ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 86 (קי ע"א)

ירידת האל"ף כמבוע להשקות האילן - ואלהי"ם השלמת העשר

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 86 · דף קי ע"א

לשון הזוהר

אָמְרוּ לֵיהּ רַבִּי רַבִּי, הָא אִילָנָא שְׁלִים בְּיהֹוָ״ה, אַמַּאי נָחִית א' מִן בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא בְגִין דְּאִיהוּ נְבִיעוּ לְאַשְׁקָאָה אִילָנָא, דְּמִתַּמָּן ° אלהי״ם מְלֵיאָ״ה מִכָּל תֵּשַׁע סְפִירָאן, דְּאִינוּן בַּבְּרֵאשִׁית, שִׁית אִינוּן שִׁית סְפִירָאן, בָּרָא תְּלַת סְפִירָאן עִלָּאִין, (וילנא קלא ע"א) אלהי״ם אִיהוּ עֲשִׂירָאָה מְלֵיאָה מִכֻּלְּהוּ תֵּשַׁע, שְׁלִימוּ דְכֻלְּהוּ, וּבְגִין דָּא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא עִם אלהי״ם, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, אָתוּ לְנַשְׁקָא לֵיהּ פָּרַח לְעִילָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חַבְרַיָּא בְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם עִמָּנָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֶהֱוִי בְּהַאי חִבּוּרָא, זַכָּאָה דָרָא דְהַאי אִתְגַּלְיָיא בֵיהּ, דְּעָתִיד כּוּלֵי הַאי לְאִתְחַדְּשָׁא עַל יְדָא דְמֹשֶׁה בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְדָרָא בַתְרָאָה, ° לְקַיְימָא קְרָא (קהלת א, ט) מַ״ה שֶּׁ״הָיָה ה״וּא שֶׁיִּהְיֶה, ° וּבֵיהּ (תהלים לג, יד) מִ"מְּכוֹן שִׁ"בְתּוֹ הִ"שְׁגִּיחַ, (שם קמד, טו) אַשְׁרֵי הָעָם ° שֶׁכָּכָ״ה לּוֹ בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁ״ה, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו״ה אלהי״ו, ° דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד), וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, ° וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳ (תהלים קה, ה), וְאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ הוּא בְכָל דָּרָא וְדָרָא, בְכָל צַדִּיק וְחָכָם דְּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, לְאַשְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ מִפְּגִימוּ דִלְהוֹן, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעִנוּ׳ (ישעיה נג, ה), דְאִיהוּ שָׁקִיל לְכֻלְּהוּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמַנּוּ מֹשֶׁה דְשָׁקִיל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא, ° וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עֲלֵיהּ דּוֹר הוֹלֵךְ לְהַהוּא עָלְמָא, וְדוֹר בָּא אִיהוּ יֵיתֵי כְּמִלְּקַדְמִין.

תרגום

אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, רַבִּי, הֲרֵי הָאִילָן שָׁלֵם בְּיהוָ"ה, מַדּוּעַ יָרְדָה אָלֶ"ף מִן 'בְּרֵאשִׁית'? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַבּוּעַ לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאִילָן, שֶׁמִּשָּׁם אֱלֹהִי"ם מְלֵאָה מִכָּל תֵּשַׁע הַסְּפִירוֹת שֶׁהֵן בְּ'בְרֵאשִׁית'. 'שִׁית' הֵן שֵׁשׁ סְפִירוֹת, 'בָּרָא' שָׁלֹשׁ סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת, אֱלֹהִי"ם הִיא עֲשִׂירִית מְלֵאָה מִכֻּלָּן תֵּשַׁע, הַשְׁלָמַת כֻּלָּן. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא' אֱלֹהִי"ם, 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא' עִם אֱלֹהִי"ם, 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' - בָּאוּ לְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, פָּרַח לְמַעְלָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חֲבֵרַי, וַדַּאי הַקב"ה הִסְכִּים עִמָּנוּ, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת בְּחִבּוּר זֶה. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁזֶּה יִתְגַּלֶּה בּוֹ, שֶׁעָתִיד כָּל זֶה לְהִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי מֹשֶׁה בְּסוֹף הַיָּמִים בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב (קהלת א, ט) 'מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה'. וּבוֹ (תהלים לג, יד) 'מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ', (שם קמד, טו) 'אַשְׁרֵי הָעָם' - שֶׁ'כָּכָה' לוֹ בְּגִימַטְרִיָּא 'מֹשֶׁה', 'אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו"ה אֱלֹהָיו'. שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (קהלת א, ד) 'דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא', וְאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְעָלָיו נֶאֱמַר '׳ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׳ (תהלים קה, ה) ', וְהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל צַדִּיק וְחָכָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, לְהַשְׁלִים לְכֻלָּם מִפְּגִימָתָם. וְסוֹד הַדָּבָר (ישעיה נג, ה) 'וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ', שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמִי זֶה - מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁקוּל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר עָלָיו: דּוֹר הוֹלֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא, וְדוֹר בָּא - הוּא יָבוֹא כְּבָרִאשׁוֹנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמרו ליה רבי רבי, הא אילנא שלים ביהו״ה, אמאי נחית א' מן בראשית, אלא בגין דאיהו נביעו לאשקאה אילנא, דמתמן ° אלהי״ם מליא״ה מכל תשע ספיראן, דאינון בבראשית, שית אינון שית ספיראן, ברא תלת ספיראן עלאין, (וילנא קלא ע"א) אלהי״ם איהו עשיראה מליאה מכלהו תשע, שלימו דכלהו, ובגין דא בראשית ברא אלהי״ם, בראשית ברא עם אלהי״ם, את השמים ואת הארץ, אתו לנשקא ליה פרח לעילא. אמר רבי שמעון חבריא בודאי קודשא בריך הוא אסתכם עמנא, עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא, זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה, דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה, ° לקיימא קרא (קהלת א, ט) מ״ה ש״היה ה״וא שיהיה, ° וביה (תהלים לג, יד) מ"מכון ש"בתו ה"שגיח, (שם קמד, טו) אשרי העם ° שככ״ה לו בגימטריא מש״ה, אשרי העם שיהו״ה אלהי״ו, ° דעליה אתמר ׳דור הולך ודור בא׳ (קהלת א, ד), ולית דור פחות מששים רבוא, ° ועליה אתמר ׳דבר צוה לאלף דור׳ (תהלים קה, ה), ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, עד שתין רבוא, לאשלמא לכלהו מפגימו דלהון, ורזא דמלה ׳והוא מחולל מפשענו׳ (ישעיה נג, ה), דאיהו שקיל לכלהו, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומנו משה דשקיל כששים רבוא, ° ובגין דא אתמר עליה דור הולך לההוא עלמא, ודור בא איהו ייתי כמלקדמין.

התרגום: אמרו לו: רבי, רבי, הרי האילן שלם ביהו"ה, מדוע ירדה אל"ף מן 'בראשית'? אלא משום שהוא מבוע להשקות את האילן, שמשם אלהי"ם מלאה מכל תשע הספירות שהן ב'בראשית'. 'שית' הן שש ספירות, 'ברא' שלש ספירות עליונות, אלהי"ם היא עשירית מלאה מכלן תשע, השלמת כלן. ומשום כך 'בראשית ברא' אלהי"ם, 'בראשית ברא' עם אלהי"ם, 'את השמים ואת הארץ' - באו לנשק אותו, פרח למעלה. אמר רבי שמעון: חברי, ודאי הקב"ה הסכים עמנו, עליונים ותחתונים, להיות בחבור זה. אשרי הדור שזה יתגלה בו, שעתיד כל זה להתחדש על ידי משה בסוף הימים בדור האחרון, לקים את הכתוב (קהלת א, ט) 'מה שהיה הוא שיהיה'. ובו (תהלים לג, יד) 'ממכון שבתו השגיח', (שם קמד, טו) 'אשרי העם' - ש'ככה' לו בגימטריא 'משה', 'אשרי העם שיהו"ה אלהיו'. שעליו נאמר (קהלת א, ד) 'דור הלך ודור בא', ואין דור פחות מששים רבוא, ועליו נאמר '׳ דבר צוה לאלף דור׳ (תהלים קה, ה) ', והתפשטותו בכל דור ודור, בכל צדיק וחכם העוסק בתורה, עד ששים רבוא, להשלים לכלם מפגימתם. וסוד הדבר (ישעיה נג, ה) 'והוא מחלל מפשענו', שהוא שקול כנגד כלם, כמו שבארו בעלי המשנה: אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומי זה - משה, ששקול כששים רבוא. ומשום כך נאמר עליו: דור הולך לעולם ההוא, ודור בא - הוא יבוא כבראשונה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אלקים מליאה כו'. אע"ג שאמרנו שכל עשר ספירות בבראשית מכל מקום אינן אלא תשע, דה' אחרונה שהוא עטרת הברית נכלל בדכורא בברית, ולכן שית אינן אלא ו' ספירות ו"ק אבל בחינת המלכות עצמה היא אלקים דבראשית דכלולה ונתמלא מכולם, מהשם…

לכל המפרשים על פיסקה זו