז א) 'וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת' - בְּאוֹתָן הַמַּרְאוֹת שֶׁהֶרְאוּ לוֹ בִּמְעֵי אִמּוֹ כַּמָּה אוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל בַּמֶּרְכָּבָה. לְכָל תִּינוֹק מַרְאִים לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, מַרְאִים לוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ, שֶׁאִם יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, שֶׁיָּאִיר אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ, בְּכַמָּה נְשָׁמוֹת, וְאֵיךְ יוֹרְדוֹת בִּגְלָלוֹ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה, וְאִם יִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, מַזְכִּירִים לוֹ כָּל מַה שֶּׁלִּמְּדוּ אוֹתוֹ בִּמְעֵי אִמּוֹ. אַחַר כָּךְ מַרְאִים לוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁאִם עָבַר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, מַהוּ עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֶרְאוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. אַחַר שֶׁיּוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ, סוֹתֵם עֵינָיו מִכָּל אוֹתָם הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת', וְנִשְׁאָר תֹּהוּ וָבֹהוּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ' וְגוֹ'. וְכָךְ הוּא מִי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, עֵינָיו סְתוּמוֹת מִן הָעוֹלָם הַבָּא. אַחַר שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִיָּד '׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳', שֶׁמֵּאִירִים לוֹ בְּאוֹר הָעוֹלָם הַהוּא, מִיָּד שֶׁהוֹלֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא, מִיָּד '׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳', מִתְכַּנֶּסֶת הַנְּשָׁמָה לְמָקוֹם אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב ז) '׳וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל׳ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ', וְהַגּוּף נִשְׁאָר יָבֵשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה'. אַחַר שֶׁנֶּאֶסְפָה נִשְׁמָתוֹ, הקב"ה אוֹמֵר לַשְּׁכִינָה: '׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ לְמִינָהּ' - מַהוּ 'חַיָּה'? אֵלֶּה חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּמְאִירוֹת לוֹ, שֶׁיּוֹרְדוֹת לְקַבְּלוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא יב) '׳עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ׳' וְגוֹ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° לבתר דהוו אזלין בארחא רבי שמעון וחברוי, שאילו ליה, אמאי כד נפיק ינוקא ממעי אמיה איהו עינוי סתימין, אמר לון ודאי דא איהו רזא (שם כז, א) ותכהן עיניו מראות, באלין מראות דאחזיאו ליה במעי אמיה כמה נהורין, כמה דחמא יחזקאל במרכבה, לכל ינוקא אחזיין ליה כפום דרגיה, אחזיין ליה מאתר דאיהו נשמתיה, דאי ישתדל באורייתא ובפקודין, דינהיר ההוא אתר דאתנטילת נשמתיה, בכמה נשמתין, ואיך נחתין בגיניה כמה מרכבות, ואולפין ליה כל אורייתא, ואי אשתדל בה אדכיר ליה כל מה דהוו אולפין ליה במעי אמיה, לבתר אחזיין ליה גיהנם, דאם עבר על פקודי אורייתא מהו עונשא דיליה, כמה דאחזיאו ליה אגריה, לבתר דנפיק ממעי אמיה סתים עינוי מכל אינון נהורין, כמה דאתמר ותכהן עיניו מראות, ואשתאר תה״ו ובה״ו, הדא הוא דכתיב ׳והארץ היתה תהו ובהו וחשך׳ וכו', והכי איהו מאן דלא אשתדל באורייתא, עינוי סתים מעלמא דאתי, בתר דאשתדל באורייתא, מיד ויאמר אלהי״ם ׳יהי אור ויהי אור׳, דנהרין ליה בנהורא דההוא עלמא, מיד דאזיל לההוא עלמא, מיד ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד׳, אתכנשת נשמתא לאתר חד, הדא הוא דכתיב ׳והרוח תשוב אל׳ (קהלת יב, ז) האלהי״ם אשר נתנה, וגופא אשתאר יבשה, הדא הוא דכתיב ותראה היבשה, לבתר דאתכנשת נשמתיה, קודשא בריך הוא יימא לשכינתא, ׳תוצא הארץ נפש חיה׳ למינה, מאן חיה אלין חיות הקדש, ונהרין ליה, דנחתין ליה לקבלא ליה, הדא הוא דכתיב ׳על כפים ישאונך׳ (תהלים צא, יב) וכו'.
התרגום: אחר כך, כשהיו הולכים בדרך רבי שמעון וחבריו, שאלו אותו: מדוע כשיוצא התינוק ממעי אמו עיניו סתומות? אמר להם: ודאי זה סוד (שם כז א) 'ותכהין עיניו מראת' - באותן המראות שהראו לו במעי אמו כמה אורות, כמו שראה יחזקאל במרכבה. לכל תינוק מראים לו לפי מדרגתו, מראים לו מן המקום שהוא נשמתו, שאם ישתדל בתורה ובמצוות, שיאיר אותו מקום שנטלה ממנו נשמתו, בכמה נשמות, ואיך יורדות בגללו כמה מרכבות, ומלמדים אותו כל התורה, ואם ישתדל בה, מזכירים לו כל מה שלמדו אותו במעי אמו. אחר כך מראים לו גיהנם, שאם עבר על מצוות התורה, מהו ענשו, כמו שהראו לו שכרו. אחר שיוצא ממעי אמו, סותם עיניו מכל אותם האורות, כמו שנאמר 'ותכהין עיניו מראת', ונשאר תהו ובהו, זהו שכתוב 'והארץ היתה תהו ובהו וחשך' וגו'. וכך הוא מי שלא השתדל בתורה, עיניו סתומות מן העולם הבא. אחר שהשתדל בתורה, מיד '׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׳', שמאירים לו באור העולם ההוא, מיד שהולך לעולם ההוא, מיד '׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד׳', מתכנסת הנשמה למקום אחד, זהו שכתוב (קהלת יב ז) '׳והרוח תשוב אל׳ האלהים אשר נתנה', והגוף נשאר יבש, זהו שכתוב 'ותראה היבשה'. אחר שנאספה נשמתו, הקב"ה אומר לשכינה: '׳תוצא הארץ נפש חיה׳ למינה' - מהו 'חיה'? אלה חיות הקדש, ומאירות לו, שיורדות לקבלו, זהו שכתוב (תהלים צא יב) '׳על כפים ישאונך׳' וגו'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: לבתר דהוי אזלי בארחא כו' מכל אינון נהורין כו' ותכהין כו'. רוצה לומר (כמו ביצחק ממה שחזא בעקידה כן בוולד) מאלין מראות שחזא ולמד נשכח הכל ממנו ונשאר בחושך מן התורה לכן עינוי סתים על רמז דא, דהגוף לפי הנפש ואח"כ פותח עיני הגוף…