גלגולי הבל בנח שם ויפת שלא הצליחו - ונטיעת אדם באבות
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 72 · דף קיא ע"א
לשון הזוהר
[הגהה דף קיא.] וְאִית הֶבֶל דְּסִטְרָא אָחֳרָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים׳ (ירמיהו י, טו), וְדָא הוּא הֶבֶל דְּנַבְלוּת הַפֶּה וּפִתְגָּמִין בְּטֵלִין דְּלֵית בְּהוּ תּוֹעֶלֶת כְּלָל, וּבְגִין דָּא (קהלת ח, יד) יֶשׁ הֶבֶל כו' שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ הֶבֶל ׳אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה׳ הַצַּדִּיקִים, מַאי הָרְשָׁעִים דָּא סמא״ל וְנָחָשׁ ° ש דְּמשֶׁה אִיהִי תְּלַת עַנְפִין (הגהה דף קיא ע״א) דִּשְׁרָשָׁא דְאִילָנָא וְדָא ש מִן שֵׁת, מ״ה מִן משֶׁה דָא אָדָם, דְּאִיהוּ בְּדִיּוֹקְנָא דְאָדָם דִּלְעֵילָא, וְדָא אִיהוּ ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ׳ (משלי ל, ד), וְהַאי מ״ה - ׳תּוֹרַת יהו״ה תְּמִימָה׳ (תהלים יט, ח), ה' - חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, דְאִתְיְיהִיבוּ לֵיהּ בְּאַרְבְּעִין יוֹמִין וְאַרְבְּעִין לֵילְוָון דְּלֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה. ° וּבְגִין דְּעָקַר ש דְּאִיהִי שְׁרָשָׁא דְאִילָנָא מֵאַתְרָה, וְאִתְעֲבִידַת תְּלַת עַנְפִין דְּאִינוּן תְּלַת זַיְינִין כְּגַוְונָא דָא ש, דְּזְרַע דְּאִיהוּ יוֹרֶה כְּחֵץ, אִתְעֲבִיד ז', דִּתְלַת טִפִּין אִתְפַּשְׁטוּ וְאִתְעֲבִידוּ שַׁרְבִיטִין, ° וּבְגִין דְּאַעֲקַר לוֹן מֵאַתְרַיְיהוּ, וּמַה דַּהֲוָה שָׁרְשָׁא חֲדָא עִקְרָא חֲדָא, אִתְפַּלְגוּ לִתְלַת, הָכִי אִיהוּ אִזְדַּרִיק בִּתְלַת גִּלְגּוּלִין, חַד בְּנֹחַ, וּתְרֵין בְּשֵׁם וְיְפֶת, וּבְגִין דְּכַד אָתָא נֹחַ לָא בָעָא רַחֲמֵי עַל אִילֵּין גּוּבְרִין דְּטוֹפָנָא, אִתְבַּיַּישׁ לְבָתַר וְאָמַר ׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ׳ (שמות לב, לב), וְשֵׁם לַאו לְמַגָּנָא הֲוָה קֹבֵעַ מִדְרָשׁוֹת, וְיֶפֶת אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ט, כז) יַפְתְּ אלהי״ם ׳לְיְפֶת וְיִשְׁכּוֹן בְּאָהֳלֵי שֵׁם׳, בְּאִלֵּין תְּלַת הֲוָה בָּעֵי לְאִשְׁתַּרְשָׁא בְּשָׁרְשׁוֹי, ° חָמָא דְלָא אַצְלַח, אַעֲקַר לֵיהּ מִתַּמָּן וְנָטַע לֵיהּ לְבָתַר יְחִידָאָה. אֲבָל אָדָם אִתְנַטַע בִּתְלַת אֲבָהָן, וְאִצְטַרִיף וְאִתְלַבַּן בְּהוֹן וְאִשְׁתַּרַשׁ בְּשָׁרְשׁוֹי וְאַצְלַח, ° מִיַּד אָתָא משֶׁה דְאִיהוּ בְּרֵיהּ, וְיָהֵיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא עַל יְדוֹי, לְאַשְׁקָאָה אִילָנָא לְאִתְגַּדְלָא בְּשָׁרְשׁוֹי וְעַנְפּוֹי, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְתַּקַּן אִילָנָא דְעָקַר, חוֹבָא דְחָאב בְּאִילָנָא הָכָא תַּקִּין כֹּלָּא, ° לְבָתַר דְּאִתְכַּנִּישׁ משֶׁה מֵעָלְמָא אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ה), וְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ׳ (שם ו), תְּלַת זִמְנִין סוֹבֵב לָקֳבֵל תְּלַת גִּלְגּוּלִין דְּרוּחֵיהּ אַסְחִיר תַּמָּן, ° מִיַּד דְּאַשְׁכַּח תַּמָּן לְשַׁרְיָא, מַה כְּתִיב (שם) ׳וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׳.
תרגום
וְיֵשׁ הֶבֶל שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים׳ (ירמיהו י, טו), וְזֶהוּ הֶבֶל שֶׁל נַבְלוּת הַפֶּה וְדִבְרֵי בְּטָלָה שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת כְּלָל, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳יֵשׁ הֶבֶל׳ (קהלת ח, יד) וְכוּ' שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ הֶבֶל ׳אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה׳ הַצַּדִּיקִים. מַהוּ 'הָרְשָׁעִים'? זֶה סָמָאֵל וְהַנָּחָשׁ. שִׁי"ן שֶׁל מֹשֶׁה הִיא שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים שֶׁל שֹׁרֶשׁ הָאִילָן, וְזוֹ שִׁי"ן מִן 'שֵׁת'. מָ"ה מִן 'מֹשֶׁה' - זֶה אָדָם, שֶׁהוּא בִּדְמוּת הָאָדָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶהוּ ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ׳ (משלי ל, ד). וּמָ"ה זֶה - ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה׳ (תהלים יט, ח), הֵ"א - חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּאַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה שֶׁלֶּחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה. וּמִשּׁוּם שֶׁעָקַר שִׁי"ן שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הָאִילָן מִמְּקוֹמָהּ, וְנַעֲשֵׂית שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה חִצִּים כָּעִנְיָן הַזֶּה, שִׁי"ן, שֶׁהַזֶּרַע יוֹרֶה כְּחֵץ, נַעֲשֵׂית זַיִ"ן - שֶׁשָּׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת נִתְפַּשְּׁטוּ וְנַעֲשׂוּ שְׁבָטִים. וּמִשּׁוּם שֶׁעָקַר אוֹתָן מִמְּקוֹמָן, וּמַה שֶּׁהָיָה שֹׁרֶשׁ אֶחָד עִקָּר אֶחָד, נֶחְלְקוּ לִשְׁלֹשָׁה, כָּךְ הוּא נִזְרַק בִּשְׁלֹשָׁה גִּלְגּוּלִים: אֶחָד בְּנֹחַ, וּשְׁנַיִם בְּשֵׁם וָיֶפֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁבָּא נֹחַ לֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל אוֹתָם אַנְשֵׁי הַמַּבּוּל, נִתְבַּיֵּשׁ אַחַר כָּךְ וְאָמַר ׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ׳ (שמות לב, לב). וְשֵׁם לֹא לְחִנָּם הָיָה קוֹבֵעַ מִדְרָשׁוֹת. וְיֶפֶת נֶאֱמַר בּוֹ ׳יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם׳ (בראשית ט, כז). בִּשְׁלֹשָׁה אֵלֶּה הָיָה רוֹצֶה לְהִשְׁתָּרֵשׁ בְּשָׁרָשָׁיו, רָאָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ, עָקַר אוֹתוֹ מִשָּׁם וּנְטָעוֹ אַחַר כָּךְ יְחִידִי. אֲבָל אָדָם נִנְטַע בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, וְהֻצְרַף וְהִתְלַבֵּן בָּהֶם וְהִשְׁתָּרֵשׁ בְּשָׁרָשָׁיו וְהִצְלִיחַ, מִיָּד בָּא מֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְנָתַן הקב"ה אֶת הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאִילָן לְהִתְגַּדֵּל בְּשָׁרָשָׁיו וַעֲנָפָיו. בְּאוֹתוֹ זְמַן נִתְתַּקֵּן הָאִילָן שֶׁנֶּעֱקַר, הַחֵטְא שֶׁחָטָא בָּאִילָן כָּאן תִּקֵּן אֶת הַכֹּל. לְאַחַר שֶׁנֶּאֱסַף מֹשֶׁה מֵהָעוֹלָם, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ׳ (קהלת א, ה), וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ׳ (שם ו) - שָׁלֹשׁ פְּעָמִים 'סוֹבֵב' כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה גִּלְגּוּלֵי רוּחוֹ מַקִּיף שָׁם. מִיָּד שֶׁמָּצָא שָׁם לָשׁוּן, מַה כָּתוּב (שם) ׳וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [הגהה דף קיא.] ואית הבל דסטרא אחרא דאתמר ביה ׳הבל המה מעשה תעתועים׳ (ירמיהו י, טו), ודא הוא הבל דנבלות הפה ופתגמין בטלין דלית בהו תועלת כלל, ובגין דא (קהלת ח, יד) יש הבל כו' שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש הבל ׳אשר מגיע אליהם כמעשה׳ הצדיקים, מאי הרשעים דא סמא״ל ונחש ° ש דמשה איהי תלת ענפין (הגהה דף קיא ע״א) דשרשא דאילנא ודא ש מן שת, מ״ה מן משה דא אדם, דאיהו בדיוקנא דאדם דלעילא, ודא איהו ׳מה שמו ומה שם בנו׳ (משלי ל, ד), והאי מ״ה - ׳תורת יהו״ה תמימה׳ (תהלים יט, ח), ה' - חמשה חומשי תורה, דאתייהיבו ליה בארבעין יומין וארבעין לילוון דלחם לא אכל ומים לא שתה. ° ובגין דעקר ש דאיהי שרשא דאילנא מאתרה, ואתעבידת תלת ענפין דאינון תלת זיינין כגוונא דא ש, דזרע דאיהו יורה כחץ, אתעביד ז', דתלת טפין אתפשטו ואתעבידו שרביטין, ° ובגין דאעקר לון מאתרייהו, ומה דהוה שרשא חדא עקרא חדא, אתפלגו לתלת, הכי איהו אזדריק בתלת גלגולין, חד בנח, ותרין בשם ויפת, ובגין דכד אתא נח לא בעא רחמי על אילין גוברין דטופנא, אתבייש לבתר ואמר ׳ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳ (שמות לב, לב), ושם לאו למגנא הוה קבע מדרשות, ויפת אתמר ביה (בראשית ט, כז) יפת אלהי״ם ׳ליפת וישכון באהלי שם׳, באלין תלת הוה בעי לאשתרשא בשרשוי, ° חמא דלא אצלח, אעקר ליה מתמן ונטע ליה לבתר יחידאה. אבל אדם אתנטע בתלת אבהן, ואצטריף ואתלבן בהון ואשתרש בשרשוי ואצלח, ° מיד אתא משה דאיהו בריה, ויהיב קודשא בריך הוא אורייתא על ידוי, לאשקאה אילנא לאתגדלא בשרשוי וענפוי, בההוא זמנא אתתקן אילנא דעקר, חובא דחאב באילנא הכא תקין כלא, ° לבתר דאתכניש משה מעלמא אתמר ביה ׳וזרח השמש ובא השמש׳ (קהלת א, ה), ואתמר ביה ׳הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח׳ (שם ו), תלת זמנין סובב לקבל תלת גלגולין דרוחיה אסחיר תמן, ° מיד דאשכח תמן לשריא, מה כתיב (שם) ׳ועל סביבותיו שב הרוח׳.
התרגום: ויש הבל של הצד האחר, שנאמר בו ׳הבל המה מעשה תעתעים׳ (ירמיהו י, טו), וזהו הבל של נבלות הפה ודברי בטלה שאין בהם תועלת כלל, ומשום כך ׳יש הבל׳ (קהלת ח, יד) וכו' שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש הבל ׳אשר מגיע אליהם כמעשה׳ הצדיקים. מהו 'הרשעים'? זה סמאל והנחש. שי"ן של משה היא שלשה ענפים של שרש האילן, וזו שי"ן מן 'שת'. מ"ה מן 'משה' - זה אדם, שהוא בדמות האדם שלמעלה, וזהו ׳מה שמו ומה שם בנו׳ (משלי ל, ד). ומ"ה זה - ׳תורת יהו"ה תמימה׳ (תהלים יט, ח), ה"א - חמשה חמשי תורה, שנתנו לו בארבעים יום וארבעים לילה שלחם לא אכל ומים לא שתה. ומשום שעקר שי"ן שהיא שרש האילן ממקומה, ונעשית שלשה ענפים שהם שלשה חצים כענין הזה, שי"ן, שהזרע יורה כחץ, נעשית זי"ן - ששלש הטפות נתפשטו ונעשו שבטים. ומשום שעקר אותן ממקומן, ומה שהיה שרש אחד עקר אחד, נחלקו לשלשה, כך הוא נזרק בשלשה גלגולים: אחד בנח, ושנים בשם ויפת. ומשום שכשבא נח לא בקש רחמים על אותם אנשי המבול, נתביש אחר כך ואמר ׳ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳ (שמות לב, לב). ושם לא לחנם היה קובע מדרשות. ויפת נאמר בו ׳יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם׳ (בראשית ט, כז). בשלשה אלה היה רוצה להשתרש בשרשיו, ראה שלא הצליח, עקר אותו משם ונטעו אחר כך יחידי. אבל אדם ננטע בשלשת האבות, והצרף והתלבן בהם והשתרש בשרשיו והצליח, מיד בא משה שהוא בנו, ונתן הקב"ה את התורה על ידו, להשקות את האילן להתגדל בשרשיו וענפיו. באותו זמן נתתקן האילן שנעקר, החטא שחטא באילן כאן תקן את הכל. לאחר שנאסף משה מהעולם, נאמר בו ׳וזרח השמש ובא השמש׳ (קהלת א, ה), ונאמר בו ׳הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח׳ (שם ו) - שלש פעמים 'סובב' כנגד שלשה גלגולי רוחו מקיף שם. מיד שמצא שם לשון, מה כתוב (שם) ׳ועל סביבותיו שב הרוח׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ש' דמשה איהו תלת ענפין דשרשא דאילנא. רוצה לומר תלת גלגולין דשת, ואמר דשרשא דאילנא רוצה לומר כמו שאומר למטה ובגין דעקר שי"ן דאיהי שרשא דאילנא מאתריה דאתעבידת כו' אתפלגו לתלת כו' אבל במשה נעשו לאחדים בשרשא דאילנא, בגוף אחד, וזה…
אור יקר: אחרא דאתמר ביה לא ברעש יהוה, ירצה בזה השוכן בסוד אש רוח רעש הקדושים, וכשהוא בגלות מתלבש באלו החצונים והם מתגברים כאומרו כל המצר לישראל נעשה ראש, ובעת הגאולה יתפשט הקב״ה מאלין קליפין והיינו לא ברעש ה׳ וכיוצא, וכאשר יתפשט הקב״ה…