ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 97 (מא ע"א)

אל"ף אמון מפלא ויו"ד מחשבה - והלבוש שנתפשט בחטא

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 97 · דף מא ע"א

לשון הזוהר

[מא.] נ"א (דף מא ע״א) ° וַיֹּאמֶר ׳אֵי הֶבֶל אָחִיךָ׳ (בראשית ד, ט), תָּא חֲזִי תְּרֵין אַתְוָון אִלֵּין דְּאִסְתַּלְקוּ מִנֵּיהּ, דִּבְהוֹן חָב, גָּרְמוּ לֵיהּ מִיתָה, א' אָמוֹן מוּפְלָא וּמְכוּסֶה, י' מַחֲשָׁבָה, ° אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, וְהָא כַּמָּה מַחֲשָׁבִין אִינוּן, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִתְקְרֵי מַחֲשָׁבָה, חָכְמָה עִלָּאָה אִתְקְרֵי מַחֲשָׁבָה, ° וּלְעִילָא לְעִילָא מַחֲשָׁבָה, ° וּלְעִילָא מִכֻּלְּהוּ מַחֲשָׁבָה דְלֵית לְעִילָא מִנָּהּ, וְהִיא סְתִימָא דְכָל סְתִימִין, עִלָּאָה דְכָל עִלָּאִין, אִי תֵימָא דְסָלִיק מַחֲשַׁבְתֵּיהּ דְּאָדָם תַּמָּן, לָא, דְהָא אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׳ (בראשית ג, י), דְּהַאי עִרוֹם אַחֲזֵי דְאִתְפַּשַּׁט מַלְבּוּשֵׁיהּ, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּאַבָּא וָאֵחָבֵא, וּבִבְרָא ׳וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה׳ (שמות ג, ו).

תרגום

(נֻסָּח אַחֵר): וַיֹּאמֶר ׳אֵי הֶבֶל אָחִיךָ׳ (בראשית ד, ט). בֹּא וּרְאֵה: שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבָּהֶן חָטָא, גָּרְמוּ לוֹ מִיתָה - אָלֶ"ף, אָמוֹן מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה, יוּ"ד - מַחֲשָׁבָה. ׳אָמַר לוֹ׳ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי כַּמָּה מַחְשָׁבוֹת יֵשׁ - שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה נִקְרֵאת מַחֲשָׁבָה, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת מַחֲשָׁבָה, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּן מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְהִיא הַסְּתוּמָה שֶׁבְּכָל הַסְּתוּמוֹת, הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּכָל הָעֶלְיוֹנוֹת. אִם תֹּאמַר שֶׁעָלְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם שָׁם - לֹא, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ ׳'וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא'׳ (בראשית ג, י), שֶׁזֶּה עֵירֹם מַרְאֶה שֶׁהִתְפַּשֵּׁט לְבוּשׁוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בָּאָב 'וָאֵחָבֵא', וּבַבֵּן ׳'וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה'׳ (שמות ג, ו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [מא.] נ"א (דף מא ע״א) ° ויאמר ׳אי הבל אחיך׳ (בראשית ד, ט), תא חזי תרין אתוון אלין דאסתלקו מניה, דבהון חב, גרמו ליה מיתה, א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה, ° אמר ליה רבי אלעזר, אבא, והא כמה מחשבין אינון, שכינתא תתאה אתקרי מחשבה, חכמה עלאה אתקרי מחשבה, ° ולעילא לעילא מחשבה, ° ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מנה, והיא סתימא דכל סתימין, עלאה דכל עלאין, אי תימא דסליק מחשבתיה דאדם תמן, לא, דהא אתמר ביה ׳ואירא כי עירום אנכי ואחבא׳ (בראשית ג, י), דהאי ערום אחזי דאתפשט מלבושיה, ובגין דא אתמר באבא ואחבא, ובברא ׳ויסתר משה׳ (שמות ג, ו).

התרגום: (נסח אחר): ויאמר ׳אי הבל אחיך׳ (בראשית ד, ט). בא וראה: שתי אותיות אלה שנסתלקו ממנו, שבהן חטא, גרמו לו מיתה - אל"ף, אמון מפלא ומכסה, יו"ד - מחשבה. ׳אמר לו׳ רבי אלעזר: אבא, והרי כמה מחשבות יש - שכינה תחתונה נקראת מחשבה, חכמה עליונה נקראת מחשבה, ולמעלה מכלן מחשבה שאין למעלה ממנה, והיא הסתומה שבכל הסתומות, העליונה שבכל העליונות. אם תאמר שעלתה מחשבתו של אדם שם - לא, שהרי נאמר בו ׳'ואירא כי עירם אנכי ואחבא'׳ (בראשית ג, י), שזה עירם מראה שהתפשט לבושו. ומשום כך נאמר באב 'ואחבא', ובבן ׳'ויסתר משה'׳ (שמות ג, ו).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל ר"א כו'. רוצה לומר דשכינתא תתאה נקרא מחשבה, דהוא חכמה זעירא, וחכמה אבא נקרא מחשבה וודאי:

לכל המפרשים על פיסקה זו