ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 90 (קיא ע"א)

׳לפתח חטאת רבץ׳ - משא הגלות ודמי ישראל הנגזלים מבני קין

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 90 · דף קיא ע"א

לשון הזוהר

[קיא.] וּלְבָתַר מַה כְּתִיב ׳וְאִם לֹא תֵיטִיב׳, ° אַל תִּקְרֵי וְאִם אֶלָּא וְאֵם, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז), מַאי רוֹבֵץ, ° אֶלָּא ׳כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רוֹבֵץ׳ (שמות כג, ה) כו', דְּאִיהוּ לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עַל כְּתֵפוֹי ° לְמֶהֱוִי חַמְרָא דְאוֹרַיְיתָא, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל עֲלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת בְּגָלוּתָא, ° וְחָדַלְתָּ (דף קיא ע״א) מֵעֲזוֹב לוֹ, ° הָכָא אַחֲזֵי לְקַיִן דַּעֲתִידִין לְמֶהֱוִי יִשְׂרָאֵל בְּדוֹחֲקָא בְגָלוּתָא, (זכריה ט, ט) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר, דִּיְהוֹן כַּחֲמוֹר לְמַשָּׂאוֹי עַל כְּתֵפוֹי, מֵעוֹל הַמַּס בְּגָלוּתָא וּמִכּוֹבֶד הַמְּלָאכָה, וְדָא אִיהוּ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹי בְגָלוּתָא, וּבְנוֹי דְּקַיִן דַּהֲווֹ עֲתִירִין וְתַקִּיפִין כַּמְּלָכִים בְּתוּקְפָא סַגִּיא, וּבְגִין דָּא אָמַר ׳הֲלֹא אִם תֵּטִיב שְׂאֵת׳, ׳הֲלֹא אִם תֵּטִיב׳ לְמֶהֱוֵי שְׂאֵת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן כְּבֵדִים בְּמַשָּׂא כָבֵד (יכבדו ממני), אֲנָא אַסְבִּיל לִבְרִיךְ בְּעָלְמָא, וּמַאֲרִיךְ עֲלַיְיהוּ, וְאִם לַאו, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳, לְתַרְעָא דְגֵיהִנָּם אִתְפַּתְּחַת, לְנַטְלָא נוּקְמָא מִנָּךְ וּמִבְּרָךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין, דְּהָא רוּחַ קַדִּשָׁא אִתְעַר לְגַבָּךְ, לְגַלָּאָה הָכָא חִדּוּשִׁים דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּ עַד הַשְׁתָּא, אָמַר וַדַּאי דָּא אִיהוּ ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי׳ (בראשית ד, י), אִינוּן דָּמִים דְּיִשְׂרָאֵל, דַּעֲתִידִין לְמִגְזַל לוֹן בְּנוֹי דְּקַיִן עִרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא חַיָּיבַיָּא בְגָלוּתָא, וְדָא אִיהוּ ׳כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם׳ (שם ו, יג), וְדָא הוּא קָטוֹלָא דְקַיִן לְהֶבֶל דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וְגוֹמֵר, פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר מַאי מִקֵּץ יָמִים, אֶלָּא מֵהַהוּא אֲתַר דְּעָתִיד לְמֵימָר בֵּיהּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ (שם ו, יג), ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ׳, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל קֵץ כָּל בָּשָׂר, ° חֲבִילוּ דְכָל בִּשְׂרָא, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה, חָמָא דַעֲתִידִין לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ מְחַבְּלִים כְּרָמִים, דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי כֶרֶם יהו״ה׳ (ישעיה ה, ז) צְבָאוֹ״ת בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּגִין כַּךְ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וְחָמָא דַעֲתִידִין לְמֵיפַק מֵהֶבֶל כַּמָּה צַדִּיקַיָּא, בְּגִין דָּא וַיִּשַׁע יהו״ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

תרגום

וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב: 'וְאִם לֹא תֵיטִיב'? אַל תִּקְרָא 'וְאִם' אֶלָּא 'וְאֵם', (בראשית ד, ז) 'לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ'. מַהוּ 'רֹבֵץ'? אֶלָּא (שמות כג, ה) 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ' וְכוּ', שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂאֹת עַל כְּתֵפָיו לִהְיוֹת חֲמוֹרוֹ שֶׁל תּוֹרָה, אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂאֹת עָלָיו עֹל מַלְכוּת בַּגָּלוּת, 'וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ'. כָּאן מַרְאֶה לְקַיִן שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּדֹחַק בַּגָּלוּת, (זכריה ט, ט) 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' - שֶׁיִּהְיוּ כַּחֲמוֹר לְמַשָּׂא עַל כְּתֵפָיו, מֵעֹל הַמַּס בַּגָּלוּת וּמִכֹּבֶד הַמְּלָאכָה. וְזֶה ' ׳רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ׳ ' בַּגָּלוּת, וּבְנֵי קַיִן שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וְתַקִּיפִים כַּמְּלָכִים בְּתֹקֶף רַב. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ' ׳הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת׳ ' - לִהְיוֹת שְׂאֵת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל הַכְּבֵדִים בְּמַשָּׂא כָּבֵד, אֲנִי אֶסְבֹּל לְהִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם וְאַאֲרִיךְ עֲלֵיהֶם, וְאִם לֹא - ' ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ ', לְשַׁעַר גֵּיהִנֹּם נִפְתַּח, לִנְקֹם מִמְּךָ וּמִבָּנֶיךָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בָּרוּךְ בְּנִי לְעַתִּיק יוֹמִין, שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הִתְעוֹרְרָה אֶצְלְךָ לְגַלּוֹת כָּאן חִדּוּשִׁים שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ עַד עַתָּה. אָמַר: וַדַּאי זֶה ' ׳קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי׳ (בראשית ד, י) ' - אֵלֶּה דָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִים לְהִגָּזֵל עַל יְדֵי בְּנֵי קַיִן, עֵרֶב רַב הָרְשָׁעִים הַחַיָּבִים בַּגָּלוּת, וְזֶה ' ׳כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם׳ (שם ו, יג) ', וְזוֹ הֲרִיגַת קַיִן אֶת הֶבֶל שֶׁ'עָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת'. ' ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים׳ ' וְגוֹמֵר - פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: מַהוּ 'מִקֵּץ יָמִים'? אֶלָּא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָתִיד לְהֵאָמֵר בּוֹ ' ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ (שם ו, יג) ', ' ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ׳ (איוב כח, ג) '. וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל ' ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ ' - חֲבָלָה שֶׁל כָּל בָּשָׂר, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה. רָאָה שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ 'מְחַבְּלִים כְּרָמִים', שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ' ׳כִּי כֶרֶם יהו"ה׳ (ישעיה ה, ז) ' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם כָּךְ ' ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳ ', וְרָאָה שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶבֶל כַּמָּה צַדִּיקִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ ' ׳וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ׳ '.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קיא.] ולבתר מה כתיב ׳ואם לא תיטיב׳, ° אל תקרי ואם אלא ואם, ׳לפתח חטאת רבץ׳ (בראשית ד, ז), מאי רובץ, ° אלא ׳כי תראה חמור שנאך רובץ׳ (שמות כג, ה) כו', דאיהו לא יכיל למסבל על כתפוי ° למהוי חמרא דאורייתא, לא יכיל למסבל עליה עול מלכות בגלותא, ° וחדלת (דף קיא ע״א) מעזוב לו, ° הכא אחזי לקין דעתידין למהוי ישראל בדוחקא בגלותא, (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור, דיהון כחמור למשאוי על כתפוי, מעול המס בגלותא ומכובד המלאכה, ודא איהו רובץ תחת משאוי בגלותא, ובנוי דקין דהוו עתירין ותקיפין כמלכים בתוקפא סגיא, ובגין דא אמר ׳הלא אם תטיב שאת׳, ׳הלא אם תטיב׳ למהוי שאת לעניי ישראל דאינון כבדים במשא כבד (יכבדו ממני), אנא אסביל לבריך בעלמא, ומאריך עלייהו, ואם לאו, ׳לפתח חטאת רבץ׳, לתרעא דגיהנם אתפתחת, לנטלא נוקמא מנך ומברך. אמר רבי שמעון, בריך ברי לעתיק יומין, דהא רוח קדשא אתער לגבך, לגלאה הכא חדושים דלא אשתמודעו עד השתא, אמר ודאי דא איהו ׳קול דמי אחיך צועקים אלי׳ (בראשית ד, י), אינון דמים דישראל, דעתידין למגזל לון בנוי דקין ערב רב רשיעייא חייביא בגלותא, ודא איהו ׳כי מלאה הארץ חמס מפניהם׳ (שם ו, יג), ודא הוא קטולא דקין להבל דעני חשוב כמת. ויהי מקץ ימים וגומר, פתח רבי שמעון ואמר מאי מקץ ימים, אלא מההוא אתר דעתיד למימר ביה ׳קץ כל בשר בא לפני׳ (שם ו, יג), ׳קץ שם לחשך׳, ותרגם יונתן בן עוזיאל קץ כל בשר, ° חבילו דכל בשרא, ממלאכי חבלה, חמא דעתידין למיפק מניה מחבלים כרמים, דאינון ישראל דאתמר בהון ׳כי כרם יהו״ה׳ (ישעיה ה, ז) צבאו״ת בית ישראל, בגין כך ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וחמא דעתידין למיפק מהבל כמה צדיקיא, בגין דא וישע יהו״ה אל הבל ואל מנחתו.

