ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 94 (קיב ע"ב)

משל העני שנתנו לו שירים - ׳לכלב תשלכון אתו׳

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 94 · דף קיב ע"ב

לשון הזוהר

קיב ע'א ע"ב בספרים אחרים ] (נ״א): (דף קיב ע״א בס"א) ° ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן׳ מַאי מִקֵּץ יָמִים אֶלָּא מֵהַהוּא דְעָתִיד לְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳, וּבְגִין דָּא ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳, ° וְעוֹד מִקֵּץ יָמִים וְלָא אָמַר מֵרֹאשׁ יָמִים, אֶלָּא מִשִּׁיּוּרִין דִּילֵיהּ וְלָא מִשַּׁפִּירוּ, כְּבַר נַשׁ דְּאָתֵי מִסְכֵּנָא לְתַרְעֵיהּ וּבְזִמְנָא דְאִיהוּ תָּאִיב לְמֵיכַל, בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב לֵיהּ מִשַּׁפִּירוּ דְמַאֲכָל, לָא בָעֵי לְמֵיהַב לֵיהּ מִדֵּי, בָּתַר דְּאָכִיל שַׁפִּירוּ דְכֹלָּא, כָּנִיף הַהוּא דְאִיהוּ בְּסוֹפָא וְיָהֵיב לְמִסְכֵּנָא דָא דְאִתְיָאֵשׁ מִנֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכַלְבָּא תַּרְמוּן לֵיהּ, וּבְגִין דָּא ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳, אֲבָל הֶבֶל לָא אַקְרִיב אֶלָּא מִשַּׁפִּירוּ דְכֹלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֵלְבֵיהֶן׳, לֹא קְרִיב לְגַבֵּיה שִּׁיּוּרִין, וּבְגִין דָא ׳וַיִּשַׁע יהו״ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ׳ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וַיֹּאמֶר יהו''ה לְקַיִן ׳לָמָּה חָרָה לָךְ׳ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, ׳הֲלֹא אִם תֵּטִיב שְׂאֵת׳, אָמַר לֵיהּ אִם אַנְתְּ תֵּטִיב עוֹבָדָךְ, שְׂאֵת יִסְתַּלֵּק קָרְבָּנָךְ, ׳וְאִם לֹא תֵטִיב׳ עוֹבָדָךְ ׳לַפֶּתַח חַטָאת רֹבֵץ׳ דְּיִתְפַּרַע מִינָךְ, אִתְּמַר הָכָא רוֹבֵץ וּבַאֲתַר אָחֳרָא כְּתִיב ׳כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנְאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ׳ כו' לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ ° דָא קַיִן דְּאִיהוּ רָבִיץ מִכּוֹבֵד עֲוֹנוֹי, וְאִי לָא בָּעֵי (דף קיב ע״ב בס"א) לְאַהֲדָרָא בִּתְיוּבְתָּא, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזוֹב לוֹ דְלָא עָבִיד עוֹבָדוֹי דְאָחוּךְ, וְאִי הֲדַר בִּתְיוּבְתָּא עָזוֹב תַּעֲזוֹב עִמּוֹ, מֶה עָבַד הֶבֶל, קָם עֲלֵיהּ וְאַפְּלֵיהּ לְאַרְעָא וּלְבָתַר קָם קַיִן וְקַטְלֵיהּ דְּכֵן כְּתִיב ׳וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׳, וּבְגִין דָּא אָמַר בֶּן סִירָא טָב לְבִישׁ לָא תַעֲבִיד וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ.

תרגום

(נֻסָּח אַחֵר): ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן׳, מַהוּ 'מִקֵּץ יָמִים'? אֶלָּא מֵאוֹתוֹ שֶׁעָתִיד לְהֵאָמֵר בּוֹ 'קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי', וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה'. וְעוֹד, 'מִקֵּץ יָמִים' וְלֹא אָמַר 'מֵרֹאשׁ יָמִים' - אֶלָּא מִשְּׁיָרָיו וְלֹא מִמֵּיטָבוֹ, כְּאָדָם שֶׁבָּא עָנִי לְפִתְחוֹ, וּבְעֵת שֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רוֹצֶה לָתֵת לוֹ מִמֵּיטָב הַמַּאֲכָל, אֵינוֹ רוֹצֶה לָתֵת לוֹ כְּלוּם. אַחַר שֶׁאָכַל מֵיטַב הַכֹּל, כּוֹנֵס אֶת שְׁיָרָיו וְנוֹתֵן לְעָנִי זֶה שֶׁהִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ הקב"ה: לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ! וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה'. אֲבָל הֶבֶל לֹא הִקְרִיב אֶלָּא מִמֵּיטַב הַכֹּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן', לֹא הִקְרִיב שְׁיָרַיִם, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ' ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳, וַיֹּאמֶר יהו"ה לְקַיִן: ׳לָמָּה חָרָה לְךָ׳ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, ׳הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת׳. אָמַר לוֹ: אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ, שְׂאֵת - יִסְתַּלֵּק קָרְבָּנְךָ, ׳וְאִם לֹא תֵּיטִיב׳ מַעֲשֶׂיךָ, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ - שֶׁיִּפָּרַע מִמְּךָ. נֶאֱמַר כָּאן 'רֹבֵץ' וּבְמָקוֹם אַחֵר כָּתוּב 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ' וְכוּ', 'לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ' - זֶה קַיִן שֶׁרוֹבֵץ מִכֹּבֶד עֲוֹנוֹתָיו, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה, 'וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ' - שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה אָחִיו. וְאִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה - 'עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ'. מֶה עָשָׂה הֶבֶל? קָם עָלָיו וְהִפִּיל אוֹתוֹ לָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ קָם קַיִן וַהֲרָגוֹ, שֶׁכֵּן כָּתוּב ' ׳וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׳ '. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר בֶּן סִירָא: טוֹב לְרָשָׁע לֹא תַּעֲשֶׂה וְרָעָה לֹא תַּגִּיעַ אֵלֶיךָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קיב ע'א ע"ב בספרים אחרים ] (נ״א): (דף קיב ע״א בס"א) ° ׳ויהי מקץ ימים ויבא קין׳ מאי מקץ ימים אלא מההוא דעתיד לאתמר ביה ׳קץ כל בשר בא לפני׳, ובגין דא ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳, ° ועוד מקץ ימים ולא אמר מראש ימים, אלא משיורין דיליה ולא משפירו, כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל, בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל, לא בעי למיהב ליה מדי, בתר דאכיל שפירו דכלא, כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מניה, אמר ליה קודשא בריך הוא לכלבא תרמון ליה, ובגין דא ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳, אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא, הדא הוא דכתיב ׳והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן׳, לא קריב לגביה שיורין, ובגין דא ׳וישע יהו״ה אל הבל ואל מנחתו׳ ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויאמר יהו'ה לקין ׳למה חרה לך׳ ולמה נפלו פניך, ׳הלא אם תטיב שאת׳, אמר ליה אם אנת תטיב עובדך, שאת יסתלק קרבנך, ׳ואם לא תטיב׳ עובדך ׳לפתח חטאת רבץ׳ דיתפרע מינך, אתמר הכא רובץ ובאתר אחרא כתיב ׳כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו׳ כו' לא תראה את חמור אחיך ° דא קין דאיהו רביץ מכובד עונוי, ואי לא בעי (דף קיב ע״ב בס"א) לאהדרא בתיובתא, וחדלת מעזוב לו דלא עביד עובדוי דאחוך, ואי הדר בתיובתא עזוב תעזוב עמו, מה עבד הבל, קם עליה ואפליה לארעא ולבתר קם קין וקטליה דכן כתיב ׳ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו׳, ובגין דא אמר בן סירא טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך.

התרגום: (נסח אחר): ׳ויהי מקץ ימים ויבא קין׳, מהו 'מקץ ימים'? אלא מאותו שעתיד להאמר בו 'קץ כל בשר בא לפני', ומשום כך 'ואל קין ואל מנחתו לא שעה'. ועוד, 'מקץ ימים' ולא אמר 'מראש ימים' - אלא משיריו ולא ממיטבו, כאדם שבא עני לפתחו, ובעת שהוא רוצה לאכל, משום שלא רוצה לתת לו ממיטב המאכל, אינו רוצה לתת לו כלום. אחר שאכל מיטב הכל, כונס את שיריו ונותן לעני זה שהתיאש ממנו. אמר לו הקב"ה: לכלב תשליכו אותו! ומשום כך 'ואל קין ואל מנחתו לא שעה'. אבל הבל לא הקריב אלא ממיטב הכל, זהו שכתוב 'והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן', לא הקריב שירים, ומשום כך 'וישע יהו"ה אל הבל ואל מנחתו' ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳, ויאמר יהו"ה לקין: ׳למה חרה לך׳ ולמה נפלו פניך, ׳הלוא אם תיטיב שאת׳. אמר לו: אם תיטיב מעשיך, שאת - יסתלק קרבנך, ׳ואם לא תיטיב׳ מעשיך, ׳לפתח חטאת רבץ׳ - שיפרע ממך. נאמר כאן 'רבץ' ובמקום אחר כתוב 'כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו' וכו', 'לא תראה את חמור אחיך' - זה קין שרובץ מכבד עונותיו, ואם אינו רוצה להשיב בתשובה, 'וחדלת מעזב לו' - שלא יעשה כמעשה אחיו. ואם שב בתשובה - 'עזב תעזב עמו'. מה עשה הבל? קם עליו והפיל אותו לארץ, ואחר כך קם קין והרגו, שכן כתוב ' ׳ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו׳ '. ומשום כך אמר בן סירא: טוב לרשע לא תעשה ורעה לא תגיע אליך.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ויהי מקץ ימים כו' אלא מההוא דעתיד לאתמר בי' כו'. כבר נתבאר למעלה בפנים קי"א א' ויהי מקץ ימים וגו' פתח ר"ש ואמר מאן כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו