ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 9 (קד ע"א)

עולם הצדיק היא השכינה - ושארה כסותה ועונתה שלשה גלגולים

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 9 · דף קד ע"א

לשון הזוהר

[הגהה דף קד.] אַדְהָכִי הָא סָבָא דְסָבִין עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין קָא נָחִית לְגַבֵּיהּ, (הגהה דף קד ע״א) וְאָמַר ° עוֹלָם דְּכָל צַדִּיק דָּא שְׁכִינְתָּא, ° כַּד אִסְתַּלַּק מִינָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִשְׁתְּאָרַת חֲרֵיבָה, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר תִּבְעִי דְאַחֲרִיב עָלְמָא, ° דְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה אִתְקְרִיאַת גַּלְגַּל, וְעִם ו' אִיהוּ גִלְגּוּל, וְשִׁית סְפִירָן בְּאַת ו' סָלְקִין לְשִׁתִּין רִבּוֹא, וְדָא אִיהוּ ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳, וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁתִּין רִבּוֹא, ׳וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת׳ דָּא שְׁכִינְתָּא. ° דְאִיהִי אִתְקְרִיאַת אוּלַי, ° וַעֲלָהּ אִתְּמַר וְאוּלַי דְּזָכֵית לְשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳עַל אוּבַל אוּלָי׳ (דניאל ח, ב), ° דִּכְבָר אִתְחַיַּיב קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְהָא אִתְחַיַּיב בִּסְפִירָה דְאִיהִי לְעִילָא מִנֵּיהּ, עַד דְּאִתְתַּקַּן לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִיל בַּר נַשׁ נִשְׁמָתֵיהּ, לֵית לֵיהּ תַּקָּנָה בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי שַׁעְתָּא דְכֻלְּהוּ, וּבְגִין דָּא שַׁעְתָּא לָא קַיְימָא לֵיהּ, ° וְאִם תַּלְיָא בְּמַזָּלָא עִלָּאָה אֲפִילוּ דְיַעֲבִיד כַּמָּה זַכְוָון לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא, דְהָא מְחוּיָיב אִיהוּ מִלְּעִילָא, ° וְהָכָא ° גִּלְגּוּלָא דְתַלְיָא בִּשְׁכִינְתָּא דְאִיהוּ בְּמִינֵיהּ, וקַיְימָא לֵיהּ שַׁעְתָּא תַּמָּן וְאִיהִי בַּת זוּגֵיהּ, דְּאִתְגַּלְגַּל עִמֵּיהּ, וְאִם לָא, לָא קַיְימָא לֵיהּ, וְדָא ׳אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ׳ (שמות כא, ו), אִם הַהוּא רוּחָא יֵיתֵי בְּגוּפָא אָחֳרָא, דְלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע׳, שְׁאֵרָהּ דָּא גִלְגּוּלָא קַדְמָאָה, שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, כְּסוּתָהּ ׳כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ׳ (שם כב, כו) דָא גִלְגּוּלָא תִנְיָינָא, וְעוֹנָתָהּ אָדָם יִחוּדָא דִילֵיהּ דְּאִיהוּ גִלְגּוּלָא תְּלִיתָאָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבָא סָבָא פְּתַח מִלִּין יַתִּיר דְּהָא סְתִימִין מִלִּין דִּילָךְ, אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא, שְׁאֵרָהּ דָּא מְזוֹנָא מִסִּטְרָא דִימִינָא דְמִתַּמָּן כָּל מְזוֹנָא קָא אַתְיָא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז).

תרגום

בֵּינְתַיִם הִנֵּה סָבָא דְּסָבִין, עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, יוֹרֵד אֵלָיו, וְאָמַר: 'עוֹלָם' שֶׁל כָּל צַדִּיק - זוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִשְׁאֶרֶת חֲרֵבָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר 'רוֹצֶה אֲנִי לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם', שֶׁכָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נִקְרֵאת גַּלְגַּל, וְעִם וָא"ו הִיא גִּלְגּוּל, וְשֵׁשׁ סְפִירוֹת בְּאוֹת וָא"ו עוֹלוֹת לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְזֶהוּ 'דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא', וְאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. '׳ וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת׳ ' - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת 'אוּלַי', וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'וְאוּלַי שֶׁזָּכִיתָ' לִשְׁעַת מָזוֹן, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳עַל אוּבַל אוּלָי׳ (דניאל ח, ב). שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, וַהֲרֵי נִתְחַיֵּב בַּסְּפִירָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַד שֶׁמִּתְתַּקֵּן לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּטֶּלֶת נִשְׁמַת הָאָדָם - אֵין לוֹ תַּקָּנָה בַּשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא הַשָּׁעָה שֶׁל כֻּלָּם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשָּׁעָה אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ. וְאִם תָּלוּי בַּמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, אֲפִלּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּמָּה זְכֻיּוֹת, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּזְכוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻיָּב מִלְמַעְלָה. וְכָאן הַגִּלְגּוּל תָּלוּי בַּשְּׁכִינָה שֶׁהִיא מִמִּינוֹ, וְעוֹמֶדֶת לוֹ הַשָּׁעָה שָׁם וְהִיא בַּת זוּגוֹ שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת עִמּוֹ, וְאִם לֹא - אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לוֹ. וְזֶהוּ ׳אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ׳ (שמות כא, ו): אִם אוֹתָהּ הָרוּחַ תָּבוֹא בְּגוּף אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוֹ, מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרַע׳ - 'שְׁאֵרָהּ' זֶה גִּלְגּוּל רִאשׁוֹן, 'שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ', 'כְּסוּתָהּ' - ׳כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ׳ (שם כב, כו) - זֶה גִּלְגּוּל שֵׁנִי, וְ'עֹנָתָהּ' - אָדָם, יִחוּדוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא גִּלְגּוּל שְׁלִישִׁי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: סָבָא, זָקֵן, פְּתַח דְּבָרִים יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי סְתוּמִים דְּבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ זָקֵן: 'שְׁאֵרָהּ' זֶה מָזוֹן מִצַּד הַיָּמִין, שֶׁמִּשָּׁם כָּל מָזוֹן בָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [הגהה דף קד.] אדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין קא נחית לגביה, (הגהה דף קד ע״א) ואמר ° עולם דכל צדיק דא שכינתא, ° כד אסתלק מינה עמודא דאמצעיתא אשתארת חריבה, ובגינה אתמר תבעי דאחריב עלמא, ° דכל ספירה וספירה אתקריאת גלגל, ועם ו' איהו גלגול, ושית ספירן באת ו' סלקין לשתין רבוא, ודא איהו ׳דור הולך ודור בא׳, ולית דור פחות משתין רבוא, ׳והארץ לעולם עומדת׳ דא שכינתא. ° דאיהי אתקריאת אולי, ° ועלה אתמר ואולי דזכית לשעתא דמזוני, ועלה אתמר ׳על אובל אולי׳ (דניאל ח, ב), ° דכבר אתחייב קדם דייתי לעלמא דאיהי שכינתא תתאה, והא אתחייב בספירה דאיהי לעילא מניה, עד דאתתקן לההוא אתר דאתנטיל בר נש נשמתיה, לית ליה תקנה בשכינתא תתאה, דאיהי שעתא דכלהו, ובגין דא שעתא לא קיימא ליה, ° ואם תליא במזלא עלאה אפילו דיעביד כמה זכוון לאו בזכותא תליא מלתא, דהא מחוייב איהו מלעילא, ° והכא ° גלגולא דתליא בשכינתא דאיהו במיניה, וקיימא ליה שעתא תמן ואיהי בת זוגיה, דאתגלגל עמיה, ואם לא, לא קיימא ליה, ודא ׳אם אחרת יקח לו׳ (שמות כא, ו), אם ההוא רוחא ייתי בגופא אחרא, דלאו איהו מיניה, מה כתיב ביה, ׳שארה כסותה ועונתה לא יגרע׳, שארה דא גלגולא קדמאה, שאר בשרו, כסותה ׳כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו׳ (שם כב, כו) דא גלגולא תניינא, ועונתה אדם יחודא דיליה דאיהו גלגולא תליתאה. אמר רבי שמעון סבא סבא פתח מלין יתיר דהא סתימין מלין דילך, אמר ליה ההוא סבא, שארה דא מזונא מסטרא דימינא דמתמן כל מזונא קא אתיא, ° הדא הוא דכתיב ׳פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון׳ (תהלים קמה, טז).

התרגום: בינתים הנה סבא דסבין, עתיקא דעתיקין, יורד אליו, ואמר: 'עולם' של כל צדיק - זו השכינה, כשמסתלק ממנה עמודא דאמצעיתא נשארת חרבה, ומשום כך נאמר 'רוצה אני להחריב את העולם', שכל ספירה וספירה נקראת גלגל, ועם וא"ו היא גלגול, ושש ספירות באות וא"ו עולות לששים רבוא, וזהו 'דור הלך ודור בא', ואין דור פחות מששים רבוא. '׳ והארץ לעולם עמדת׳ ' - זו השכינה, שהיא נקראת 'אולי', ועליה נאמר 'ואולי שזכית' לשעת מזון, ועליה נאמר ׳על אובל אולי׳ (דניאל ח, ב). שכבר נתחיב לפני שיבוא לעולם שהיא השכינה התחתונה, והרי נתחיב בספירה שלמעלה ממנה, עד שמתתקן לאותו מקום שנטלת נשמת האדם - אין לו תקנה בשכינה התחתונה, שהיא השעה של כלם, ומשום כך השעה אינה עומדת לו. ואם תלוי במזל העליון, אפלו שיעשה כמה זכיות, אין הדבר תלוי בזכות, שהרי הוא מחיב מלמעלה. וכאן הגלגול תלוי בשכינה שהיא ממינו, ועומדת לו השעה שם והיא בת זוגו שמתגלגלת עמו, ואם לא - אינה עומדת לו. וזהו ׳אם אחרת יקח לו׳ (שמות כא, ו): אם אותה הרוח תבוא בגוף אחר שאינו ממינו, מה כתוב בו? ׳שארה כסותה וענתה לא יגרע׳ - 'שארה' זה גלגול ראשון, 'שאר בשרו', 'כסותה' - ׳כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לערו׳ (שם כב, כו) - זה גלגול שני, ו'ענתה' - אדם, יחודו שלו, שהוא גלגול שלישי. אמר רבי שמעון: סבא, זקן, פתח דברים יותר, שהרי סתומים דבריך. אמר לו אותו זקן: 'שארה' זה מזון מצד הימין, שמשם כל מזון בא, הדא הוא דכתיב ׳פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון׳ (תהלים קמה, טז).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: עולם דכל צדיק כו'. דהוא אמר על הגוף אבל הסבא אמר על הנפש:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: