השפתים כרובים הסוככים - הפה היכל והלב קדש הקדשים
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 103 · דף קלד ע"ב
לשון הזוהר
° פּוּמָא ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת׳ (במדבר יב, יח), פֶּה אִיהוּ בְּרָזָא דִכְרוּבִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ (שמות כה, כ), אִלֵּין שִׂפְוָון כַּד אִתְפַּתְּחוּ אִתְפַּתְּחוּ בְּאדנ״י (יהו״ה), כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים נא, יז) אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם יהו״ה, כַּד אִיהוּ כּוֹרֵעַ כְּרוּבִים סוֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם, וְדָא אִיהוּ סִכוּךְ דְּסוּכָּה, דְאִיהוּ כ״ו ה״ס, חוּשְׁבְּנָא יהו״ה אדנ״י, ׳פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ דָא אִיהוּ וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף (הגהה דף קלה ע״ב) בְּשֵׁם, בִּתְרֵין שְׁמָהָן דְּאִינוּן אהי״ה יהו״ה, ° וְסִימָנָא י״א י״א, אֶחָד, ה' אלהינ״ו, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳, יהו״ה אֶחָד עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת׳. דָּבָר אַחֵר וְהָיוּ הַכְּרֻבִים, אִינוּן צּוּרַת אָדָם, דְּאִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ׳פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ י״ה, סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם ו״ה, דְּאִינוּן אַרְבַּע גַּדְפִין, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמות יט, ד) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, ° וּכְרוּבִים תְּרֵי שִׂפְוָון, אֲשֶׁר עַל הַכּפּוֹרֶת דָּא לִישְׁנָא, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל, קָלָא דְנָפִיק מִגָּרוֹן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו דִבּוּר דְּפוּמָא, וְקָלָא וְדִבּוּר תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳ (מלאכי ב, ו), דָא פּוּמָא הֵיכָל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח. מִלְּגָאו מִנֵּיהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדָא לִבָּא, כְּרוּבִים כַּנְפֵי רֵיאָה, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ ׳סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת׳, דָּא כַּפֹּרֶת הַלֵּב, דְּתַמָּן ׳נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, טז), ׳וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו׳ תְּרֵין כִּלְיָין.
תרגום
הַפֶּה: (במדבר יב יח) 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת'. הַפֶּה הוּא בְּסוֹד הַכְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שמות כה כ) 'וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה'; אֵלֶּה הַשְּׂפָתַיִם כְּשֶׁנִּפְתָּחוֹת, נִפְתָּחוֹת בְּאדנ״י (יהו״ה), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא יז) 'אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ'. וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּ'בָרוּךְ', וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם יהו״ה, כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ, הַכְּרוּבִים סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם, וְזֶהוּ סִכּוּךְ הַסֻּכָּה, שֶׁהוּא כ״ו ה״ס, מִנְיַן יהו״ה אדנ״י, 'פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה' - זֶהוּ 'כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף' בַּשֵּׁם, בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁהֵם אהי״ה יהו״ה, וְסִימָנְךָ י״א י״א, 'אֶחָד', ה' אֱלֹהֵינוּ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר '׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳', 'יהו״ה אֶחָד' עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר '׳סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת׳'. דָּבָר אַחֵר, 'וְהָיוּ הַכְּרֻבִים' - הֵם צוּרַת אָדָם, שֶׁהוּא יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א: '׳פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳' - י״ה, 'סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם' - ו״ה, שֶׁהֵם אַרְבַּע כְּנָפַיִם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות יט ד) 'וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים'. וּכְרוּבִים - שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם 'אֲשֶׁר עַל הַכַּפֹּרֶת', זֶהוּ הַלָּשׁוֹן, 'וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל' - קוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַגָּרוֹן, 'וַיְדַבֵּר אֵלָיו' - דִּבּוּר שֶׁל הַפֶּה, וְקוֹל וְדִבּוּר - תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (מלאכי ב ו) '׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳', זֶה הַפֶּה - הֵיכָל, וְעָלָיו נֶאֱמַר 'אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח'. מִבִּפְנִים מִמֶּנּוּ - קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְזֶה הַלֵּב, כְּרוּבִים - כַּנְפֵי הָרֵאָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר '׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ ׳סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת׳', זוֹ כַּפֹּרֶת הַלֵּב, שֶׁשָּׁם (משלי כ כז) '׳נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם׳', '׳וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו׳' - שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° פומא ׳פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות׳ (במדבר יב, יח), פה איהו ברזא דכרובים, דאתמר בהון ׳והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה׳ (שמות כה, כ), אלין שפוון כד אתפתחו אתפתחו באדנ״י (יהו״ה), כמה דאת אמר (תהלים נא, יז) אדנ״י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ואמרו מארי מתניתין, כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם יהו״ה, כד איהו כורע כרובים סוככים בכנפיהם, ודא איהו סכוך דסוכה, דאיהו כ״ו ה״ס, חושבנא יהו״ה אדנ״י, ׳פרשי כנפים למעלה׳ דא איהו וכל הזוקף זוקף (הגהה דף קלה ע״ב) בשם, בתרין שמהן דאינון אהי״ה יהו״ה, ° וסימנא י״א י״א, אחד, ה' אלהינ״ו, עלייהו אתמר ׳והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה׳, יהו״ה אחד עלייהו אתמר ׳סככים בכנפיהם על הכפרת׳. דבר אחר והיו הכרבים, אינון צורת אדם, דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ׳פורשי כנפים למעלה׳ י״ה, סככים בכנפיהם ו״ה, דאינון ארבע גדפין, ועלייהו אתמר (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, ° וכרובים תרי שפוון, אשר על הכפורת דא לישנא, וישמע את הקול, קלא דנפיק מגרון, וידבר אליו דבור דפומא, וקלא ודבור תפארת ומלכות, ועלייהו אתמר ׳תורת אמת היתה בפיהו׳ (מלאכי ב, ו), דא פומא היכל, ועליה אתמר אדנ״י שפתי תפתח. מלגאו מניה קדש הקדשים ודא לבא, כרובים כנפי ריאה, עלייהו אתמר ׳והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה׳ ׳סככים בכנפיהם על הכפרת׳, דא כפרת הלב, דתמן ׳נר יהו״ה נשמת אדם׳ (משלי כ, טז), ׳ופניהם איש אל אחיו׳ תרין כליין.
התרגום: הפה: (במדבר יב יח) 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת'. הפה הוא בסוד הכרובים, שנאמר בהם (שמות כה כ) 'והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה'; אלה השפתים כשנפתחות, נפתחות באדנ״י (יהו״ה), כמו שנאמר (תהלים נא יז) 'אדנ״י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך'. ואמרו בעלי המשנה: כל הכורע כורע ב'ברוך', וכל הזוקף זוקף בשם יהו״ה, כשהוא כורע, הכרובים סוככים בכנפיהם, וזהו סכוך הסכה, שהוא כ״ו ה״ס, מנין יהו״ה אדנ״י, 'פרשי כנפים למעלה' - זהו 'כל הזוקף זוקף' בשם, בשני שמות שהם אהי״ה יהו״ה, וסימנך י״א י״א, 'אחד', ה' אלהינו, עליהם נאמר '׳והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה׳', 'יהו״ה אחד' עליהם נאמר '׳סככים בכנפיהם על הכפרת׳'. דבר אחר, 'והיו הכרבים' - הם צורת אדם, שהוא יו״ד ה״א וא״ו ה״א: '׳פרשי כנפים למעלה׳' - י״ה, 'סככים בכנפיהם' - ו״ה, שהם ארבע כנפים, ועליהם נאמר (שמות יט ד) 'ואשא אתכם על כנפי נשרים'. וכרובים - שתי שפתים 'אשר על הכפרת', זהו הלשון, 'וישמע את הקול' - קול היוצא מן הגרון, 'וידבר אליו' - דבור של הפה, וקול ודבור - תפארת ומלכות, ועליהם נאמר (מלאכי ב ו) '׳תורת אמת היתה בפיהו׳', זה הפה - היכל, ועליו נאמר 'אדנ״י שפתי תפתח'. מבפנים ממנו - קדש הקדשים, וזה הלב, כרובים - כנפי הראה, עליהם נאמר '׳והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה׳ ׳סככים בכנפיהם על הכפרת׳', זו כפרת הלב, ששם (משלי כ כז) '׳נר יהו״ה נשמת אדם׳', '׳ופניהם איש אל אחיו׳' - שתי הכליות.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: פומא פה כו'. דפה הוא סיומא דד' תיקונין דאנפין כמו שאומר לעיל קל"ו א' ולמעלה ובזוהר חדש פ' יתרו, והיא כללא דלהון כמו שאומר שם ושאר מקומות ולכן היא כללא דאנפין, ונאמר במשה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, והוא פה אל פה אדבר בו, דזכה…