ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 58 (לו ע"א)

דפיקת יצר טוב ויצר רע - מטה המתהפך לנחש

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 58 · דף לו ע"א

לשון הזוהר

[לו.] ° וְאִית דְּפִיקוּ דְעִץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, דְּמֵהַאי אֲתַר יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, וְאִיהוּ רָזָא דְלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (שם ג, כד), דְּאִתְהַפַּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לַמַּטֶּה, דְּפִיקוּ דְיֵצֶר הַטּוֹב אַחֲזֵי בְּרִיאוּתָא וְאַסְוָותָא דְכָל אֵבָרִין, וּדְפִיקוּ דְיֵצֶר הָרָע אַחֲזֵי מַרְעָא דְכָל אֵבָרִין דְּגוּפָא, וְכָל מָאן דְּאַלִּים גָּבַר, אִי מִתְגַּבְּרִין זַכְוָון אִתְהַפַּךְ מִנָּחָשׁ לַמַּטֶּה, וּמִיָּד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְכָל גּוּפָא אִתְּסֵי, וְאִם מִתְגַּבְּרִין חוֹבִין (דף לו ע"א) אִתְהַפַּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וְנַשִּׁיךְ כָּל אֵבָרִין בְּכַמָּה נְשִׁיכִין דִּכְאֵיבִין וּמַרְעִין, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בִּדְפִיקוּ, ° ׳אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ׳ (שמות לב, יח), קוֹל דְּעִנּוּיָא קוֹל דִּדְפִיקוּ דְבֵי מַרְעָא דְגָלוּתָא אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וְאִית דְפִיקוּ מֵאִילָנָא דְאִיהוּ בִּישׁ, לֵית בֵּיהּ טַב כְּלָל, דְּמִנֵּיהּ נָפִיק רוּחַ סְעָרָה, דְאַסְעִיר בֵּיהּ גּוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (מלכים א יט, יא) רוּחַ חָזָק מְפָרֵק הָרִים, דְּאִינוּן גָּרְמִין דְּגוּפָא, וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, ° דְּאִינוּן צְלָעוֹת דְּגוּפָא דְאִינוּן כְּגַוְונָא דִסְלָעִים, ° וְהַאי אִיהוּ נָפִיק בְּזָדוֹן וְלֵית לֵיהּ מִשְׁקָל וְשִׁעוּר, וּבֵיהּ (יונה א, ד) וְהָאֳנִיָּה דְאִיהוּ גוּפָא חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, וְהַאי דְּפִיקוּ סָלִיק וְנָחִית ° בְּגַלֵּי יַמָּא, דְאִינוּן עֲשַׂר כִּתְרִין תַּתָּאִין, כְּגַוְונָא דְאִיהִי מַלְכוּת קַדִּישָׁא הָכִי אִיהוּ מַלְכוּת חַיָּיבָא, כְּגַוְונָא דְמִילָה הָכִי אִיהִי עָרְלָה, דְּתַמָּן סמא״ל עָרֵל, ° וּבַת זוּגֵיהּ עָרְלָה, נָחָשׁ וְאֵשֶׁת זְנוּנִים.

תרגום

וְיֵשׁ דְּפִיקָה שֶׁל עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, שֶׁמִּמָּקוֹם זֶה יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, וְזֶה סוֹד לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (שם ג, כד), הַמִּתְהַפֶּכֶת מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה. דְּפִיקַת יֵצֶר הַטּוֹב מַרְאָה בְּרִיאוּת וּרְפוּאָה שֶׁל כָּל הָאֵיבָרִים, וּדְפִיקַת יֵצֶר הָרָע מַרְאָה מַחֲלָה שֶׁל כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף. וְכָל מִי שֶׁחָזָק גּוֹבֵר: אִם מִתְגַּבְּרוֹת זְכֻיּוֹת, מִתְהַפֵּךְ מִנָּחָשׁ לְמַטֶּה, וּמִיָּד נוֹטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְכָל הַגּוּף מִתְרַפֵּא. וְאִם מִתְגַּבְּרִים חֲטָאִים, מִתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וְנוֹשֵׁךְ אֶת כָּל הָאֵיבָרִים בְּכַמָּה נְשִׁיכוֹת שֶׁל כְּאֵבִים וּמַחֲלוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר בִּדְפִיקָה: ׳אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ׳ (שמות לב, יח) - קוֹל הָעִנּוּי, קוֹל דְּפִיקַת בֵּית הַחוֹלִים שֶׁל הַגָּלוּת אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. וְיֵשׁ דְּפִיקָה מֵאִילָן שֶׁהוּא רַע, אֵין בּוֹ טוֹב כְּלָל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת רוּחַ סְעָרָה, הַמְּסָעֶרֶת בְּגוּף הָאָדָם, וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳רוּחַ חָזָק מְפָרֵק הָרִים׳ (מלכים א יט, יא) - אֵלּוּ עַצְמוֹת הַגּוּף - ׳וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים׳ - אֵלּוּ צַלְעוֹת הַגּוּף שֶׁהֵן כְּעֵין סְלָעִים. וְזֶה יוֹצֵא בְּזָדוֹן וְאֵין לוֹ מִשְׁקָל וְשִׁעוּר, וּבוֹ ׳וְהָאֳנִיָּה׳ (יונה א, ד) שֶׁהִיא הַגּוּף ׳חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׳. וּדְפִיקָה זוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּגַלֵּי הַיָּם, שֶׁהֵם עֲשָׂרָה כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים - כְּעֵין שֶׁהִיא מַלְכוּת קְדוֹשָׁה, כָּךְ הִיא מַלְכוּת חַיֶּבֶת. כְּעֵין מִילָה, כָּךְ הִיא עָרְלָה, שֶׁשָּׁם סָמָאֵל עָרֵל, וּבַת זוּגוֹ עָרְלָה, נָחָשׁ וְאֵשֶׁת זְנוּנִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לו.] ° ואית דפיקו דעץ ׳הדעת טוב ורע׳, דמהאי אתר יצר טוב ויצר רע, ואיהו רזא דלהט החרב המתהפכת (שם ג, כד), דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, דפיקו דיצר הטוב אחזי בריאותא ואסוותא דכל אברין, ודפיקו דיצר הרע אחזי מרעא דכל אברין דגופא, וכל מאן דאלים גבר, אי מתגברין זכוון אתהפך מנחש למטה, ומיד מטה כלפי חסד וכל גופא אתסי, ואם מתגברין חובין (דף לו ע"א) אתהפך ממטה לנחש ונשיך כל אברין בכמה נשיכין דכאיבין ומרעין, בההוא זמנא אתמר בדפיקו, ° ׳אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׳ (שמות לב, יח), קול דענויא קול דדפיקו דבי מרעא דגלותא אנכי שמע. ואית דפיקו מאילנא דאיהו ביש, לית ביה טב כלל, דמניה נפיק רוח סערה, דאסעיר ביה גופיה דבר נש, ואתמר ביה (מלכים א יט, יא) רוח חזק מפרק הרים, דאינון גרמין דגופא, ומשבר סלעים, ° דאינון צלעות דגופא דאינון כגוונא דסלעים, ° והאי איהו נפיק בזדון ולית ליה משקל ושעור, וביה (יונה א, ד) והאניה דאיהו גופא חשבה להשבר, והאי דפיקו סליק ונחית ° בגלי ימא, דאינון עשר כתרין תתאין, כגוונא דאיהי מלכות קדישא הכי איהו מלכות חייבא, כגוונא דמילה הכי איהי ערלה, דתמן סמא״ל ערל, ° ובת זוגיה ערלה, נחש ואשת זנונים.

התרגום: ויש דפיקה של עץ ׳הדעת טוב ורע׳, שממקום זה יצר טוב ויצר רע, וזה סוד להט החרב המתהפכת (שם ג, כד), המתהפכת ממטה לנחש ומנחש למטה. דפיקת יצר הטוב מראה בריאות ורפואה של כל האיברים, ודפיקת יצר הרע מראה מחלה של כל איברי הגוף. וכל מי שחזק גובר: אם מתגברות זכיות, מתהפך מנחש למטה, ומיד נוטה כלפי חסד וכל הגוף מתרפא. ואם מתגברים חטאים, מתהפך ממטה לנחש ונושך את כל האיברים בכמה נשיכות של כאבים ומחלות. באותו זמן נאמר בדפיקה: ׳אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שמע׳ (שמות לב, יח) - קול הענוי, קול דפיקת בית החולים של הגלות אנכי שומע. ויש דפיקה מאילן שהוא רע, אין בו טוב כלל, שממנו יוצאת רוח סערה, המסערת בגוף האדם, ונאמר בו ׳רוח חזק מפרק הרים׳ (מלכים א יט, יא) - אלו עצמות הגוף - ׳ומשבר סלעים׳ - אלו צלעות הגוף שהן כעין סלעים. וזה יוצא בזדון ואין לו משקל ושעור, ובו ׳והאניה׳ (יונה א, ד) שהיא הגוף ׳חשבה להשבר׳. ודפיקה זו עולה ויורדת בגלי הים, שהם עשרה כתרים תחתונים - כעין שהיא מלכות קדושה, כך היא מלכות חיבת. כעין מילה, כך היא ערלה, ששם סמאל ערל, ובת זוגו ערלה, נחש ואשת זנונים.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואית דפיקו דע"ה כו' וכל מאן דאלים גבר. דדפיקו דעץ החיים כולו טוב ובריאות בתכלית השלימות בכל נקודה ונקודה ואית בכל נקודין אם זכו כנ"ל ואילנא דכולא ביש הוא כולו רע וחולי כמו שאומר לעיל ל"ו א' ואין בו טוב כלל אבל מעץ הדעת טוב ורע…

לכל המפרשים על פיסקה זו