התרגום: ואחר כך מה כתוב: 'ואם לא תיטיב'? אל תקרא 'ואם' אלא 'ואם', (בראשית ד, ז) 'לפתח חטאת רבץ'. מהו 'רבץ'? אלא (שמות כג, ה) 'כי תראה חמור שנאך רבץ' וכו', שאינו יכול לשאת על כתפיו להיות חמורו של תורה, אינו יכול לשאת עליו על מלכות בגלות, 'וחדלת מעזב לו'. כאן מראה לקין שעתידים ישראל להיות בדחק בגלות, (זכריה ט, ט) 'עני ורכב על חמור' - שיהיו כחמור למשא על כתפיו, מעל המס בגלות ומכבד המלאכה. וזה ' ׳רבץ תחת משאו׳ ' בגלות, ובני קין שהיו עשירים ותקיפים כמלכים בתקף רב. ומשום כך אמר ' ׳הלוא אם תיטיב שאת׳ ' - להיות שאת לעניי ישראל הכבדים במשא כבד, אני אסבל להתברך בעולם ואאריך עליהם, ואם לא - ' ׳לפתח חטאת רבץ׳ ', לשער גיהנם נפתח, לנקם ממך ומבניך. אמר רבי שמעון: ברוך בני לעתיק יומין, שרוח הקדש התעוררה אצלך לגלות כאן חדושים שלא נודעו עד עתה. אמר: ודאי זה ' ׳קול דמי אחיך צעקים אלי׳ (בראשית ד, י) ' - אלה דמם של ישראל, שעתידים להגזל על ידי בני קין, ערב רב הרשעים החיבים בגלות, וזה ' ׳כי מלאה הארץ חמס מפניהם׳ (שם ו, יג) ', וזו הריגת קין את הבל ש'עני חשוב כמת'. ' ׳ויהי מקץ ימים׳ ' וגומר - פתח רבי שמעון ואמר: מהו 'מקץ ימים'? אלא מאותו מקום שעתיד להאמר בו ' ׳קץ כל בשר בא לפני׳ (שם ו, יג) ', ' ׳קץ שם לחשך׳ (איוב כח, ג) '. ותרגם יונתן בן עזיאל ' ׳קץ כל בשר׳ ' - חבלה של כל בשר, ממלאכי חבלה. ראה שעתידים לצאת ממנו 'מחבלים כרמים', שהם ישראל שנאמר בהם ' ׳כי כרם יהו"ה׳ (ישעיה ה, ז) ' צבאות בית ישראל. משום כך ' ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳ ', וראה שעתידים לצאת מהבל כמה צדיקים, ומשום כך ' ׳וישע יהו"ה אל הבל ואל מנחתו׳ '.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אל תקרי ואם אלא ואם. רוצה לומר בצירי, דהוא פגים לאימא לכן לפתח כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו