ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 6 (קג ע"א)

טרח הגלגול לכבוד הצדיקים - והזהמא שהטיל הנחש היא לילית

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 6 · דף קג ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, סָבָא סָבָא, וְאַמַּאי טָרַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהוֹן, לְאַיְיתָאָה לוֹן בְּגִלְגּוּלָא, אָמַר לֵיהּ בְּגִין יְקָרָא דְצַדִּיקַיָּא לְאַעֲבָרָא חוֹבָא (ס"א מִבְּנַיְיהוּ) מִבֵּינַיְיהוּ, דְּעַד דְּקַיִן תָּב בִּתְיוּבְתָּא פְּגִימוּ דְאָדָם לָא אִשְׁתַּלִּים, וּבְגִין דָּא לִיקָרָא דִילֵיהּ טָרַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַיִן, וְהָכִי בְכָל רַשִּׁיעַיָּיא דְאִינוּן בְּנֵי צַדִּיקַיָּא. אָמַר לֵיהּ מַאי אִיהוּ זוּהֲמָא דְאַטִּיל נָחָשׁ בְּחַוָּה, אָמַר לֵיהּ דָּא לִילִי״ת ° טִפָּה סְרוּחָה אִיהוּ זוּהֲמָא, וְאִיהִי שְׂאוֹר שֶׁבְּעִיסָה דְאִתְּמַר עֲלָהּ מִי מְעַכֵּב שְׂאוֹר שֶׁבְּעִיסָה, וְאִיהוּ אִיבָּא דְסמא״ל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל׳ (בראשית ג, ו), דָּא מָוְ״ת דְּאִתְּמַר עֲלָה ׳רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת׳ (משלי ה, ה), וְאִיהִי טִפָּה בִּישָׁא זוּהֲמָא דְאֵל אַחֵר, סַם מָוְת זוּהֲמָא וְעָרְלָה דְאִילָנָא דְמוֹתָא, וּבְגִינָהּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין אָדָם מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: סָבָא, זָקֵן, וְלָמָּה טָרַח הקב"ה בָּהֶם לַהֲבִיאָם בְּגִלְגּוּל? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים, לְהַעֲבִיר אֶת הַחֵטְא מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁעַד שֶׁקַּיִן שָׁב בִּתְשׁוּבָה לֹא נִשְׁלַם פְּגַם הָאָדָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ לִכְבוֹדוֹ טָרַח הקב"ה בְּקַיִן, וְכֵן בְּכָל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּנֵי הַצַּדִּיקִים. אָמַר לוֹ: מַהוּ הַזֻּהֲמָא שֶׁהִטִּיל הַנָּחָשׁ בְּחַוָּה? אָמַר לוֹ: זוֹ לִילִית. טִפָּה סְרוּחָה הִיא הַזֻּהֲמָא, וְהִיא הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו 'מִי מְעַכֵּב שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה', וְהִיא פְּרִי הַסָּמָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל׳ (בראשית ג, ו) - זֶה מָוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו ׳רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה). וְהִיא טִפָּה רָעָה, זֻהֲמַת אֵל אַחֵר, סַם מָוֶת, זֻהֲמָא וְעָרְלָה שֶׁל אִילַן הַמָּוֶת, וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אָדָם מָשׁוּךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה רבי שמעון, סבא סבא, ואמאי טרח קודשא בריך הוא בהון, לאייתאה לון בגלגולא, אמר ליה בגין יקרא דצדיקיא לאעברא חובא (ס"א מבנייהו) מבינייהו, דעד דקין תב בתיובתא פגימו דאדם לא אשתלים, ובגין דא ליקרא דיליה טרח קודשא בריך הוא בקין, והכי בכל רשיעייא דאינון בני צדיקיא. אמר ליה מאי איהו זוהמא דאטיל נחש בחוה, אמר ליה דא לילי״ת ° טפה סרוחה איהו זוהמא, ואיהי שאור שבעיסה דאתמר עלה מי מעכב שאור שבעיסה, ואיהו איבא דסמא״ל, דאתמר ביה ׳ותקח מפריו ותאכל׳ (בראשית ג, ו), דא מו״ת דאתמר עלה ׳רגליה יורדות מות׳ (משלי ה, ה), ואיהי טפה בישא זוהמא דאל אחר, סם מות זוהמא וערלה דאילנא דמותא, ובגינה אוקמוה מארי מתניתין אדם מושך בערלתו הוה.

התרגום: אמר לו רבי שמעון: סבא, זקן, ולמה טרח הקב"ה בהם להביאם בגלגול? אמר לו: משום כבוד הצדיקים, להעביר את החטא מביניהם, שעד שקין שב בתשובה לא נשלם פגם האדם, ומשום כך לכבודו טרח הקב"ה בקין, וכן בכל הרשעים שהם בני הצדיקים. אמר לו: מהו הזהמא שהטיל הנחש בחוה? אמר לו: זו לילית. טפה סרוחה היא הזהמא, והיא השאור שבעסה שנאמר עליו 'מי מעכב שאור שבעסה', והיא פרי הסמאל, שנאמר בו ׳ותקח מפריו ותאכל׳ (בראשית ג, ו) - זה מות, שנאמר עליו ׳רגליה ירדות מות׳ (משלי ה, ה). והיא טפה רעה, זהמת אל אחר, סם מות, זהמא וערלה של אילן המות, ומשום כך בארו בעלי המשנה: אדם משוך בערלתו היה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: טפה סרוחה. טפה של האשה ותאותה שהוא מסטרא דלילית והוא שאור שבעיסה שיצר הרע אחוז באדם ומוכרח למות בשביל זה ונולד בערלה וזה שאומר דאתמר כו' ובגינה כו' וכנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים