ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 111 (קלה ע"ב)

דרשת הנשמה בפסוקי בראשית - ושליחות היונה לאמו של רבי כרוספדאי

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 111 · דף קלה ע"ב

לשון הזוהר

[קלה:] פָּתַח וְאָמַר, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם דָּא נִשְׁמָתָא, כַּד נָפִיק מִמְּעִי אִמֵּיהּ אִתְּמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳ (בראשית א, ב), דְּנָפִיק עִינוֹי סְתִימִין, אַפְתַּח עִינוֹי מִיָּד (שם ג) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳, בָּתַר דְּאִתְכַּנִּישׁ מֵהַאי עָלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (שם א, ט) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלְקַת נִשְׁמָתָא מִנֵּיהּ גּוּפָא אִשְׁתָּאֳרַת יְבֵשָׁה, אָמְרַת לוֹן, רַבָּנָן, מִלִּין אִלֵּין לַאו אִינוּן אֶלָּא מֵהַהוּא עָלְמָא, אָזְלַת לְהַהוּא שְׁרַגָּא דַהֲוָה לָהּ סִימָנָא בֵּיהּ, דְּכַד רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הֲוָה חַי הֲוָה שְׁרַגָּא מִתְנַעְנְעָא וְנַהֲרָא בְּכַמָּה נְהוֹרִין מְרַקְמָן, חֲזִתָּהּ לִנְהוֹרָא דְאִתְחַשְׁכַת, מִיָּד אָמְרַת, רַבָּנָן רַבָּנָן, אֲבֵדָה קָא אִתְאֲבִידַת לִי, וַאֲנָא בָּעִינָא לְמֵיזַל לְפַשְׁפְּשָׁא בְגִינָהּ, אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִשְׁתְּמוֹדְעַאת לָהּ, אֲזַלוּ לְאָרְחַיְיהוּ, וְאִיהִי נָפְקַת לְפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וְאַשְׁכַּחַת יוֹנָה נוּקְבָא, אָמְרַת לָהּ יוֹנָה יוֹנָה אַנְתְּ דַּהֲוַת שְׁלִיחָא מְהֵימְנָא לְמָארָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ׳ (שם ח, ח), וְאִתְּמַר בָּךְ וַתָּשָׁב ׳אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעִת עֶרֶב׳ (שם יא), (דף קלה ע״ב) תָּבַת לֵיהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ ° בְּהַהִיא יוֹנָה קַדִּישָׁא, דְתֵיזִיל בִּשְׁלִיחוּת דִּילִי, וְתֵדַע אִי בְּרִי חַי אוֹ מֵת, מִיָּד לְעִידָּן רַמְשָׁא חָזְרָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, דְּהָכִי חָזְרַת לְנֹחַ לְעִת עֶרֶב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעִת עֶרֶב׳, וַהֲוַת מְמַרְטַת גַּדְפָהָא, וְחָפְרַת כּוּכָא, מִיָּד יְהִבַת קָלָא וְאִתְכַּנְשַׁת לְהַהוּא עָלְמָא.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' - זוֹ הַנְּשָׁמָה. כְּשֶׁיּוֹצֵאת מִמְּעֵי אִמָּהּ, נֶאֱמַר בָּהּ (בראשית א ב) 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם', שֶׁיּוֹצֵאת וְעֵינֶיהָ סְתוּמוֹת, פּוֹתֵחַ עֵינֶיהָ מִיָּד - (שם ג) 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר'. אַחַר שֶׁנֶּאֶסְפָה נִשְׁמָתוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, מַה כָּתוּב בּוֹ? (שם א ט) 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה'; כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַנְּשָׁמָה מִמֶּנּוּ, הַגּוּף נִשְׁאַר יָבֵשׁ. אָמְרָה לָהֶם: רַבָּנָן, דְּבָרִים אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם. הָלְכָה אֶל אוֹתוֹ הַנֵּר שֶׁהָיָה לָהּ סִימָן בּוֹ, שֶׁכְּשֶׁרַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי הָיָה חַי, הָיָה הַנֵּר מִתְנַעְנֵעַ וּמֵאִיר בְּכַמָּה אוֹרוֹת מְרֻקָּמִים. רָאֲתָה שֶׁהָאוֹר הֶחְשִׁיךְ, מִיָּד אָמְרָה: רַבָּנָן רַבָּנָן, אֲבֵדָה אָבְדָה לִי, וַאֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ בִּגְלָלָהּ. אָמְרוּ: וַדַּאי הִיא כְּבָר הִכִּירָה בָּזֶה. הָלְכוּ לְדַרְכָּם, וְהִיא יָצְאָה לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וּמָצְאָה יוֹנָה נְקֵבָה. אָמְרָה לָהּ: יוֹנָה יוֹנָה, אַתְּ שֶׁהָיִית שְׁלִיחָה נֶאֱמָנָה לַאֲדוֹנֵךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ח ח) 'וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ', וְנֶאֱמַר בָּךְ (שם יא) 'וַתָּשָׁב ׳אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב׳', חָזַרְתְּ לוֹ בִּשְׁלִיחוּתֵךְ - בְּהַשְׁבָּעָה עָלַיִךְ, בְּאוֹתָהּ יוֹנָה קְדוֹשָׁה, שֶׁתֵּלְכִי בִּשְׁלִיחוּתִי, וְתֵדְעִי אִם בְּנִי חַי אוֹ מֵת. מִיָּד לְעֵת עֶרֶב חָזְרָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, שֶׁכָּךְ חָזְרָה לְנֹחַ לְעֵת עֶרֶב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב'. וְהָיְתָה מוֹרֶטֶת כְּנָפֶיהָ, וְחָפְרָה חוֹר, מִיָּד נָתְנָה קוֹל וְנֶאֶסְפָה לָעוֹלָם הַהוּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קלה:] פתח ואמר, בראשית ברא אלהי״ם דא נשמתא, כד נפיק ממעי אמיה אתמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום׳ (בראשית א, ב), דנפיק עינוי סתימין, אפתח עינוי מיד (שם ג) ויאמר אלהי״ם ׳יהי אור ויהי אור׳, בתר דאתכניש מהאי עלמא נשמתיה, מה כתיב ביה (שם א, ט) ויאמר אלהי״ם ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳, כיון דאסתלקת נשמתא מניה גופא אשתארת יבשה, אמרת לון, רבנן, מלין אלין לאו אינון אלא מההוא עלמא, אזלת לההוא שרגא דהוה לה סימנא ביה, דכד רבי כרוספדאי הוה חי הוה שרגא מתנענעא ונהרא בכמה נהורין מרקמן, חזתה לנהורא דאתחשכת, מיד אמרת, רבנן רבנן, אבדה קא אתאבידת לי, ואנא בעינא למיזל לפשפשא בגינה, אמרו ודאי הא אשתמודעאת לה, אזלו לארחייהו, ואיהי נפקת לפרשת אורחין, ואשכחת יונה נוקבא, אמרת לה יונה יונה אנת דהות שליחא מהימנא למארך, הדא הוא דכתיב ׳וישלח את היונה מאתו׳ (שם ח, ח), ואתמר בך ותשב ׳אליו היונה לעת ערב׳ (שם יא), (דף קלה ע״ב) תבת ליה בשליחותה, באומאה עלך ° בההיא יונה קדישא, דתיזיל בשליחות דילי, ותדע אי ברי חי או מת, מיד לעידן רמשא חזרה בשליחותה, דהכי חזרת לנח לעת ערב, הדא הוא דכתיב ׳ותבא אליו היונה לעת ערב׳, והות ממרטת גדפהא, וחפרת כוכא, מיד יהבת קלא ואתכנשת לההוא עלמא.

התרגום: פתח ואמר: 'בראשית ברא אלהים' - זו הנשמה. כשיוצאת ממעי אמה, נאמר בה (בראשית א ב) 'והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום', שיוצאת ועיניה סתומות, פותח עיניה מיד - (שם ג) 'ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור'. אחר שנאספה נשמתו מהעולם הזה, מה כתוב בו? (שם א ט) 'ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה'; כיון שנסתלקה הנשמה ממנו, הגוף נשאר יבש. אמרה להם: רבנן, דברים אלה אינם אלא מאותו העולם. הלכה אל אותו הנר שהיה לה סימן בו, שכשרבי כרוספדאי היה חי, היה הנר מתנענע ומאיר בכמה אורות מרקמים. ראתה שהאור החשיך, מיד אמרה: רבנן רבנן, אבדה אבדה לי, ואני רוצה ללכת לחפש בגללה. אמרו: ודאי היא כבר הכירה בזה. הלכו לדרכם, והיא יצאה לפרשת דרכים, ומצאה יונה נקבה. אמרה לה: יונה יונה, את שהיית שליחה נאמנה לאדונך, זהו שכתוב (שם ח ח) 'וישלח את היונה מאתו', ונאמר בך (שם יא) 'ותשב ׳אליו היונה לעת ערב׳', חזרת לו בשליחותך - בהשבעה עליך, באותה יונה קדושה, שתלכי בשליחותי, ותדעי אם בני חי או מת. מיד לעת ערב חזרה בשליחותה, שכך חזרה לנח לעת ערב, זהו שכתוב 'ותבא אליו היונה לעת ערב'. והיתה מורטת כנפיה, וחפרה חור, מיד נתנה קול ונאספה לעולם ההוא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: והוה ר' כרוספדאי אתכניש כו'. רוצה לומר, בההוא זמנא מת לכן ישבו שם בלא תורה, שאין אומרים שמועה והגדה בבית האבל אע"ג דהיא לא ידעה מכל מקום מפני כבודו של ר' כרוספדאי המת, וזה שאומר נפתח במילוי דאורייתא דלא ייתי כו'. נדחקו עצמן…

לכל המפרשים על פיסקה זו