א"י שנסתלקו מן אדנ"י ונשאר ד"ן - ודמי הזרעים העתידים
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 92 · דף קיב ע"א
לשון הזוהר
[קיב.] (דף קיב ע״א) תָּא חֲזִי אִלֵּין בְּעִירָן חָשְׁבִין דְּשָׁאִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֵ״י הֶבֶל אָחִיךָ כְּמָאן דְּלָא יָדַע אָן הוּא, אֶלָּא א״י אִיהוּ דְאִסְתַּלַּק מִן אדנ״י, ° דְּאִיהוּ א' אהי״ה אִימָּא עִלָּאָה אָנֹכִי, ° י' יהו״ה דְּסָלִיק עִמָּהּ ° לְמֵדַן לְקַיִן, בְּגִין דָּא כַּד אִסְתַּלַּק א״י מִן אדנ״י אִשְׁתָּאַר ד״ן, ° וּבְגִין דָּא אֵ״י הֶבֶל אָחִיךָ, (בראשית ד, ג) וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי, ° לָא יָדַעְנָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי אָנֹכִי, עִמֵּיהּ תַּמָּן, אֵ״י דְאִסְתַּלַּק אִימָּא וּבְרָא לְגַבֵּי חָכְמָה לְמֵיטַל נוּקְמָא מִינֵיהּ, וְאַמַּאי לְגַבֵּי חָכְמָה, ° בְּגִין דְּאִיהוּ אָדָם עִלָּאָה דְאִתְבְּרִי אָדָם תַּתָּאָה בְּדִיּוֹקְנֵיהּ. וַיֹּאמֶר קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי, מַאי דְּמֵי, דָם מִבְּעִי לֵיהּ, ° אֶלָּא מַאי דְּמֵי דָ״ן כְּחֻשְׁבַּן דְּמֵ״י, וְדָא אִיהוּ (שם טו, יד) ° דָּן אָנֹכִי. וְעוֹד מַאי קוֹל דְּמֵי, קוֹל דָּם מִבְּעִי לֵיהּ, אֶלָּא תִּרְגֵּם אֹנְקְלוֹס, קָל זַרְעִין דַּעֲתִידִין לְמֵיפַּק מִן אָחוּךְ, אִינוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דַעֲתִידִין לְמֵיפַּק מֵהֶבֶל, ° בְּהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל, כֻּלְּהוּ צָוְוחִין מִן אַרְעָא, הָכָא רְמִיז עִנּוּי הַדִּין וְעִוּוּת הַדִּין וְחָמָס וְשׁוֹד וְשֶׁבֶר דַּעֲתִידִין בְּנוֹי דְּקַיִן לְמֶעֱבַד לִבְנוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדָא אִיהוּ ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ׳, אָחִיךָ אִתְקְרֵי ° מִסִּטְרָא דְאִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן הִרְגוּ ׳אִישׁ אֶת אָחִיו׳ (שמות לב, כז). ° אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִם כֵּן אִשְׁתְּמוֹדָע דְּכָל עָאקוּ דָא יְהֵא בְגָלוּתָא בַתְרָאָה, אַמַּאי וְהָא בְּשַׁעְתָּא דְאִתְיְלִיד קַיִן אִתְּמַר בֵּיהּ ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו''ה׳ (בראשית ד, ב), אִי תֵימָא בְגִין קֵנִי דְנָפִיק מִנֵּיהּ זַרְעָא מַעַלְיָא, בָּתַר דְּיִתְכַּנִּישׁ אִיהוּ יִתְעָרוּן בְּנוֹי דְּקַיִן לְחָרְבָא עָלְמָא, וּמִנַּיְיהוּ ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִשּׁוֹד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים׳ (תהלים יג, ו) כו'.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה: אֵלֶּה הַבְּהֵמוֹת חוֹשְׁבִים שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ הקב"ה 'אֵי הֶבֶל אָחִיךָ' כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא. אֶלָּא, א"י הוּא שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן 'אֲדֹנָי', שֶׁהוּא אָלֶ"ף - אֶהְיֶ"ה, אִמָּא עֶלְיוֹנָה, 'אָנֹכִי', יוּ"ד - יהו"ה, שֶׁעָלְתָה עִמָּהּ לָדוּן אֶת קַיִן. מִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקוּ א"י מִן 'אֲדֹנָי', נִשְׁאַר דָ"ן, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'אֵ"י הֶבֶל אָחִיךָ'. (בראשית ד, ג) וַיֹּאמֶר: 'לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי' - לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא 'אָנֹכִי' עִמּוֹ שָׁם. א"י שֶׁנִּסְתַּלְּקָה - אֵם וּבֵן לְגַבֵּי חָכְמָה, לִנְקֹם מִמֶּנּוּ, וְלָמָּה לְגַבֵּי חָכְמָה - מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָדָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן בְּדִיּוּקְנוֹ. 'וַיֹּאמֶר ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים׳ אֵלַי' - מַהוּ 'דְּמֵי'? 'דָּם' צָרִיךְ לוֹמַר! אֶלָּא, מַה 'דְּמֵי' - דָ"ן כְּחֶשְׁבּוֹן 'דְּמֵי', וְזֶהוּ (שם טו, יד) 'דָּן אָנֹכִי'. וְעוֹד, מַהוּ 'קוֹל דְּמֵי' - 'קוֹל דָּם' צָרִיךְ לוֹמַר! אֶלָּא תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: קוֹל זְרָעִים הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵאָחִיךָ, אֵלֶּה שִׁשִּׁים רִבּוֹא הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶבֶל, בְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'בְּשַׁגַּם' זֶה הֶבֶל, כֻּלָּם צוֹעֲקִים מִן הָאָרֶץ. כָּאן רָמוּז עִנּוּי הַדִּין וְעִוּוּת הַדִּין וְחָמָס וְשֹׁד וָשֶׁבֶר שֶׁעֲתִידִים בְּנֵי קַיִן לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי הקב"ה, וְזֶה ' ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ׳ ', 'אָחִיךָ' נִקְרָא מִצַּד אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שמות לב, כז) הִרְגוּ 'אִישׁ אֶת אָחִיו'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם כֵּן נוֹדָע שֶׁכָּל הַצָּרָה הַזֹּאת תִּהְיֶה בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, מַדּוּעַ? וַהֲלֹא בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד קַיִן נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ד, ב) 'קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו"ה'? אִם תֹּאמַר בִּגְלַל קֵינִי שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע מְעֻלֶּה - אַחַר שֶׁיֵּאָסֵף יִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי קַיִן לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וּמֵהֶם 'קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים יג, ו) 'מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים' וְכוּ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [קיב.] (דף קיב ע״א) תא חזי אלין בעירן חשבין דשאיל ליה קודשא בריך הוא א״י הבל אחיך כמאן דלא ידע אן הוא, אלא א״י איהו דאסתלק מן אדנ״י, ° דאיהו א' אהי״ה אימא עלאה אנכי, ° י' יהו״ה דסליק עמה ° למדן לקין, בגין דא כד אסתלק א״י מן אדנ״י אשתאר ד״ן, ° ובגין דא א״י הבל אחיך, (בראשית ד, ג) ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, ° לא ידענא דשכינתא דאיהי אנכי, עמיה תמן, א״י דאסתלק אימא וברא לגבי חכמה למיטל נוקמא מיניה, ואמאי לגבי חכמה, ° בגין דאיהו אדם עלאה דאתברי אדם תתאה בדיוקניה. ויאמר קול דמי אחיך צועקים אלי, מאי דמי, דם מבעי ליה, ° אלא מאי דמי ד״ן כחשבן דמ״י, ודא איהו (שם טו, יד) ° דן אנכי. ועוד מאי קול דמי, קול דם מבעי ליה, אלא תרגם אנקלוס, קל זרעין דעתידין למיפק מן אחוך, אינון שתין רבוא דעתידין למיפק מהבל, ° בההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, כלהו צווחין מן ארעא, הכא רמיז ענוי הדין ועוות הדין וחמס ושוד ושבר דעתידין בנוי דקין למעבד לבנוי דקודשא בריך הוא, ודא איהו ׳קול דמי אחיך׳, אחיך אתקרי ° מסטרא דאנון דאתמר בהון הרגו ׳איש את אחיו׳ (שמות לב, כז). ° אמר רבי אלעזר אם כן אשתמודע דכל עאקו דא יהא בגלותא בתראה, אמאי והא בשעתא דאתיליד קין אתמר ביה ׳קניתי איש את יהו'ה׳ (בראשית ד, ב), אי תימא בגין קני דנפיק מניה זרעא מעליא, בתר דיתכניש איהו יתערון בנוי דקין לחרבא עלמא, ומנייהו ׳קול דמי אחיך צועקים׳, הדא הוא דכתיב ׳משוד עניים מאנקת אביונים׳ (תהלים יג, ו) כו'.
התרגום: בא וראה: אלה הבהמות חושבים ששאל אותו הקב"ה 'אי הבל אחיך' כמי שאינו יודע היכן הוא. אלא, א"י הוא שנסתלק מן 'אדני', שהוא אל"ף - אהי"ה, אמא עליונה, 'אנכי', יו"ד - יהו"ה, שעלתה עמה לדון את קין. משום כך, כשנסתלקו א"י מן 'אדני', נשאר ד"ן, ומשום כך 'א"י הבל אחיך'. (בראשית ד, ג) ויאמר: 'לא ידעתי השמר אחי אנכי' - לא ידעתי שהשכינה שהיא 'אנכי' עמו שם. א"י שנסתלקה - אם ובן לגבי חכמה, לנקם ממנו, ולמה לגבי חכמה - משום שהוא אדם העליון, שנברא האדם התחתון בדיוקנו. 'ויאמר ׳קול דמי אחיך צעקים׳ אלי' - מהו 'דמי'? 'דם' צריך לומר! אלא, מה 'דמי' - ד"ן כחשבון 'דמי', וזהו (שם טו, יד) 'דן אנכי'. ועוד, מהו 'קול דמי' - 'קול דם' צריך לומר! אלא תרגם אנקלוס: קול זרעים העתידים לצאת מאחיך, אלה ששים רבוא העתידים לצאת מהבל, באותו שנאמר בו 'בשגם' זה הבל, כלם צועקים מן הארץ. כאן רמוז ענוי הדין ועוות הדין וחמס ושד ושבר שעתידים בני קין לעשות לבני הקב"ה, וזה ' ׳קול דמי אחיך׳ ', 'אחיך' נקרא מצד אותם שנאמר בהם (שמות לב, כז) הרגו 'איש את אחיו'. אמר רבי אלעזר: אם כן נודע שכל הצרה הזאת תהיה בגלות האחרונה, מדוע? והלא בשעה שנולד קין נאמר בו (בראשית ד, ב) 'קניתי איש את יהו"ה'? אם תאמר בגלל קיני שיצא ממנו זרע מעלה - אחר שיאסף יתעוררו בני קין להחריב את העולם, ומהם 'קול דמי אחיך צעקים', זהו שכתוב (תהלים יג, ו) 'משד עניים מאנקת אביונים' וכו'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דאיהי א' אהי' כו'. דאיהי כלל ג' שמהן, כלל ג' דרגין דכלילין הכל, ואמר אנכי דהוא אמא עלאה, אנכי דיציאת מצרים, ואמר זה משום שאמר השומר אחי אנכי כמו שמפרש והולך: