גלגול הבל מצדיק לצדיק עד משה - והשעה העומדת לאדם
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 7 · דף קג ע"א
לשון הזוהר
° ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳ (בראשית ד, ב), ° פָּתַח וְאָמַר ׳תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן׳ (תהלים קד, כט), הָכָא רָמִיז גִּלְגּוּלָא דְצַדִּיקַיָּא, ° וְאַחֲזֵי לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ° גִלְגּוּלָא דִילֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, אֵיךְ הֲוָה אָזִיל מִצַּדִּיק לַצַּדִּיק, ° עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, עַד דְּמָטֵי לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר׳ (בראשית ו, ג), ׳בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל׳, וְאוּקְמוּהָ קַדְמָאֵי בְּשַׁגַּם דָּא מֹשֶׁה, וּמִיָּד דְּחָמָאָה דַעֲתִידָה אוֹרַיְיתָא לְאִתְיַיהֲבָא עַל יְדֵיהּ, אוֹסֵיפַת בְּגִינֵיהּ כַּמָּה קָרְבָּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וְדָא אִיהוּ ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת׳. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּיהּ ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד), וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, ° וּלְעִילָא ׳דּוֹר הוֹלֵךְ׳ דָּא ו', דְּסָלִיק לְשִׁתִּין רִבּוֹא בְּשִׁית סְפִירָן. (שם) ׳וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמָדֶת׳ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי עוֹמָדֶת לֵיהּ, ° וְאִיהִי שַׁעְתָּא דְקַיְימָא לֵיהּ, ° וּבְגִינָהּ אִתְּמַר לֵית מַזָּל יוֹמָא גָרִים אֶלָּא מַזָּל שַׁעְתָּא גָרִים, ° וְלֵית לְכָל בַּר נַשׁ קַיְימָא שַׁעְתָּא, דְּהָא אִית בַּר נַשׁ צַדִּיק דְּלָא קַיְימָא לֵיהּ שַׁעְתָּא, דְּלָא קַיְימָא שַׁעְתָּא אֶלָּא לְבַעְלָהּ, וְהַאי שַׁעְתָּא מִינָהּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לְבַר נַשׁ, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לַאו בִּזְכוּתָא תַלְיָא מִלְתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַלְיָא מִלְתָא, ° מַאי מַזָּלָא דִילָהּ בַּעְלָהּ, ° וּלְבַעְלָהּ לֵית מַזָּל, כְּמָה דְאוּקִימְנָא אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, ° וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא תַּלְיָא בְּמַזָּלָא אֲפִילוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבְּהֵיכָל, הֵיכָל, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, סֵפֶר תּוֹרָה, צַדִּיק.
תרגום
׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳ (בראשית ד, ב) - פָּתַח וְאָמַר ׳תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן׳ (תהלים קד, כט). כָּאן רָמוּז גִּלְגּוּל הַצַּדִּיקִים, וְהֶרְאָה לָהּ הקב"ה אֶת גִּלְגּוּלוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֵיךְ הָיָה הוֹלֵךְ מִצַּדִּיק לְצַדִּיק עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר׳ (בראשית ו, ג) - 'בְּשַׁגַּם' זֶה הֶבֶל, וּבֵאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים 'בְּשַׁגַּם' זֶה מֹשֶׁה. וּמִיָּד שֶׁרָאֲתָה שֶׁעֲתִידָה הַתּוֹרָה לְהִנָּתֵן עַל יָדוֹ, הוֹסִיפָה בִּשְׁבִילוֹ כַּמָּה קָרְבָּנוֹת לְהקב"ה, וְכַמָּה תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וְזֶהוּ ׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ ׳דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד), וְאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. וּלְמַעְלָה 'דּוֹר הֹלֵךְ' זֶה וָא"ו, שֶׁעוֹלֶה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּשֵׁשׁ סְפִירוֹת. (שם) ׳וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לוֹ, וְהִיא הַשָּׁעָה הָעוֹמֶדֶת לוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר: אֵין מַזָּל הַיּוֹם גּוֹרֵם אֶלָּא מַזָּל הַשָּׁעָה גּוֹרֵם. וְלֹא לְכָל אָדָם עוֹמֶדֶת הַשָּׁעָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ אָדָם צַדִּיק שֶׁלֹּא עוֹמֶדֶת לוֹ הַשָּׁעָה, שֶׁאֵין הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת אֶלָּא לְבַעְלָהּ, וְשָׁעָה זוֹ מִמֶּנָּה חַיִּים וּמָזוֹן לָאָדָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: בָּנִים חַיִּים וּמָזוֹן אֵינָם תְּלוּיִים בִּזְכוּת אֶלָּא בְּמַזָּל תְּלוּיָה הַדָּבָר. מַהוּ מַזָּלָהּ? בַּעְלָהּ. וּלְבַעְלָהּ אֵין מַזָּל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ 'אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל', וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמַזָּל, אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל - הֵיכָל הִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, סֵפֶר תּוֹרָה הוּא צַדִּיק.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳ (בראשית ד, ב), ° פתח ואמר ׳תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׳ (תהלים קד, כט), הכא רמיז גלגולא דצדיקיא, ° ואחזי לה קודשא בריך הוא ° גלגולא דיליה בכל דרא ודרא, איך הוה אזיל מצדיק לצדיק, ° עד שתין רבוא, עד דמטי לההוא דאתמר ביה ׳בשגם הוא בשר׳ (בראשית ו, ג), ׳בשגם זה הבל׳, ואוקמוה קדמאי בשגם דא משה, ומיד דחמאה דעתידה אורייתא לאתייהבא על ידיה, אוסיפת בגיניה כמה קרבנין לקודשא בריך הוא, וכמה צלותין ובעותין, ודא איהו ׳ותוסף ללדת׳. ובגין דא אתמר ביה ׳דור הולך ודור בא׳ (קהלת א, ד), ולית דור פחות מששים רבוא, ° ולעילא ׳דור הולך׳ דא ו', דסליק לשתין רבוא בשית ספירן. (שם) ׳והארץ לעולם עומדת׳ דא שכינתא, דאיהי עומדת ליה, ° ואיהי שעתא דקיימא ליה, ° ובגינה אתמר לית מזל יומא גרים אלא מזל שעתא גרים, ° ולית לכל בר נש קיימא שעתא, דהא אית בר נש צדיק דלא קיימא ליה שעתא, דלא קיימא שעתא אלא לבעלה, והאי שעתא מינה בני חיי ומזוני לבר נש, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, ° מאי מזלא דילה בעלה, ° ולבעלה לית מזל, כמה דאוקימנא אין מזל לישראל, ° ואף על גב דכלא תליא במזלא אפילו ספר תורה שבהיכל, היכל, שכינתא תתאה, ספר תורה, צדיק.
התרגום: ׳ותסף ללדת את אחיו את הבל׳ (בראשית ד, ב) - פתח ואמר ׳תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׳ (תהלים קד, כט). כאן רמוז גלגול הצדיקים, והראה לה הקב"ה את גלגולו בכל דור ודור, איך היה הולך מצדיק לצדיק עד ששים רבוא, עד שהגיע לאותו שנאמר בו ׳בשגם הוא בשר׳ (בראשית ו, ג) - 'בשגם' זה הבל, ובארו הראשונים 'בשגם' זה משה. ומיד שראתה שעתידה התורה להנתן על ידו, הוסיפה בשבילו כמה קרבנות להקב"ה, וכמה תפלות ובקשות, וזהו ׳ותסף ללדת׳. ומשום כך נאמר בו ׳דור הלך ודור בא׳ (קהלת א, ד), ואין דור פחות מששים רבוא. ולמעלה 'דור הלך' זה וא"ו, שעולה לששים רבוא בשש ספירות. (שם) ׳והארץ לעולם עמדת׳ - זו השכינה, שהיא עומדת לו, והיא השעה העומדת לו. ומשום כך נאמר: אין מזל היום גורם אלא מזל השעה גורם. ולא לכל אדם עומדת השעה, שהרי יש אדם צדיק שלא עומדת לו השעה, שאין השעה עומדת אלא לבעלה, ושעה זו ממנה חיים ומזון לאדם. ומשום כך בארו בעלי המשנה: בנים חיים ומזון אינם תלויים בזכות אלא במזל תלויה הדבר. מהו מזלה? בעלה. ולבעלה אין מזל, כמו שבארנו 'אין מזל לישראל', ואף על פי שהכל תלוי במזל, אפלו ספר תורה שבהיכל - היכל היא השכינה התחתונה, ספר תורה הוא צדיק.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ותוסף כו'. בזה הפסוק מפרש כל רזא דגלגולא דצדיקיא דשרשן הוא משה כמו שמפרש והולך ומשה גלגול הבל שנאמר (קהלת ב טו, ח יד) שגם זה הבל ונאמר (בראשית ו ג) בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, שדרשו בשגם, וחסר ב' משגם - שחטא והציץ…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים