ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 98 (מא ע"ב)

חטא במחשבה הסתומה חי החיים - והתשובה שגלתה עמו

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 98 · דף מא ע"ב

לשון הזוהר

[מא:] ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי בְּכֹלָּא חָאב, בְּמַחֲשָׁבָה דְאִיהִי לְבוּשָׁא לְמַחֲשָׁבָה סְתִימָא, וּבְמַחֲשָׁבָה סְתִימָא, וְדָא הֲוָה מִיתָה דִילֵיהּ, דְּאִסְתַּלַּק מַחֲשָׁבָה סְתִימָא דְכָל סְתִימִין מִנֵּיהּ, דְּאִיהוּ חַ״י הַחַיִּי״ם, דְּבַאֲתַר דְּאִיהוּ תַמָּן לֵית מִיתָה תַמָּן, וְחָאב בְּמַחֲשָׁבָה סְתִימָא וְאִשְׁתָּאַר עִרוֹם מִינָהּ, בְּכָל מַה דִּלְעִילָא מִן אִימָּא עִלָּאָה דְאִיהִי תְּשׁוּבָה חָאב, וְאִסְתַּלְקוּ מִנֵּיהּ, וְאִי לַאו דְּקָמַת עִמֵּיהּ תְּשׁוּבָה וְגָלַת עִמֵּיהּ, הֲוָה אִתְאֲבִיד מִכָּל וָכֹל, וּבְגִין דָּא ׳אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר׳ (תהלים קל, ג) י״ה אדנ״י (דף מא ע״ב) מִי יַעֲמוֹד, מִי יַעֲמוֹד וַדַּאי, וּבְגִין דָּא ׳וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיהו נ, א), הַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח ° אֶת הָאֵם׳ (דברים כב, ז), אֶת לְאַסְגָּאָה שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה עִמָּהּ. ° אִימָּא עִלָּאָה קָמַת בְּאָדָם, וְאִימָּא תַּתָּאָה בְּהֶבֶל, דְּחוֹבָא דְאָדָם רַב הֲוָה מִדְּהֶבֶל, ° וּבְגִין דָּא בְרִי א״י מִן אהי״ה, אִיהוּ א״י דְחָב בֵּיהּ הֶבֶל, וְאִסְתַּלְקוּ וְאִשְׁתְּאָרַת (נ״א קין ואסתלק ואשתארו), ה״ה, וּבְגִין דָּא אֵ״י הֶבֶל אָחִיךָ, וְאִיהוּ א״י מִן אדנ״י, וְאִשְׁתָּאַר ד״ן מִן אדנ״י, ° חוֹבָא דְאָדָם גָּרַם דְּאִסְתַּלַּק י״ו מִן יהו״ה, וְאִשְׁתָּאַר ה״ה.

תרגום

אָמַר לוֹ: בְּנִי, בַּכֹּל חָטָא - בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁהִיא לְבוּשׁ לְמַחֲשָׁבָה סְתוּמָה, וּבַמַּחֲשָׁבָה הַסְּתוּמָה. וְזוֹ הָיְתָה מִיתָתוֹ, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבָה הַסְּתוּמָה שֶׁבְּכָל הַסְּתוּמוֹת, שֶׁהִיא חַי הַחַיִּים, שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם - אֵין מִיתָה שָׁם. וְחָטָא בַּמַּחֲשָׁבָה הַסְּתוּמָה וְנִשְׁאַר עָרוֹם מִמֶּנָּה. בְּכָל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִן הָאִמָּא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה - חָטָא, וְנִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, וְאִלְמָלֵא קָמָה עִמּוֹ הַתְּשׁוּבָה וְגָלְתָה עִמּוֹ - הָיָה אוֹבֵד לְגַמְרֵי. וּמִשּׁוּם כָּךְ (תהלים קל, ג) 'אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר' יָ"הּ אֲדֹנָ"י מִי יַעֲמֹד, מִי יַעֲמֹד וַדַּאי. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם' (ישעיהו נ, א), אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים כב, ז) 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם' - 'אֶת' לְהוֹסִיף אֶת הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה עִמָּהּ. הָאִמָּא הָעֶלְיוֹנָה קָמָה בְּאָדָם, וְהָאִמָּא הַתַּחְתּוֹנָה בְּהֶבֶל, שֶׁחֵטְא אָדָם גָּדוֹל הָיָה מֵחֵטְא הֶבֶל. וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּנִי, א"י מִן 'אֶהְיֶה' - הוּא א"י שֶׁחָטָא בּוֹ הֶבֶל, וְנִסְתַּלְּקוּ וְנִשְׁאֲרוּ ה"ה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ' ׳אֵי הֶבֶל אָחִיךָ׳ ', וְהוּא א"י מִן 'אֲדֹנָי', וְנִשְׁאַר דָ"ן מִן 'אֲדֹנָי'. חֵטְא אָדָם גָּרַם שֶׁנִּסְתַּלֵּק יו"ו מִן 'יהו"ה' וְנִשְׁאַר ה"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [מא:] ° אמר ליה ברי בכלא חאב, במחשבה דאיהי לבושא למחשבה סתימא, ובמחשבה סתימא, ודא הוה מיתה דיליה, דאסתלק מחשבה סתימא דכל סתימין מניה, דאיהו ח״י החיי״ם, דבאתר דאיהו תמן לית מיתה תמן, וחאב במחשבה סתימא ואשתאר ערום מינה, בכל מה דלעילא מן אימא עלאה דאיהי תשובה חאב, ואסתלקו מניה, ואי לאו דקמת עמיה תשובה וגלת עמיה, הוה אתאביד מכל וכל, ובגין דא ׳אם עונות תשמר׳ (תהלים קל, ג) י״ה אדנ״י (דף מא ע״ב) מי יעמוד, מי יעמוד ודאי, ובגין דא ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיהו נ, א), ההיא דאתמר בה ׳שלח תשלח ° את האם׳ (דברים כב, ז), את לאסגאה שכינתא תתאה עמה. ° אימא עלאה קמת באדם, ואימא תתאה בהבל, דחובא דאדם רב הוה מדהבל, ° ובגין דא ברי א״י מן אהי״ה, איהו א״י דחב ביה הבל, ואסתלקו ואשתארת (נ״א קין ואסתלק ואשתארו), ה״ה, ובגין דא א״י הבל אחיך, ואיהו א״י מן אדנ״י, ואשתאר ד״ן מן אדנ״י, ° חובא דאדם גרם דאסתלק י״ו מן יהו״ה, ואשתאר ה״ה.

התרגום: אמר לו: בני, בכל חטא - במחשבה שהיא לבוש למחשבה סתומה, ובמחשבה הסתומה. וזו היתה מיתתו, שנסתלקה ממנו המחשבה הסתומה שבכל הסתומות, שהיא חי החיים, שבמקום שהוא שם - אין מיתה שם. וחטא במחשבה הסתומה ונשאר ערום ממנה. בכל מה שלמעלה מן האמא העליונה שהיא תשובה - חטא, ונסתלקו ממנו, ואלמלא קמה עמו התשובה וגלתה עמו - היה אובד לגמרי. ומשום כך (תהלים קל, ג) 'אם עונות תשמר' י"ה אדנ"י מי יעמד, מי יעמד ודאי. ומשום כך 'ובפשעיכם שלחה אמכם' (ישעיהו נ, א), אותה שנאמר בה (דברים כב, ז) 'שלח תשלח את האם' - 'את' להוסיף את השכינה התחתונה עמה. האמא העליונה קמה באדם, והאמא התחתונה בהבל, שחטא אדם גדול היה מחטא הבל. ומשום כך בני, א"י מן 'אהיה' - הוא א"י שחטא בו הבל, ונסתלקו ונשארו ה"ה. ומשום כך ' ׳אי הבל אחיך׳ ', והוא א"י מן 'אדני', ונשאר ד"ן מן 'אדני'. חטא אדם גרם שנסתלק יו"ו מן 'יהו"ה' ונשאר ה"ה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל ברי כו'. רוצה לומר בחכמה דהוא לבושא למ"ס, ובמ"ס גם כן, ובשביל חכמה דהוא לבושא נשאר ערום כנ"ל, ובשביל מ"ס דלגאו נגזר עליו מיתה, דהוא על האדם עצמו ולא לבושיו ואמר דאיהו חי החיים דחכמה נקרא חיה, (קהלת ז יב) והחכמה תחיה כו',…

לכל המפרשים על פיסקה זו