ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 108 (קלח ע"א)

הצדיק שב עד ששים רבוא - ומשה נשמה הכלולה מכלם

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 108 · דף קלח ע"א

לשון הזוהר

וְכָל נִשְׁמָתִין דְּאַתְיָין תְּלַת זִמְנִין וְלָא מִתְתַּקְנִין, אִתְקְרִיאוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עֵרֶב רַב, אֲבָל צַּדִּיקַיָּא דִבְכָל זִמְנָא דְיֵיתוּן מִתְתַּקְנִין, יֵיתוּן (הגהה דף קלו ע״ב) עַד אַרְבָּעָה, אֲפִילוּ עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, ° וְדָא אִיהוּ ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד), וְדָא נִשְׁמָתָא דְאִיהִי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, כְּלִילָא מִשִּׁתִּין רִבּוֹא, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי נִשְׁמַת חַיִּים כַּד שַׁרְיָא בְּמֹשֶׁה, אִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אָתָא בְּשִׁתִּין רִבּוֹא, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד. וְאִינוּן מַרְעִין דִּבְנֵי נָשָׁא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כח, נט) וָחֳלָיִם רָעִים, ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ׳ (משלי ג, ח), כַּד אִינוּן בְּרֵישָׁא דְצַּדִּיקַיָּא, אֲבָל כַּד אִינוּן בְּרֵישָׁא דְרַשִּׁיעַיָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרַת לְגַבַּיְיהוּ (שיר א ו) ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳, דְאִלֵּין שַׁרְיָין לוֹן לְפַתָּאָה לִבְנֵי נָשָׁא, כְּמָה דַהֲווֹ מְפַתֵּי לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶגְלָא בְּשִׁית שַׁעְתִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳ (שמות לב, א), הָא אוּקְמוּהָ בְּשִׁית שַׁעְתִּין עֲבַדוּ יָת עֶגְלָא, בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, אַפְרִישׁוּ בֵּין עַמּוּדָא דְאֶמְצָּעִיתָא לְשֶׁבַע, דְּגוּפָא וּשְׁכִינְתָּא, וּבְגִין דָּא מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפְרָשָׁא לוֹן מִשֶּׁבַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם יב, טו) אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אַךְ חָלַק בֵּין שִׁית לְשֶׁבַע, בְּגִין דָּא אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (שיר א) שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, שֵׁשׁ זָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, דְּאִסְתַּלַּק מִנִּי ו' דְאִיהוּ הַשָּׁמֶשׁ, דְּנָהִיר בְּשִׁית תֵּיבִין דְּאִינוּן (דברים ו, ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אֶחָד, וְהָא אִתְּמַר.

תרגום

וְכָל הַנְּשָׁמוֹת הַבָּאוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְתַּקְּנוֹת, נִקְרָאוֹת 'פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עֵרֶב רַב'. אֲבָל הַצַּדִּיקִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבָּאִים נִתְתַּקְּנִים, בָּאִים עַד אַרְבָּעָה, אֲפִלּוּ עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְזֶהוּ (קהלת א ד) 'דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא'. וְזוֹ נְשָׁמָה שֶׁהִיא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַכְּלוּלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְהַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא נִשְׁמַת חַיִּים, כְּשֶׁשּׁוֹרָה בְּמֹשֶׁה, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ בָּא בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר: אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד. וְאוֹתָן מַחֲלוֹת בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (דברים כח נט) 'וָחֳלָיִם רָעִים', (משלי ג ח) 'רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ' - כְּשֶׁהֵן בְּרֹאשׁ הַצַּדִּיקִים, אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּרֹאשׁ הָרְשָׁעִים, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת אֲלֵיהֶם (שיר א ו) 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת', שֶׁאֵלֶּה שׁוֹרוֹת בָּהֶם לְפַתּוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְפַתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות לב א) 'וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה', הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ: בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע הִפְרִידוּ בֵּין עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא לְשֶׁבַע, שֶׁל הַגּוּף וְהַשְּׁכִינָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ צִוָּה הקב"ה לְהַפְרִישָׁם מִשֶּׁבַע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם יב טו) 'אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן' - 'אַךְ' חִלֵּק בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע. מִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (שיר א ו) 'שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ' - שֵׁשׁ זָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי ו' שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ, הַמֵּאִיר בְּשֵׁשׁ תֵּבוֹת שֶׁהֵן (דברים ו ד) 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אֱלֹהֵינוּ יהו״ה אֶחָד', וַהֲרֵי נֶאֱמַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל נשמתין דאתיין תלת זמנין ולא מתתקנין, אתקריאו פושעי ישראל ערב רב, אבל צדיקיא דבכל זמנא דייתון מתתקנין, ייתון (הגהה דף קלו ע״ב) עד ארבעה, אפילו עד שתין רבוא, ° ודא איהו ׳דור הולך ודור בא׳ (קהלת א, ד), ודא נשמתא דאיהי משה רבינו, כלילא משתין רבוא, ושכינתא עלאה דאיהי נשמת חיים כד שריא במשה, אתחשב ליה כאלו אתא בשתין רבוא, ובגיניה אתמר אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד. ואינון מרעין דבני נשא, דאתמר בהון (דברים כח, נט) וחלים רעים, ׳רפאות תהי לשרך׳ (משלי ג, ח), כד אינון ברישא דצדיקיא, אבל כד אינון ברישא דרשיעיא, כנסת ישראל אמרת לגבייהו (שיר א ו) ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳, דאלין שריין לון לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתי לישראל בעגלא בשית שעתין, הדא הוא דכתיב ׳וירא העם כי בשש משה׳ (שמות לב, א), הא אוקמוה בשית שעתין עבדו ית עגלא, בין שש לשבע, אפרישו בין עמודא דאמצעיתא לשבע, דגופא ושכינתא, ובגין דא מני קודשא בריך הוא לאפרשא לון משבע, הדא הוא דכתיב (שם יב, טו) אך ביום הראשון, אך חלק בין שית לשבע, בגין דא אמרה כנסת ישראל (שיר א) ששזפתני השמש, שש זפתני השמש, דאסתלק מני ו' דאיהו השמש, דנהיר בשית תיבין דאינון (דברים ו, ד) שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד, והא אתמר.

התרגום: וכל הנשמות הבאות שלש פעמים ולא נתתקנות, נקראות 'פושעי ישראל ערב רב'. אבל הצדיקים, שבכל פעם שבאים נתתקנים, באים עד ארבעה, אפלו עד ששים רבוא, וזהו (קהלת א ד) 'דור הולך ודור בא'. וזו נשמה שהיא משה רבנו, הכלולה מששים רבוא, והשכינה העליונה שהיא נשמת חיים, כששורה במשה, נחשב לו כאלו בא בששים רבוא, ובגללו נאמר: אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד. ואותן מחלות בני אדם, שנאמר בהן (דברים כח נט) 'וחלים רעים', (משלי ג ח) 'רפאות תהי לשרך' - כשהן בראש הצדיקים, אבל כשהן בראש הרשעים, כנסת ישראל אומרת אליהם (שיר א ו) 'אל תראוני שאני שחרחרת', שאלה שורות בהם לפתות את בני האדם, כמו שהיו מפתים את ישראל בעגל בשש שעות, זהו שכתוב (שמות לב א) 'וירא העם כי בשש משה', הרי בארוה: בשש שעות עשו את העגל, בין שש לשבע הפרידו בין עמודא דאמצעיתא לשבע, של הגוף והשכינה, ומשום כך צוה הקב"ה להפרישם משבע, זהו שכתוב (שם יב טו) 'אך ביום הראשון' - 'אך' חלק בין שש לשבע. משום כך אמרה כנסת ישראל (שיר א ו) 'ששזפתני השמש' - שש זפתני השמש, שנסתלק ממני ו' שהוא השמש, המאיר בשש תבות שהן (דברים ו ד) 'שמע ישראל יהו״ה אלהינו יהו״ה אחד', והרי נאמר.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ודא איהו דור כו' רבינו כלילא משיתין רבוא. וכן הוא למעלה בתיקון ס ”ט, ורוצה לומר דדור הוא שיתין רבוא כמו שאומר שם וזהו דור הולך כו'. ואמר למעלה תיקון ס ”ט דור הולך הוא דור שבא, לקיים מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה שהוא משה דאתי בכל דרא,…

לכל המפרשים על פיסקה זו