ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 74 (קיב ע"א)

א"ב וש"ת שבבראשית - תקון האב עם הבן ומרכבת משה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 74 · דף קיב ע"א

לשון הזוהר

[הגהה דף קיב.] וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אִשְׁתַּלִּים בְּשִׁית, שֵׁת סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, אַב רֵישָׁא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וְדָא הוּא רָזָא דְאַ״תְּ בַּ״שׁ, הָכָא אִתְתַּקַּן אָב עִם בֵּן תַּרְוַיְיהוּ דָא עַל גַּב דָּא, בְּכָל אֲתַר דְּאַזְלוּ לָא אִתְפָּרְשׁוּ דָא מִן דָּא, בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אַ״תּ בַּ״שׁ, אַ״ב שֵׁ״ת, אִשְׁתָּאַר ר' י' מִן בְּרֵאשִׁית, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ׳ (דברים לג, כא), דְּאִיהוּ ׳רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יהו''ה׳ (תהלים קיא, י), וּבְגִין דָא בֵּן וְאַב, ׳וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ׳, ° מִתַּמָּן יָרִית לוֹ נִשְׁמָתָא וְאִתְקְרִי ׳רֵאשִׁית לוֹ׳ כִּשְׁמֵיהּ, וְאִתְקְרִי אָדָם כִּשְׁמֵיהּ. ° בִּתְלַת אֲבָהָן דְּאִינוּן ש אָתָא אָדָם, וּבְמשֶׁה כָּלִיל כֹּלָּא, וּבְגִין דָּא ש מִן משֶׁה לִקְבֵל תְלַת אֲבָהָן, מ״ה דִילֵיהּ כְּגַוְונָא דְאָדָם קַדְמָאָה, מַרְכְּבָתָא שְׁלֵימָתָא הֲוַת בְּמשֶׁה בִּלְחוּדוֹי, כְּמָה דַהֲוָה בִּתְלַת אֲבָהָן, וְאָדָם עִלָּאָה הֲוָה בְּמשֶׁה, תְּלַת עַנְפִין דְש אַרְיִה שׁוֹר נֶשֶׁר, מַ״ה ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י), וְאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳משֶׁה משֶׁה׳ (שמות ג, ד) תְּרֵין זִמְנִין לְקַיְימָא בֵּיהּ ׳מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה׳ (קהלת א, ט), ׳וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה׳ (קהלת ג, טו), דָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִשְׁתַּטְחוּ כֻּלְּהוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ זַכָּאָה חוּלְקָנָא דְאַעֲרַעְנָא בָּךְ לְמִנְדַּע רָזִין עִלָּאִין טְמִירִין דְּעַתִּיק יוֹמִין.

תרגום

וְזֶהוּ 'בְּרֵאשִׁית' - 'בָּרָא' נִשְׁלָם בְּ'שִׁית' (שֵׁשׁ). 'שֵׁת' הוּא סִיּוּם הָאָלֶף-בֵּית, 'אָב' הוּא רֹאשׁ הָאָלֶף-בֵּית, וְזֶה סוֹד אַ"תְ בַּ"שׁ. כָּאן מִתְתַּקֵּן הָאָב עִם הַבֵּן, שְׁנֵיהֶם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ לֹא נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה. בְּ'בְרֵאשִׁית' יֵשׁ אַ"תְ בַּ"שׁ, אַ"ב שֵׁ"ת, וְנִשְׁאֲרוּ רֵי"שׁ יוּ"ד מִ'בְּרֵאשִׁית'. עָלָיו נֶאֱמַר ׳'וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ'׳ (דברים לג, כא), שֶׁהוּא ׳'רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יהו"ה'׳ (תהלים קיא, י). וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּן וְאָב - ׳'וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ'׳. מִשָּׁם יָרַשׁ לוֹ נְשָׁמָה וְנִקְרָא ׳'רֵאשִׁית לוֹ'׳ כ ִּשְׁמוֹ, וְנִקְרָא אָדָם כִּשְׁמוֹ. בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁהֵם שִׁי"ן בָּא אָדָם, וּבְמֹשֶׁה נִכְלָל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ שִׁי"ן מִן 'מֹשֶׁה' כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מָ"ה שֶׁלּוֹ כְּעֵין אָדָם הָרִאשׁוֹן. מֶרְכָּבָה שְׁלֵמָה הָיְתָה בְּמֹשֶׁה בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, וְאָדָם הָעֶלְיוֹן הָיָה בְּמֹשֶׁה - שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים שֶׁל הַשִּׁי"ן: אַרְיֵה, שׁוֹר, נֶשֶׁר, מָ"ה ׳'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם'׳ (יחזקאל א, י). וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳'מֹשֶׁה מֹשֶׁה'׳ (שמות ג, ד) פַּעֲמַיִם, לְקַיֵּם בּוֹ ׳'מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה'׳ (קהלת א, ט), ׳'וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה'׳ (קהלת ג, טו) - זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן. הִשְׁתַּטְּחוּ כֻּלָּם לְפָנָיו וְאָמְרוּ: אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לָדַעַת סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים טְמִירִים שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [הגהה דף קיב.] והיינו בראשית, ברא אשתלים בשית, שת סיומא דאלפא ביתא, אב רישא דאלפא ביתא, ודא הוא רזא דא״ת ב״ש, הכא אתתקן אב עם בן תרוייהו דא על גב דא, בכל אתר דאזלו לא אתפרשו דא מן דא, בראשית תמן א״ת ב״ש, א״ב ש״ת, אשתאר ר' י' מן בראשית, עליה אתמר ׳וירא ראשית לו׳ (דברים לג, כא), דאיהו ׳ראשית חכמה יראת יהו'ה׳ (תהלים קיא, י), ובגין דא בן ואב, ׳וירא ראשית לו׳, ° מתמן ירית לו נשמתא ואתקרי ׳ראשית לו׳ כשמיה, ואתקרי אדם כשמיה. ° בתלת אבהן דאינון ש אתא אדם, ובמשה כליל כלא, ובגין דא ש מן משה לקבל תלת אבהן, מ״ה דיליה כגוונא דאדם קדמאה, מרכבתא שלימתא הות במשה בלחודוי, כמה דהוה בתלת אבהן, ואדם עלאה הוה במשה, תלת ענפין דש אריה שור נשר, מ״ה ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י), ואתמר ביה ° ׳משה משה׳ (שמות ג, ד) תרין זמנין לקיימא ביה ׳מה שהיה הוא שיהיה׳ (קהלת א, ט), ׳ואשר להיות כבר היה׳ (קהלת ג, טו), דא אדם הראשון, אשתטחו כלהו קמיה ואמרו זכאה חולקנא דאערענא בך למנדע רזין עלאין טמירין דעתיק יומין.

התרגום: וזהו 'בראשית' - 'ברא' נשלם ב'שית' (שש). 'שת' הוא סיום האלף-בית, 'אב' הוא ראש האלף-בית, וזה סוד א"ת ב"ש. כאן מתתקן האב עם הבן, שניהם זה על גבי זה, שבכל מקום שהלכו לא נפרדו זה מזה. ב'בראשית' יש א"ת ב"ש, א"ב ש"ת, ונשארו רי"ש יו"ד מ'בראשית'. עליו נאמר ׳'וירא ראשית לו'׳ (דברים לג, כא), שהוא ׳'ראשית חכמה יראת יהו"ה'׳ (תהלים קיא, י). ומשום כך בן ואב - ׳'וירא ראשית לו'׳. משם ירש לו נשמה ונקרא ׳'ראשית לו'׳ כ שמו, ונקרא אדם כשמו. בשלשת האבות שהם שי"ן בא אדם, ובמשה נכלל הכל, ומשום כך שי"ן מן 'משה' כנגד שלשת האבות, מ"ה שלו כעין אדם הראשון. מרכבה שלמה היתה במשה בלבד, כמו שהיתה בשלשת האבות, ואדם העליון היה במשה - שלשה ענפים של השי"ן: אריה, שור, נשר, מ"ה ׳'ודמות פניהם פני אדם'׳ (יחזקאל א, י). ונאמר בו ׳'משה משה'׳ (שמות ג, ד) פעמים, לקים בו ׳'מה שהיה הוא שיהיה'׳ (קהלת א, ט), ׳'ואשר להיות כבר היה'׳ (קהלת ג, טו) - זה אדם הראשון. השתטחו כלם לפניו ואמרו: אשרי חלקנו שזכינו לדעת סודות עליונים טמירים של עתיק יומין.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מתמן ירית לו נשמתא. רוצה לומר אדם הראשון ירית נשמתא מחכמה עילאה שנקרא ראשית, ונקרא אדם הראשון ראשית בשמיה הראשון, ונקרא גם כן אדם בשמו, וזהו אדם הראשון, הכל בשמו, וזהו וירא ראשית לו - דראשית ירית ליה, וזה שאומר ואתקרי ראשית…

אור יקר: ודמות פניהם פני אדם דהיינו שיתגלו עשר מאורות שבחכמה למטה ומה שכל הנהגה מאירה בעשר, דהיינו ארבע הנהגות בי' יהו״ה, ארבעה הנהגות בה' היו״ה, ארבע הנהגות בכל אחד מהארבעה יתמלאו, ויהיו סוד העשר האלו הקמוטות י חכמה ה בינה ו שית ספירן…

לכל המפרשים על פיסקה זו