׳וזרח השמש ובא השמש׳ - משה ההולך בגלגול עד שמוצא מקומו
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 80 · דף קיא ע"א
לשון הזוהר
קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ, וְאָמְרוּ אִלּוּ לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַי, ° רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ה), וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ מֹשֶׁה בְּדִיּוֹקְנֵיהּ, ° וְזָרַח הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו''ה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳ (דברים לג, ב), וּבָא הַשָּׁמֶשׁ כַּד אִתְכַּנִּישׁ מֹשֶׁה, וְעִם כָּל דָּא דְאִתְכַּנִּישׁ ° אֶל ׳מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳, וְדָא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה כְּגַוְונָא דְסִיהֲרָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא. ° וְעוֹד וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ דָּא מֹשֶׁה, כַּד יֵיתֵי בְּגִלְגּוּלָא בְּצַדִּיק גָּמוּר, וְכַד לָא אִיהוּ בְּצַדִּיק גָּמוּר וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אִתְכַּנִּישׁ מִנֵּיהּ, וְאָזַל וְאָתֵי בְּגִלְגּוּלָא עַד דְּאַשְׁכַּח אַתְרֵיהּ, ° וּבְגִין דָּא אֶל ׳מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳.
תרגום
קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו, וְאָמְרוּ: אִלּוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ זֹאת - דַּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר: 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' (קהלת א, ה). 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ' - זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּדִיּוּקְנוֹ. 'וְזָרַח' - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לג, ב) 'יהו"ה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ'. 'וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' - כְּשֶׁנֶּאֱסַף מֹשֶׁה, וְעִם כָּל זֹאת שֶׁנֶּאֱסַף, 'אֶל ׳מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳ ' - וְזֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה כְּעֵין הַלְּבָנָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. וְעוֹד: 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ' - זֶה מֹשֶׁה, כְּשֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל בְּצַדִּיק גָּמוּר, וּכְשֶׁאֵינוֹ בְּצַדִּיק גָּמוּר, 'וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' - נֶאֱסָף מִמֶּנּוּ, וְהוֹלֵךְ וּבָא בְּגִלְגּוּל עַד שֶׁמּוֹצֵא מְקוֹמוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'אֶל ׳מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׳ '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קמו כלהו חבריא ואשתטחו קמיה, ואמרו אלו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די, ° רבי שמעון פתח ואמר ׳וזרח השמש ובא השמש׳ (קהלת א, ה), וזרח השמש דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו משה בדיוקניה, ° וזרח הדא הוא דכתיב ׳יהו'ה מסיני בא וזרח משעיר למו׳ (דברים לג, ב), ובא השמש כד אתכניש משה, ועם כל דא דאתכניש ° אל ׳מקומו שואף זורח הוא שם׳, ודא יהושע דהוה כגוונא דסיהרא דאיהי שכינתא. ° ועוד וזרח השמש דא משה, כד ייתי בגלגולא בצדיק גמור, וכד לא איהו בצדיק גמור ובא השמש, אתכניש מניה, ואזל ואתי בגלגולא עד דאשכח אתריה, ° ובגין דא אל ׳מקומו שואף זורח הוא שם׳.
התרגום: קמו כל החברים והשתטחו לפניו, ואמרו: אלו לא באנו לעולם אלא לשמע זאת - די. רבי שמעון פתח ואמר: 'וזרח השמש ובא השמש' (קהלת א, ה). 'וזרח השמש' - זה העמוד האמצעי, שהוא משה בדיוקנו. 'וזרח' - זהו שכתוב (דברים לג, ב) 'יהו"ה מסיני בא וזרח משעיר למו'. 'ובא השמש' - כשנאסף משה, ועם כל זאת שנאסף, 'אל ׳מקומו שואף זורח הוא שם׳ ' - וזה יהושע, שהיה כעין הלבנה שהיא השכינה. ועוד: 'וזרח השמש' - זה משה, כשבא בגלגול בצדיק גמור, וכשאינו בצדיק גמור, 'ובא השמש' - נאסף ממנו, והולך ובא בגלגול עד שמוצא מקומו, ומשום כך 'אל ׳מקומו שואף זורח הוא שם׳ '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ר"ש פתח כו' דא עד"א. רוצה לומר, דעת כמו שמפרש והולך, ונקרא שמש על שמא מפרש בהכאה כל אות בעצמו ואחד יותר על שרשו שנתמלא ממנה, דג' שרשין הם אי"ו (א.ה. אברהם, יצחק ויעקב) שהם נחות: