כונת הבל לקרב השכינה לעתיק יומין - ושא"ת בהפוך אש"ת
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 89 · דף קי ע"ב
לשון הזוהר
וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳ (תהלים קמה, ט), וְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת׳ (יחזקאל יח, לב), וְקַבִּיל לוֹן, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָּנָא דְקַיִן, אֶלָּא דַהֲוָה רְעוּתֵיהּ לְבִישׁ כְּמָה דְאִתְּמַר, אֲבָל הֶבֶל הֲוָה רְעוּתֵיהּ בְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ, לְקָרְבָא שְׁכִינְתָּא לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלָג׳ (דניאל ז, ט) חִוָּור וּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ כַּעֲמַר נְקֵי, בְּמַאי, בְּהַהוּא דְקָרִיב ׳מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן׳, וּבְגִין דָּא ׳וַיִּשַׁע יהו''ה אֶל הֶבֶל׳ וְהָא אִתְּמַר. וּמִיָּד דְּלָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנָא דְקַיִן, ׳וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד׳, וַיֹּאמֶר יהו״ה לְקַיִן ׳לָמָּה חָרָה לָךְ׳ דְּלָא מִתְקַבַּל קָרְבָּנָךְ, אִם תֵּטִיב עוֹבָדָךְ בְּגִלְגּוּלָא, שְׂאֵת לָךְ בְּעָלְמָא, וְתִתְקַבַּל בִּתְיוּבְתָּא, ° ׳יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז׳ (שם מט, ג), וְאִם לַאו ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ׳, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכָא לָא צָרִיךְ לְאִתְכַּסְיָא רָזָא, מַאי שְׂאֵ״ת, וְלָא אָתֵינָא לִדְרָשָׁא בְּהַאי קְרָא, אֶלָּא דְהָא שְׂאֵת מַשָּׂא אִיהוּ וּבְהִפּוּךְ אַתְוָון, שְׂאֵ״ת אִיהוּ אֵשֶׁ״ת, הָכָא רָמִיז דְּעָבַר עַל ׳וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ׳ (ויקרא יח, כ) כו', דְּאָתָא עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, וְדָא אִיהוּ ° ׳וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל׳ (בראשית ד, ח), קָם עַל תְּאוֹמָתוֹ, וּלְבָתַר קָטִיל לְבַעְלָהּ, כְּגַוְונָא דְמִצְרִי, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳ (שמות ב, יב), וְאָמְרוּ קַדְמָאִין מַאי ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳, אֶלָּא ° רָאָה מֶה עָשָׂה בְּבַיִת וּמֶה עָשָׂה בַשָּׂדֶה, וְלֵית שָׂדֶה אֶלָּא אִשָּׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ׳ (דברים כב, כז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה׳ (בראשית ד, ח), ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳, אִסְתַּכַּל אִם הֲוָה בֵּיהּ מִסִּטְרָא דְטוֹב, דִּלְזִמְנִין אִתְפָּרַשׁ טוֹב מִן רָע וּמִתַּמָּן אִינוּן גֵּרִים, וּבְגִין דָּא אִסְתַּכַּל מִכָּל סִטְרָא עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, וְלָא חָזָא תַמָּן גִּיּוֹרָא דְנָפִיק מִנֵּיהּ, ׳וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי׳.
תרגום
וַהֲרֵי הקב"ה נֶאֱמַר בּוֹ (תהלים קמה, ט) 'וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו', וְנֶאֱמַר בּוֹ (יחזקאל יח, לב) 'כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת', וְקִבֵּל אוֹתָם, כָּל שֶׁכֵּן קָרְבַּן קַיִן - אֶלָּא שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְרַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. אֲבָל הֶבֶל, כַּוָּנָתוֹ בְּקָרְבָּנוֹ הָיְתָה לְקָרֵב אֶת הַשְּׁכִינָה לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ז, ט) 'וְעַתִּיק יוֹמִין יָתִיב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלָג' חִוָּר וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כַּעֲמַר נָקִי, בְּמַה - בְּאוֹתוֹ שֶׁקָּרַב ' ׳מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן׳ ', וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל', וַהֲרֵי נֶאֱמַר. וּמִיָּד שֶׁלֹּא נִתְקַבֵּל קָרְבַּן קַיִן, ' ׳וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד׳ ', וַיֹּאמֶר יהו"ה לְקַיִן: ׳לָמָּה חָרָה לְךָ׳ שֶׁאֵין קָרְבָּנְךָ מִתְקַבֵּל? אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ בְּגִלְגּוּל, שְׂאֵת לְךָ בָּעוֹלָם וְתִתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה, (שם מט, ג) 'יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז'. וְאִם לֹא - ' ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ '. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּאן לֹא צָרִיךְ לְהַסְתִּיר סוֹד, מַהוּ 'שְׂאֵת'? וְלֹא בָּאתִי לִדְרֹשׁ בְּפָסוּק זֶה, אֶלָּא ש'שְׂאֵת' הוּא מַשָּׂא, וּבְהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת שְׂאֵ"ת הִיא אֵשֶׁ"ת, כָּאן רָמוּז שֶׁעָבַר עַל (ויקרא יח, כ) 'וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ' וְכוּ', שֶׁבָּא עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, וְזֶהוּ ' ׳וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל׳ (בראשית ד, ח) ' - קָם עַל תְּאוֹמָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָרַג אֶת בַּעְלָהּ, כְּעֵין הַמִּצְרִי. וְסוֹד הַדָּבָר ' ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳ (שמות ב, יב) ', וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: מַהוּ ' ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳ '? אֶלָּא, רָאָה מֶה עָשָׂה בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שָׂדֶה אֶלָּא אִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ' ׳כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ׳ (דברים כב, כז) ', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד, ח) ' וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה ', ' ׳וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה׳ ' - הִסְתַּכֵּל אִם הָיָה בּוֹ מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁלִּפְעָמִים נִפְרָד הַטּוֹב מִן הָרָע וּמִשָּׁם בָּאִים הַגֵּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִכָּל צַד עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְלֹא רָאָה שָׁם גֵּר הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ - ' ׳וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי׳ '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והא קודשא בריך הוא אתמר ביה ׳ורחמיו על כל מעשיו׳ (תהלים קמה, ט), ואתמר ביה ׳כי לא אחפוץ במות המת׳ (יחזקאל יח, לב), וקביל לון, כל שכן לקרבנא דקין, אלא דהוה רעותיה לביש כמה דאתמר, אבל הבל הוה רעותיה בקרבנא דיליה, לקרבא שכינתא לההוא דאתמר ביה ׳ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג׳ (דניאל ז, ט) חוור ושער רישיה כעמר נקי, במאי, בההוא דקריב ׳מבכורות צאנו ומחלבהן׳, ובגין דא ׳וישע יהו'ה אל הבל׳ והא אתמר. ומיד דלא אתקבל קרבנא דקין, ׳ויחר לקין מאד׳, ויאמר יהו״ה לקין ׳למה חרה לך׳ דלא מתקבל קרבנך, אם תטיב עובדך בגלגולא, שאת לך בעלמא, ותתקבל בתיובתא, ° ׳יתר שאת ויתר עז׳ (שם מט, ג), ואם לאו ׳לפתח חטאת רובץ׳, אמר רבי אלעזר הכא לא צריך לאתכסיא רזא, מאי שא״ת, ולא אתינא לדרשא בהאי קרא, אלא דהא שאת משא איהו ובהפוך אתוון, שא״ת איהו אש״ת, הכא רמיז דעבר על ׳ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך׳ (ויקרא יח, כ) כו', דאתא על תאומתו של הבל, ודא איהו ° ׳ויקם קין אל הבל׳ (בראשית ד, ח), קם על תאומתו, ולבתר קטיל לבעלה, כגוונא דמצרי, ורזא דמלה ׳ויפן כה וכה׳ (שמות ב, יב), ואמרו קדמאין מאי ׳ויפן כה וכה׳, אלא ° ראה מה עשה בבית ומה עשה בשדה, ולית שדה אלא אשה, כמה דאת אמר ׳כי בשדה מצאה׳ (דברים כב, כז), הדא הוא דכתיב ׳ויהי בהיותם בשדה׳ (בראשית ד, ח), ׳ויפן כה וכה׳, אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב, דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים, ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא, ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה, ׳ויך את המצרי׳.
התרגום: והרי הקב"ה נאמר בו (תהלים קמה, ט) 'ורחמיו על כל מעשיו', ונאמר בו (יחזקאל יח, לב) 'כי לא אחפץ במות המת', וקבל אותם, כל שכן קרבן קין - אלא שכונתו היתה לרע כמו שנאמר. אבל הבל, כונתו בקרבנו היתה לקרב את השכינה לאותו שנאמר בו (דניאל ז, ט) 'ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג' חור ושער ראשו כעמר נקי, במה - באותו שקרב ' ׳מבכורות צאנו ומחלבהן׳ ', ומשום כך 'וישע יהו"ה אל הבל', והרי נאמר. ומיד שלא נתקבל קרבן קין, ' ׳ויחר לקין מאד׳ ', ויאמר יהו"ה לקין: ׳למה חרה לך׳ שאין קרבנך מתקבל? אם תיטיב מעשיך בגלגול, שאת לך בעולם ותתקבל בתשובה, (שם מט, ג) 'יתר שאת ויתר עז'. ואם לא - ' ׳לפתח חטאת רבץ׳ '. אמר רבי אלעזר: כאן לא צריך להסתיר סוד, מהו 'שאת'? ולא באתי לדרש בפסוק זה, אלא ש'שאת' הוא משא, ובהפוך אותיות שא"ת היא אש"ת, כאן רמוז שעבר על (ויקרא יח, כ) 'ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך' וכו', שבא על תאומתו של הבל, וזהו ' ׳ויקם קין אל הבל׳ (בראשית ד, ח) ' - קם על תאומתו, ואחר כך הרג את בעלה, כעין המצרי. וסוד הדבר ' ׳ויפן כה וכה׳ (שמות ב, יב) ', ואמרו הראשונים: מהו ' ׳ויפן כה וכה׳ '? אלא, ראה מה עשה בבית ומה עשה בשדה, ואין שדה אלא אשה, כמו שנאמר ' ׳כי בשדה מצאה׳ (דברים כב, כז) ', זהו שכתוב (בראשית ד, ח) ' ויהי בהיותם בשדה ', ' ׳ויפן כה וכה׳ ' - הסתכל אם היה בו מצד הטוב, שלפעמים נפרד הטוב מן הרע ומשם באים הגרים, ומשום כך הסתכל מכל צד עד ששים רבוא, ולא ראה שם גר היוצא ממנו - ' ׳ויך את המצרי׳ '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: יתר שאת ויתר עז. דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין כו' ( סנהדרין צט ע"א ), ולו הבכורה, דהוא (בראשית מט ג) יתר שאת ויתר עז דראובן:
אור יקר: ויפן כה וכה, דעיקר יהיה סוד מציאותם בכה וכה שהם שית סיטרין דשמע ישראל, שהם בששה ספירות עץ החיים דאימא עילאה, לא בשית סטרין דב״ש דתמן אינון פסקות דקלין וחמורין כדפי׳, דב״ש הם סוד ההיכלות,. ושמא דאיהו הספירות, ולכך ויפן כ״ה וכ״ה…