ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 57 (לה ע"ב)

תשע נקדות והשכינה כלי עשירית - וטעמים נקדות ואותיות במחשבה אמירה ועשיה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 57 · דף לה ע"ב

לשון הזוהר

° אִם זָכוּ דְפִיקוּ דָפִיק בְּאִלֵּין נְקוּדִין תֵּשַׁע, ° שְׁכִינְתָּא מָאנָא לְכֻלְּהוּ עֲשִׁירִית לוֹן, בְּגִין דְּבָהּ כְּלִילָן כָּל אַתְוָון, וְאַתְוָון אִינוּן לְגַבֵּי נְקוּדִין כְּגוּפָא לְגַבֵּי רוּחָא, ° וּבֵין כָּל דְּפִיקוּ וּדְפִיקוּ (י' שעוריה דאיהו שעור קומה) ו' שִׁעוּרֵיהּ, דְּאִיהוּ שִׁיעוּר קוֹמָה. וְכַד נְקוּדִין דָּפְקִין בֵּיהּ, אִינוּן דָּפְקִין כֻּלְּהוּ דְפִיקִין בִּנְיָיחָא בְּרַחֲמֵי, וְכַד לֵית תַּמָּן ו' דָּפְקִין בִּמְהִירוּ, וְאִינוּן דִּינִין דְּפִיקִין דְּדוֹחֲקָא בָּתַר דּוֹחֲקָא, וְאִנּוּן עִת ׳צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳ (ירמיה ל, ז). וּמָאנָא דִנְקוּדִין אִיהוּ נֶפֶשׁ, נִשְׁמָתָא אִיהִי כֶתֶר עַל כֻּלְּהוּ, וּמִינָה כִּתְרִין, דְּאִינוּן טַעֲמֵי תְּנוּעָה דִנְקוּדִין וְאַתְוָון, ° וְאִיהִי תַלְיָא בְּמַחֲשַׁבְתָּא, וּנְקוּדִין תַּלְיָין בַּאֲמִירָה, אַתְוָון בַּעֲשִׂיָּיה, וְדָא אִיהוּ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, מִסִּטְרָא דִימִינָא אֲמִירָה, מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא עֲשִׂיָּה, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כְּלִיל תַּרְוַיְיהוּ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, וּבְמַאי אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בְּהַוַיָּה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג), יְהִי אוֹר יְהִי י' בְּאוֹר וְאִתְעֲבִיד אַוִּיר דַּאֲחִיד בְּתַרְוַיְיהוּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא.

תרגום

אִם זָכוּ, הַדְּפִיקָה דּוֹפֶקֶת בַּנְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה הַתֵּשַׁע, וְהַשְּׁכִינָה - כְּלִי לְכֻלָּן, עֲשִׂירִית לָהֶן, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ נִכְלָלוֹת כָּל הָאוֹתִיּוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת הֵן לַנְּקֻדּוֹת כְּגוּף לָרוּחַ. וּבֵין כָּל דְּפִיקָה וּדְפִיקָה - וָא"ו שִׁעוּרָהּ, שֶׁהוּא שִׁעוּר קוֹמָה. וּכְשֶׁהַנְּקֻדּוֹת דּוֹפְקוֹת בּוֹ, כָּל הַדְּפִיקוֹת דּוֹפְקוֹת בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים, וּכְשֶׁאֵין שָׁם וָא"ו, דּוֹפְקוֹת בִּמְהִירוּת, וְהֵן דִּינִים, דְּפִיקוֹת שֶׁל דֹּחַק אַחַר דֹּחַק, וְהֵן עֵת ׳צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳ (ירמיה ל, ז). וּכְלִי הַנְּקֻדּוֹת הוּא הַנֶּפֶשׁ, הַנְּשָׁמָה הִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּם, וּמִמֶּנָּה כְּתָרִים, שֶׁהֵם טַעֲמֵי תְּנוּעַת הַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת, וְהִיא תְּלוּיָה בְּמַחֲשָׁבָה, וְהַנְּקֻדּוֹת תְּלוּיוֹת בַּאֲמִירָה, הָאוֹתִיּוֹת בָּעֲשִׂיָּה, וְזֶהוּ 'אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה': מִצַּד הַיָּמִין - אֲמִירָה, מִצַּד הַשְּׂמֹאל - עֲשִׂיָּה, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם - 'אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה'. וּבַמָּה אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה? בְּהֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - 'יְהִי אוֹר' - יְהִי יוֹ"ד בָּאוֹר, וְנַעֲשֶׂה אֲוִיר הָאוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° אם זכו דפיקו דפיק באלין נקודין תשע, ° שכינתא מאנא לכלהו עשירית לון, בגין דבה כלילן כל אתוון, ואתוון אינון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא, ° ובין כל דפיקו ודפיקו (י' שעוריה דאיהו שעור קומה) ו' שעוריה, דאיהו שיעור קומה. וכד נקודין דפקין ביה, אינון דפקין כלהו דפיקין בנייחא ברחמי, וכד לית תמן ו' דפקין במהירו, ואינון דינין דפיקין דדוחקא בתר דוחקא, ואנון עת ׳צרה היא ליעקב וממנה יושע׳ (ירמיה ל, ז). ומאנא דנקודין איהו נפש, נשמתא איהי כתר על כלהו, ומינה כתרין, דאינון טעמי תנועה דנקודין ואתוון, ° ואיהי תליא במחשבתא, ונקודין תליין באמירה, אתוון בעשייה, ודא איהו אומר ועושה, מסטרא דימינא אמירה, מסטרא דשמאלא עשיה, עמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו אומר ועושה, ובמאי אומר ועושה, בהויה, דאתמר ביה ׳יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א, ג), יהי אור יהי י' באור ואתעביד אויר דאחיד בתרוייהו בעמודא דאמצעיתא.

התרגום: אם זכו, הדפיקה דופקת בנקדות האלה התשע, והשכינה - כלי לכלן, עשירית להן, משום שבה נכללות כל האותיות, והאותיות הן לנקדות כגוף לרוח. ובין כל דפיקה ודפיקה - וא"ו שעורה, שהוא שעור קומה. וכשהנקדות דופקות בו, כל הדפיקות דופקות בנחת וברחמים, וכשאין שם וא"ו, דופקות במהירות, והן דינים, דפיקות של דחק אחר דחק, והן עת ׳צרה היא ליעקב וממנה יושע׳ (ירמיה ל, ז). וכלי הנקדות הוא הנפש, הנשמה היא כתר על כלם, וממנה כתרים, שהם טעמי תנועת הנקדות והאותיות, והיא תלויה במחשבה, והנקדות תלויות באמירה, האותיות בעשיה, וזהו 'אומר ועושה': מצד הימין - אמירה, מצד השמאל - עשיה, עמודא דאמצעיתא כולל שניהם - 'אומר ועושה'. ובמה אומר ועושה? בהויה, שנאמר בה ׳יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א, ג) - 'יהי אור' - יהי יו"ד באור, ונעשה אויר האוחז בשניהם בעמודא דאמצעיתא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: שכינתא דאתמר בה כו'. כמו שאומר לעיל ק"ז א' דשם אדני הוא מאנא דכולהו, (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו, ולא נפיק מינה לבר, וכן הוא גלי ימא דנפקין ד' אתוון דהוי"ה מן ימא, בינה, ולא נפקין מחול דאיהו ארץ, גבול להון, וכן הוא הבלים דדפיקו…

לכל המפרשים על פיסקה זו