ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 88 (קי ע"א)

מנחת קין משיריו וממקום ערוה - וקרבן הבל ממיטבו

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 88 · דף קי ע"א

לשון הזוהר

׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה׳ (בראשית ד, ג) לַיהו״ה, מֵאָן אֲתַר (דף קי ע״ב) אַיְיתֵי לֵיהּ, מִקֵּץ יָמִים, מִשִּׁיּוּרִין דִּילֵיהּ, ° כְּגוֹן בַּר נַשׁ דְּאִיהוּ בְּסוֹף יוֹמוֹי חָזַר בִּתְיוּבְתָּא, כַּד לָא אִית לֵיהּ חֵילָא לְמֶעֱבַד טַב וּבִישׁ, וּבְעוּלְמוֹי בְּתוּקְפֵיהּ לָא תָב, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ ׳מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם׳ (ויקרא יט, לב), וּבְגִין דָּא ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳, אֲבָל הֶבֶל מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ אַיְיתֵי לֵיהּ קָרְבָּנָא מִשַּׁפִּירוּ דִילֵיהּ, וּבְגִין דָּא ׳וַיִּשַׁע יהו''ה אֶל הֶבֶל׳. וְעוֹד אֶל ׳קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳, בְּגִין דְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ הֲוָה ° מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי עֶרְוָה, וּמַאי הֲוָה פִשְׁתִּים, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה׳ (שמות כח, מב). אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאִתְכַּסִּי בֵּיהּ בְּשַׂר עֶרְוָה טַב אִיהוּ, אָמַר לֵיהּ בְּרִי לַאו כָּל עֲרָיוֹת שָׁוִין, הַאי לָא קְרִיב קָרְבָּנָא דָא אֶלָּא לְקָרְבָא עֶרְוָה דִילֵיהּ לַה', דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יהו״ה׳ (ויקרא יח, ו), וּמַאי עֶרְוָה דִילֵיהּ זוּהֲמָא בִּישָׁא עָרְלָה, נוּקְבָא דְעָרְלָה, הַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, וּמַאי נִיהִי אִימָּא דְעִרְבוּבְיָא בִּישָׁא, אִיבָּא דְאִלָנָא דְטוֹב וָרָע, דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ג, ו) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ ׳וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ׳, וּמַאי נִיהִי לִילִית, מִתַּמָּן קָא אַתְיָין עִרֶב רַב דְּאִנּוּן מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳הוֹי גּוֹי חוֹטֵא׳ (ישעיה א, ד), דְאִינוּן ׳זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים׳ וכו', וְאָמְרוּ אֵלֶּה אלהי״ך יִשְׂרָאֵל לְעֶגְלָא, וּבְגִין דָּא (בראשית ד, ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה.

תרגום

(בראשית ד, ג) 'וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה' לַיהו"ה - מֵאֵיזֶה מָקוֹם הֵבִיא? 'מִקֵּץ יָמִים' - מִשְּׁיָרָיו, כְּגוֹן אָדָם שֶׁבְּסוֹף יָמָיו חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּשֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וָרָע, וּבְמֵיטָבוֹ בְּתָקְפּוֹ לֹא שָׁב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ (ויקרא יט, לב) 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם', וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה'. אֲבָל הֶבֶל, מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ הֵבִיא קָרְבָּנוֹ מִמֵּיטָבוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל'. וְעוֹד: 'וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה', מִשּׁוּם שֶׁקָּרְבָּנוֹ הָיָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם הַנִּקְרָא עֶרְוָה, וּמַה הָיָה - פִּשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כח, מב) 'וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה'. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲרֵי לְכַסּוֹת בּוֹ בְּשַׂר עֶרְוָה - טוֹב הוּא! אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּל הָעֲרָיוֹת שָׁווֹת. זֶה לֹא הִקְרִיב קָרְבָּן זֶה אֶלָּא לְקָרֵב עֶרְוָתוֹ לַיהו"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא יח, ו) 'אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יהו"ה'. וּמַהוּ עֶרְוָתוֹ - זֻהֲמָא רָעָה עָרְלָה, נֻקְבָא שֶׁל עָרְלָה, זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה. וּמַהִי - אֵם שֶׁל עִרְבּוּבְיָה רָעָה, פְּרִי עֵץ׳ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית ג, ו) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ 'וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ', וּמַהִי - לִילִית, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים עֵרֶב רָב הַמְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה א, ד) 'הוֹי גּוֹי חֹטֵא', שֶׁהֵם 'זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים' וְכוּ', וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל לָעֵגֶל. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳ (בראשית ד, ה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה׳ (בראשית ד, ג) ליהו״ה, מאן אתר (דף קי ע״ב) אייתי ליה, מקץ ימים, משיורין דיליה, ° כגון בר נש דאיהו בסוף יומוי חזר בתיובתא, כד לא אית ליה חילא למעבד טב וביש, ובעולמוי בתוקפיה לא תב, כמה דאוקמוהו ׳מפני שיבה תקום׳ (ויקרא יט, לב), ובגין דא ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳, אבל הבל מבכורות צאנו אייתי ליה קרבנא משפירו דיליה, ובגין דא ׳וישע יהו'ה אל הבל׳. ועוד אל ׳קין ואל מנחתו לא שעה׳, בגין דקרבנא דיליה הוה ° מההוא אתר דאקרי ערוה, ומאי הוה פשתים, דאתמר ביה ׳ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה׳ (שמות כח, מב). אמר ליה רבי אלעזר, דאתכסי ביה בשר ערוה טב איהו, אמר ליה ברי לאו כל עריות שוין, האי לא קריב קרבנא דא אלא לקרבא ערוה דיליה לה', דאתמר ביה ׳איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהו״ה׳ (ויקרא יח, ו), ומאי ערוה דיליה זוהמא בישא ערלה, נוקבא דערלה, ההיא דאתמר בה אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומאי ניהי אימא דערבוביא בישא, איבא דאלנא דטוב ורע, דאתמר בה (בראשית ג, ו) ותקח מפריו ׳ותתן גם לאישה עמה׳, ומאי ניהי לילית, מתמן קא אתיין ערב רב דאנון מעורבין בישראל, דאתמר בהון ׳הוי גוי חוטא׳ (ישעיה א, ד), דאינון ׳זרע מרעים בנים משחיתים׳ וכו', ואמרו אלה אלהי״ך ישראל לעגלא, ובגין דא (בראשית ד, ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

התרגום: (בראשית ד, ג) 'ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה' ליהו"ה - מאיזה מקום הביא? 'מקץ ימים' - משיריו, כגון אדם שבסוף ימיו חוזר בתשובה, כשאין לו כח לעשות טוב ורע, ובמיטבו בתקפו לא שב, כמו שבארו (ויקרא יט, לב) 'מפני שיבה תקום', ומשום כך 'ואל קין ואל מנחתו לא שעה'. אבל הבל, מבכורות צאנו הביא קרבנו ממיטבו, ומשום כך 'וישע יהו"ה אל הבל'. ועוד: 'ואל קין ואל מנחתו לא שעה', משום שקרבנו היה מאותו מקום הנקרא ערוה, ומה היה - פשתים, שנאמר בו (שמות כח, מב) 'ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה'. אמר לו רבי אלעזר: הרי לכסות בו בשר ערוה - טוב הוא! אמר לו: בני, לא כל העריות שוות. זה לא הקריב קרבן זה אלא לקרב ערותו ליהו"ה, שנאמר בה (ויקרא יח, ו) 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהו"ה'. ומהו ערותו - זהמא רעה ערלה, נקבא של ערלה, זו שנאמר בה שאדם הראשון מושך בערלתו היה. ומהי - אם של ערבוביה רעה, פרי עץ׳ הדעת טוב ורע׳, שנאמר בה (בראשית ג, ו) ותקח מפריו 'ותתן גם לאישה עמה', ומהי - לילית, שמשם באים ערב רב המערבים בישראל, שנאמר בהם (ישעיה א, ד) 'הוי גוי חטא', שהם 'זרע מרעים בנים משחיתים' וכו', ואמרו אלה אלהיך ישראל לעגל. ומשום כך ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳ (בראשית ד, ה).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כגון ב"נ דאיהו כו'. רוצה לומר דזה שאומר מקץ ימים והוא מסטרא דקין דקריב משיורין דיליה והוא מקץ הימים, דרגא דאקרי קץ הימים, דלא נטיל אלא שיורין, תמציתא, וכן נקרא קץ כל בשר, דלא שליט אלא על בשרא דהוא שיורין ולכן לא הביא קין אלא…

לכל המפרשים על פיסקה זו