ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 55 (לה ע"ב)

השכינה חול גבול לים - והדפיקות הנכרות בנקדות התורה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 55 · דף לה ע"ב

לשון הזוהר

[לה:] ° שְׁכִינְתָּא עֲלָהּ אִתְּמַר ׳אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם׳ (ירמיה ה, כב), וְאִיהוּ תְּחוּמָא דְכֻלְּהוּ, כְּגַוְונָא דִתְּחוּם שַׁבָּת, וְכַד רָצִין גַּלִּין בְּאַרְבַּע רוּחִין, מִיָּד דְּחַזְיָין שְׁכִינְתָּא דְאִיהוּ חוֹל לֵב (נ״א לים), דְּאִיהִי חוֹל דְּאַסְחַר לְיַמָּא, אִתְּמַר בְּהוֹן וָשׁוֹב, חָזְרָאן לְאַתְרַיְיהוּ, וְאִלֵּין אַרְבַּע רוּחִין כַּד נָפְקֵי מִן לִבָּא, תְּנוּעָה דִלְהוֹן אִיהוּ לְאַרְבַּע סִטְרִין דִּסְפִינָה, תְּרֵין בִּתְרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה, וּתְרֵין בִּתְרֵי בָּתֵּי לִבָּא, וּתְנוּעָה דִדְפִיקוּ דְרוּחָא עָבִיד תְּנוּעָתֵיהּ, וְדָפִיק בִּנְקוּדָה אַחַת אוֹ תְּרֵין אוֹ תְּלַת, וְאִתְחַזַּר לְאַתְרֵיהּ, ° וּבְנִקּוּדִין דְּדָפִיק אִשְׁתְּמוֹדָע דְּפִיקוּ, לְזִמְנִין דָּפִיק זִמְנָא חֲדָא וְאִתְחַזַּר לְאַתְרֵיהּ, וּדְפִיקוּ דָא אִשְׁתְּמוֹדָע בִּנְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּדָפִיק בִּנְקוּדָה חֲדָא לְתַתָּא אִיהִי חִירֵ״ק, וְאִם הִיא לְעִילָא אִיהִי חֹלֵ״ם, כַּד אִיהִי בְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ שׁוּרֵ״ק, (דף לה ע"ב) אִם הִיא לְעִילָא אַחֲזֵי דְאִתְגַּבַּר אֶשָּׁא דְאִיהוּ חַם וְיָבֵשׁ וְאִיהוּ קַל, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה׳ (ויקרא ו, ב), וְאִם הוּא דָפִיק נְקוּדָה לְתַתָּא אִיהוּ חִרֵ״ק, וְנָחִית בְּמַיָּא דְאִיהוּ קַר וְלַח וְאִיהוּ כָּבֵד, וְאִי דָפִיק נְקוּדָה בְאֶמְצָעִיתָא שֻׁרֵ״ק דְּנַשִּׁיב (נ״א דנחית) ° בְּרוּחָא עַל מַיָּא, וַאֲחִיד בְּתַרְוַיְיהוּ וְאִיהוּ חַם וְלַח.

תרגום

הַשְּׁכִינָה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם׳ (ירמיה ה, כב), וְהִיא הַתְּחוּם שֶׁל כֻּלָּם, כְּעֵין תְּחוּם שַׁבָּת, וּכְשֶׁרָצִים הַגַּלִּים בְּאַרְבַּע הָרוּחוֹת, מִיָּד כְּשֶׁרוֹאִים אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא 'חוֹל לֵב', שֶׁהִיא הַחוֹל הַמַּקִּיף אֶת הַיָּם, נֶאֱמַר בָּהֶם 'וָשׁוֹב' - חוֹזְרִים לִמְקוֹמָם. וְאֵלֶּה אַרְבַּע הָרוּחוֹת, כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהַלֵּב, תְּנוּעָתָן לְאַרְבַּע צִדְדֵי הַסְּפִינָה: שְׁתַּיִם בִּשְׁתֵּי כַּנְפֵי הָרֵאָה, וּשְׁתַּיִם בִּשְׁנֵי חַדְרֵי הַלֵּב, וּתְנוּעַת דְּפִיקַת הָרוּחַ עוֹשָׂה אֶת תְּנוּעָתָהּ, וְדוֹפֶקֶת בִּנְקֻדָּה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, וְחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ. וּבַנְּקֻדּוֹת שֶׁדּוֹפֵק נִכֶּרֶת הַדְּפִיקָה: לִפְעָמִים דּוֹפֵק פַּעַם אַחַת וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וּדְפִיקָה זוֹ נִכֶּרֶת בִּנְקֻדּוֹת הַתּוֹרָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁדּוֹפֵק בִּנְקֻדָּה אַחַת לְמַטָּה - הִיא חִירִיק, וְאִם הִיא לְמַעְלָה - הִיא חוֹלָם, כְּשֶׁהִיא בָּאֶמְצַע - הוּא שׁוּרֻק. אִם הִיא לְמַעְלָה, מַרְאֶה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת הָאֵשׁ שֶׁהִיא חַמָּה וִיבֵשָׁה וְקַלָּה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳ (ויקרא ו, ב). וְאִם דּוֹפֵק נְקֻדָּה לְמַטָּה הוּא חִירִיק, וְיוֹרֵד בַּמַּיִם שֶׁהֵם קָרִים וְלַחִים וּכְבֵדִים. וְאִם דּוֹפֵק נְקֻדָּה בָּאֶמְצַע - שׁוּרֻק, הַנּוֹשֵׁב בְּרוּחַ עַל הַמַּיִם, וְאוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם וְהוּא חַם וְלַח.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לה:] ° שכינתא עלה אתמר ׳אשר שמתי חול גבול לים׳ (ירמיה ה, כב), ואיהו תחומא דכלהו, כגוונא דתחום שבת, וכד רצין גלין בארבע רוחין, מיד דחזיין שכינתא דאיהו חול לב (נ״א לים), דאיהי חול דאסחר לימא, אתמר בהון ושוב, חזראן לאתרייהו, ואלין ארבע רוחין כד נפקי מן לבא, תנועה דלהון איהו לארבע סטרין דספינה, תרין בתרין כנפי ריאה, ותרין בתרי בתי לבא, ותנועה דדפיקו דרוחא עביד תנועתיה, ודפיק בנקודה אחת או תרין או תלת, ואתחזר לאתריה, ° ובנקודין דדפיק אשתמודע דפיקו, לזמנין דפיק זמנא חדא ואתחזר לאתריה, ודפיקו דא אשתמודע בנקודין דאורייתא, בההוא זמנא דדפיק בנקודה חדא לתתא איהי חיר״ק, ואם היא לעילא איהי חל״ם, כד איהי באמצעיתא איהו שור״ק, (דף לה ע"ב) אם היא לעילא אחזי דאתגבר אשא דאיהו חם ויבש ואיהו קל, דעליה אתמר ׳זאת תורת העולה׳ (ויקרא ו, ב), ואם הוא דפיק נקודה לתתא איהו חר״ק, ונחית במיא דאיהו קר ולח ואיהו כבד, ואי דפיק נקודה באמצעיתא שר״ק דנשיב (נ״א דנחית) ° ברוחא על מיא, ואחיד בתרוייהו ואיהו חם ולח.

התרגום: השכינה, עליה נאמר ׳אשר שמתי חול גבול לים׳ (ירמיה ה, כב), והיא התחום של כלם, כעין תחום שבת, וכשרצים הגלים בארבע הרוחות, מיד כשרואים את השכינה שהיא 'חול לב', שהיא החול המקיף את הים, נאמר בהם 'ושוב' - חוזרים למקומם. ואלה ארבע הרוחות, כשיוצאות מהלב, תנועתן לארבע צדדי הספינה: שתים בשתי כנפי הראה, ושתים בשני חדרי הלב, ותנועת דפיקת הרוח עושה את תנועתה, ודופקת בנקדה אחת או שתים או שלש, וחוזרת למקומה. ובנקדות שדופק נכרת הדפיקה: לפעמים דופק פעם אחת וחוזר למקומו, ודפיקה זו נכרת בנקדות התורה. באותו זמן שדופק בנקדה אחת למטה - היא חיריק, ואם היא למעלה - היא חולם, כשהיא באמצע - הוא שורק. אם היא למעלה, מראה שמתגברת האש שהיא חמה ויבשה וקלה, שעליה נאמר ׳זאת תורת העלה׳ (ויקרא ו, ב). ואם דופק נקדה למטה הוא חיריק, ויורד במים שהם קרים ולחים וכבדים. ואם דופק נקדה באמצע - שורק, הנושב ברוח על המים, ואוחז בשניהם והוא חם ולח.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: בנקודין דדפיק אשתמודע כו'. דדפיקו הוא מרוח שהיא נקודין, ונשמתא - טעמי, ונפש - אתוון, וכמו שאומר לעיל ל"ה ב' ומפרש והולך נקודות בדפיקו, ובזה ניכר דרגא דאדם מאיזה ספירה הוא, וכל ענין האדם, ואיזה יסוד מתגבר בו כמו שמפרש והולך אם…

לכל המפרשים על פיסקה זו