ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 70 (קח ע"ב)

נשמות הצדיקים שקדמו לעולם - ומשה גלגול אדם והבל

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 70 · דף קח ע"ב

לשון הזוהר

° אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן מָאן יְהִיב רָזָא דָא בְשֵׁת, אָמַר לֵיהּ נִשְׁמַתְהוֹן דְצַדִיקַיָא אִתְבְּרִיאוּ קָדָם דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא כְמָה דְאוֹקְמוּהוּ קַדְמָאִין, (נ״א כמ״ש בראשית, אין ראשית אלא נשמה, וכו' עי' לקמן קיב ע״א), וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא (ישעיה מו, י) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. (אמר המגיה, זה הלשון מצאתי בספרים אחרים. בכל הדפוסים נדפס הס"א לקמן בדף ק"י א'. ועפ"י ביאה"ג שכתב ששייך כאן וכן סידר עליו ביאורו כאן, הצגתיו פה) הגהה דף קי ע״א, הגהה דף קי: (הגהה דף קי ע״א) ° מֵרֵאשִׁית, לֵית רֵאשִׁית אֶלָּא נְשָׁמָה, ° אָמַר לֵיהּ (הגהה דף קי ע״ב) מֵהָכָא אִשְׁתְּמוֹדָע דִּבְהַאי אוֹת דִּבְרִית מִילָה חָאב אָדָם וְכָל דָּרִין דְּאָתוּ אַבַּתְרֵיהּ, וְדָא אִיהוּ דְאָמַר קְרָא (שמות כ, ה) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים בְּגִין דְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, ° אָמַר לֵיהּ אִשְׁתְּכַח ° דְּמשֶׁה אִיהוּ גִלְגּוּלָא דְאָדָם וְהֶבֶל דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר׳ (בראשית ו, ג), בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל וְרָזָא דְמִלָּה ׳אָז הוּחַל לִקְרוֹא בְּשֵׁם יהו״ה׳ (בראשית ד, כו), וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם, אָז, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳אָז יָשִׁיר משֶׁה׳ (שמות טו, א), בְּשֵׁם יהו''ה - וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם, בִּתְרֵין שְׁמָהָן (משלי ל, ד) מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ וְאִתְּמַר בֵּיהּ הוּחַל דְּמִתַּמָּן הוּשְׁתַּת עָלְמָא.

תרגום

אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מִי נָתַן סוֹד זֶה בְּ'שֵׁת'? אָמַר לוֹ: נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים נִבְרְאוּ לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י). 'מֵרֵאשִׁית' - אֵין 'רֵאשִׁית' אֶלָּא נְשָׁמָה. אָמַר לוֹ: מִכָּאן נוֹדָע שֶׁבְּאוֹת זוֹ שֶׁל בְּרִית מִילָה חָטָא אָדָם, וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים׳ (שמות כ, ה), מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אָמַר לוֹ: נִמְצָא שֶׁמֹּשֶׁה הוּא גִּלְגּוּל אָדָם וְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר׳ (בראשית ו, ג) - 'בְּשַׁגַּם' זֶה הֶבֶל. וְסוֹד הַדָּבָר ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה׳ (בראשית ד, כו), ׳וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם׳ - 'אָז', אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א) - 'בְּשֵׁם יהו"ה' - 'וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם' - בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ׳ (משלי ל, ד), וְנֶאֱמַר בּוֹ 'הוּחַל' שֶׁמִּשָּׁם הוּשְׁתַת הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° אמר ליה אם כן מאן יהיב רזא דא בשת, אמר ליה נשמתהון דצדיקיא אתבריאו קדם דאתברי עלמא כמה דאוקמוהו קדמאין, (נ״א כמ״ש בראשית, אין ראשית אלא נשמה, וכו' עי' לקמן קיב ע״א), ובגין דא אמר קרא (ישעיה מו, י) מגיד מראשית אחרית. (אמר המגיה, זה הלשון מצאתי בספרים אחרים. בכל הדפוסים נדפס הס"א לקמן בדף ק"י א'. ועפ"י ביאה"ג שכתב ששייך כאן וכן סידר עליו ביאורו כאן, הצגתיו פה) הגהה דף קי ע״א, הגהה דף קי: (הגהה דף קי ע״א) ° מראשית, לית ראשית אלא נשמה, ° אמר ליה (הגהה דף קי ע״ב) מהכא אשתמודע דבהאי אות דברית מילה חאב אדם וכל דרין דאתו אבתריה, ודא איהו דאמר קרא (שמות כ, ה) פקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם בידיהם, ° אמר ליה אשתכח ° דמשה איהו גלגולא דאדם והבל דאתמר ביה ׳בשגם הוא בשר׳ (בראשית ו, ג), בשגם זה הבל ורזא דמלה ׳אז הוחל לקרוא בשם יהו״ה׳ (בראשית ד, כו), ואדעך בשם, אז, ההוא דאתמר ביה ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א), בשם יהו'ה - ואדעך בשם, בתרין שמהן (משלי ל, ד) מה שמו ומה שם בנו ואתמר ביה הוחל דמתמן הושתת עלמא.

התרגום: אמר לו: אם כן, מי נתן סוד זה ב'שת'? אמר לו: נשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמו שבארו הראשונים, ומשום כך אמר הכתוב ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י). 'מראשית' - אין 'ראשית' אלא נשמה. אמר לו: מכאן נודע שבאות זו של ברית מילה חטא אדם, וכל הדורות שבאו אחריו, וזהו שאמר הכתוב ׳פקד עון אבות על בנים׳ (שמות כ, ה), משום שמעשה אבותיהם בידיהם. אמר לו: נמצא שמשה הוא גלגול אדם והבל, שנאמר בו ׳בשגם הוא בשר׳ (בראשית ו, ג) - 'בשגם' זה הבל. וסוד הדבר ׳אז הוחל לקרא בשם יהו"ה׳ (בראשית ד, כו), ׳ואדעך בשם׳ - 'אז', אותו שנאמר בו ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א) - 'בשם יהו"ה' - 'ואדעך בשם' - בשני שמות ׳מה שמו ומה שם בנו׳ (משלי ל, ד), ונאמר בו 'הוחל' שמשם הושתת העולם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מראשית לית ראשית כו'. רוצה לומר מה שכתוב מראשית אחרית, ראשית קאי על הנשמה דהיא ראשית לעולם, והוא מגיד ומושך לה אחרית בסוף ימים כמו שאמרו ביוסף וי' הרוגי מלוכה, וכן שת נקרא ראשית, בראשית הימים והוא ראשית לעולם דמיניה הושתת…

לכל המפרשים על פיסקה זו