ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 63 (לו ע"ב)

העברת הקליפות לימות המשיח - ושלשת הרבויים שלש טפות מאדם

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 63 · דף לו ע"ב

לשון הזוהר

וְאִית אִילָנָא לְתַתָּא דַעֲבוֹדָה זָרָה, דְּלֵית לֵיהּ מוֹחָא אֶלָּא קְלִיפָה מִלְּגָאו וּמִלְּבָר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמּוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (תהלים א, ד), וְאִיהִי אֲשֵׁרָה דְנָטְעִין אוּמִין דְּעָלְמָא קֳדָם עֲבוֹדָה זָרָה, דְאִיבָּא דִילֵיהּ מוֹץ ׳אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳, בְּזִמְנָא דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲבָרָא כָּל אִלֵּין קְלִיפִין לְעִילָא וְאֶמְצָעִיתָא וְתַתָּא, וְלָא יְהֵא עִרְבוּבְיָא בְּפַמַּלְיָא דִלְעִילָא, בְּהַהוּא זִמְנָא ׳יהו''ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ׳ (דברים לב, יב) לְיִשְׂרָאֵל ׳וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׳, בְּהַהוּא זִמְנָא (בראשית ד, ב) וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת, ° אִיתּוֹסַף רוּחָא דְקוּדְשָׁא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם׳ (יחזקאל לו, כו), (אמר המגיה זה הלשון מצאתי בספרים אחרים) קז ע״ב בס"א ] (דף קז ע"ב בס"א) רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אִזְדַּמַּן רַבִּי אֶלְעָאי עִמְּהוֹן, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר שְׁמַעְתְּ בְּהַאי קְרָא אַמַּאי אִתְּמַר בֵּיהּ אֶת אֶת תְּרֵי זִמְנֵי, בָּתַר דְּאָמַר ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו׳, מַאי אֶת הָבֶל, וְהָא תְלַת רִבּוּיִן הָכָא, תְּרֵין אֶתִין רִבּוּיִן, וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת רִבּוּיָיא, הָא תְלַת רִבּוּיִין, ° אָמַר לֵיהּ שְׁמַעְנָא דִתְלַת רִבּוּיִין אִלֵּין אִינוּן תְּלַת טִפִּין ° דְּאִזְדְּרִיקוּ מֵאָדָם קַדְמָאָה דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳, ° אָמַר לֵיהּ וְהָא אֲנָא שְׁמַעְנָא (בראשית ב, ד) אֵלֶּה ת וֹלְדוֹת הַ שָּׁמַיִם וְ הָאָרֶץ תַּמָּן תֹה״וּ, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, דְמִתַּמָּן הֲוָה קַיִן יְסוֹדֵיהּ וְעִקְּרֵיהּ קֳדָם דְּאָתָא לְעָלְמָא, אָמַר וַדַּאי רָזָא עִלָּאָה אִתְגַּלְיָיא דְלָא שְׁמַעְנָא עַד הַשְׁתָּא.

תרגום

וְיֵשׁ אִילָן לְמַטָּה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מוֹחַ אֶלָּא קְלִפָּה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (תהלים א, ד), וְהִיא הָאֲשֵׁרָה שֶׁנּוֹטְעִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁפְּרִיָּהּ מֹץ ׳אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳. בִּזְמַן שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עָתִיד הקב"ה לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה, לְמַעְלָה וְאֶמְצַע וּלְמַטָּה, וְלֹא תִּהְיֶה עִרְבּוּבְיָה בְּפָמַלְיָא שֶׁלְּמַעְלָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן ׳יהו"ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ׳ (דברים לב, יב) לְיִשְׂרָאֵל ׳וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׳. בְּאוֹתוֹ זְמַן ׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת׳ (בראשית ד, ב) - נוֹסֶפֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם׳ (יחזקאל לו, כו). רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, נִזְדַּמֵּן רַבִּי אֶלְעַאי עִמָּהֶם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר: שָׁמַעְתָּ בְּפָסוּק זֶה לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹ 'אֶת' 'אֶת' שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַר שֶׁאָמַר ׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו׳, מַהוּ 'אֶת הָבֶל'? וַהֲרֵי שָׁלֹשׁ רִבּוּיִים כָּאן: שְׁנֵי 'אֶת' רִבּוּי, 'וַתֹּסֶף לָלֶדֶת' רִבּוּי - הֲרֵי שְׁלֹשָׁה רִבּוּיִים. אָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁשְּׁלֹשָׁה רִבּוּיִים אֵלֶּה הֵם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁנִּזְרְקוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי אֲנִי שָׁמַעְתִּי ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד) - שָׁם תֹּה"וּ. אָמַר לוֹ: וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה יְסוֹד קַיִן וְעִקָּרוֹ לִפְנֵי שֶׁבָּא לָעוֹלָם. אָמַר: וַדַּאי סוֹד עֶלְיוֹן נִתְגַּלָּה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי עַד עַכְשָׁו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואית אילנא לתתא דעבודה זרה, דלית ליה מוחא אלא קליפה מלגאו ומלבר, ועליה אתמר ׳לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח׳ (תהלים א, ד), ואיהי אשרה דנטעין אומין דעלמא קדם עבודה זרה, דאיבא דיליה מוץ ׳אשר תדפנו רוח׳, בזמנא דייתי מלכא משיחא עתיד קודשא בריך הוא לאעברא כל אלין קליפין לעילא ואמצעיתא ותתא, ולא יהא ערבוביא בפמליא דלעילא, בההוא זמנא ׳יהו'ה בדד ינחנו׳ (דברים לב, יב) לישראל ׳ואין עמו אל נכר׳, בההוא זמנא (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת, ° איתוסף רוחא דקודשא על ישראל, הדא הוא דכתיב ׳ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם׳ (יחזקאל לו, כו), (אמר המגיה זה הלשון מצאתי בספרים אחרים) קז ע״ב בס"א ] (דף קז ע"ב בס"א) רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אזדמן רבי אלעאי עמהון, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר שמעת בהאי קרא אמאי אתמר ביה את את תרי זמני, בתר דאמר ׳ותוסף ללדת את אחיו׳, מאי את הבל, והא תלת רבוין הכא, תרין אתין רבוין, ותוסף ללדת רבוייא, הא תלת רבויין, ° אמר ליה שמענא דתלת רבויין אלין אינון תלת טפין ° דאזדריקו מאדם קדמאה דאתמר בהון ׳אלה תולדות השמים והארץ׳, ° אמר ליה והא אנא שמענא (בראשית ב, ד) אלה ת ולדות ה שמים ו הארץ תמן תה״ו, אמר ליה ודאי הכי הוא, דמתמן הוה קין יסודיה ועקריה קדם דאתא לעלמא, אמר ודאי רזא עלאה אתגלייא דלא שמענא עד השתא.

התרגום: ויש אילן למטה של עבודה זרה, שאין לו מוח אלא קלפה מבפנים ומבחוץ, ועליו נאמר ׳לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח׳ (תהלים א, ד), והיא האשרה שנוטעים אמות העולם לפני עבודה זרה, שפריה מץ ׳אשר תדפנו רוח׳. בזמן שיבוא מלך המשיח, עתיד הקב"ה להעביר את כל הקלפות האלה, למעלה ואמצע ולמטה, ולא תהיה ערבוביה בפמליא שלמעלה. באותו זמן ׳יהו"ה בדד ינחנו׳ (דברים לב, יב) לישראל ׳ואין עמו אל נכר׳. באותו זמן ׳ותסף ללדת׳ (בראשית ד, ב) - נוספת רוח הקדש על ישראל, הדא הוא דכתיב ׳ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם׳ (יחזקאל לו, כו). רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך, נזדמן רבי אלעאי עמהם. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר: שמעת בפסוק זה למה נאמר בו 'את' 'את' שתי פעמים, אחר שאמר ׳ותסף ללדת את אחיו׳, מהו 'את הבל'? והרי שלש רבויים כאן: שני 'את' רבוי, 'ותסף ללדת' רבוי - הרי שלשה רבויים. אמר לו: שמעתי ששלשה רבויים אלה הם שלש טפות שנזרקו מאדם הראשון, שנאמר בהן ׳אלה תולדות השמים והארץ׳. אמר לו: והרי אני שמעתי ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ (בראשית ב, ד) - שם תה"ו. אמר לו: ודאי כך הוא, שמשם היה יסוד קין ועקרו לפני שבא לעולם. אמר: ודאי סוד עליון נתגלה שלא שמעתי עד עכשו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואית אילנא כו'. עיין לעיל תיקון ס ’ בארוכה:

לכל המפרשים על פיסקה זו