רוח סערה ודפיקות המחלה שבגלות - ׳וימררו את חייהם׳
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 54 · דף קטז ע"ב
לשון הזוהר
[קיו:] וְהַאי אִיהוּ דְאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל א ד) ׳וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן׳, דְּסָעִיר גּוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (ירמיה א יד) ׳מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה׳, וּבְהַהוּא זִמְנָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא כָּל רוּחִין וְשֵׁדִין וּמַזִּיקִין בִּישִׁין דִּמְחַבְּלִין עָלְמָא דְאִינוּן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְדָא דְפִיקוּ דְמַרְעָא דְסָלִיק בְּאֶשָּׁא דְגֵיהִנָּם דְאִיהִי מָרָה, וּמְחַמֵּם לְגוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ, וּבֵיהּ ׳וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם׳ (שמות א יד) דְּאֵבָרִין דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה דָּא דְפִיקוּ דְעַרְקִין דְמָרָה דְאִיהִי כְּבֵדָה עַל בַּר נַשׁ, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים דָּא הוּא לֵיחָא חִוְורָא דְמִינָהּ יֵתוּן לֵיהּ כַּמָּה מַרְעִין בִּישִׁין, דְּאִינוּן מַיִּם הַזֵּדוֹנִים (דף קיו ע״ב) דְּמִתְגַּבְּרִין עַל אֵבָרִין דִּילֵיהּ.וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה דָּא דְפִיקוּ דִדְמָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית כה כז) אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וּמַאי נִיהוּ דְפִיקוּ דִדְמָא רוּחַ סְעָרָה, דְאִתְגַּבַּר בֵּיהּ דְּמָא דְעַרְקִין דְּכָבֵד, דְּאִיהוּ עִשָׂו הוּא אֱדוֹם (שם לו א), דְּעַרְקִין דִּילֵיהּ ׳כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפּוֹךְ דָּם׳ (משלי א טז), ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ׳ (שמות א יד), דְּפִיקוּ בְמָרָה אוּכְמָא, דְאִיהוּ יָבֵשׁ בְּרֵיקַנְיָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּיהּ בְּפָרֶךְ.וְכַד אִתְעֲבַר רוּחַ סְעָרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (זכריה יג ב) ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳, אִתְעַר דְּפִיקוּ בְהַהוּא רוּחָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים לג ו) בִּדְבַר יהו״ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳, בְּהַהוּא זִמְנָא הֲבָלִים דִּצְלוֹתִין סָלְקִין בֵּיהּ בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא לְגַבֵּי עִילָא, וְיִתְעָרוּ לְגַבַּיְיהוּ הֲבָלִים עִלָּאִין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ (דברים ח ג) ׳כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם׳ כו, דְאִיהוּ הֲבַל דְּלִבָּא דִשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, לַהַב הַמִּזְבֵּחַ, וּמִיָּד דִּסְלִיקַת בַּהֲבָלִים דְּפוּמַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל בְּגִינָהּ מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר (שיר ג ו), מִי - בְּזֹאת עוֹלָה וַדַּאי.וּבְגִין דָּא אִית הֲבַל וְאִית הֲבַל, אִית הָבֶל דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ד ב) ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳, וְדָּא הֶבֶל דִּצְלוֹתִין וּפוּלְחָנִין טָבִין, וְאִית הֲבַל דְּמִלִּין בְּטֵלִין מִלִּין רֵיקָנִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ירמיה י טו) ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים בְּעִת פְּקוּדָּתָם יֹאבֵדוּ׳, מַאי בְּעִת פְּקוּדָּתָם, אֶלָּא בְזִמְנָא דְאָתֵי פּוּרְקָנָא וּפְקוּדָה לְיִשְׂרָאֵל, יֹאבֵדוּ מֵעָלְמָא, הֶבֶל תַּעְתּוּעִים דְּתוֹעִים לִבְנֵי נָשָׁא, וְרוּחָא דְקוּדְשָׁא שַׁלִּיט בְּעָלְמָא, דְאִיהוּ דְפִיקוּ דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שיר ה ב) קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, דְּפִיקוּ דְסָלִיק בְּגַלְגַלֵּי יַמָּא, דְּלִבָּא, וְכָל גַּלַּיָּיא עֲלַיְהוּ אִתְּמַר, (יחזקאל א ב) ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳, וּבְהוֹן הַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא תְּרֵין וָשׁוֹב תְּרֵין, וְאִינוּן יהו״ה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם לז ט) כֹּה אָמַר יהו״ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ.
תרגום
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן׳ (יחזקאל א, ד), הַמְּסָעֵר אֶת גּוּף הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה׳ (ירמיה א, יד). וּבְאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם כָּל הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים וְהַמַּזִּיקִים הָרָעִים הַמְחַבְּלִים אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְזוֹ דְּפִיקַת הַמַּחֲלָה הָעוֹלָה בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁהִיא מָרָה, וּמְחַמֶּמֶת אֶת גּוּף הָאָדָם, וּבָהּ ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם׳ (שמות א, יד) שֶׁל הָאֵיבָרִים שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, 'בַּעֲבֹדָה קָשָׁה' - זוֹ דְּפִיקַת עוֹרְקֵי הַמָּרָה הַכְּבֵדָה עַל הָאָדָם. 'בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים' - זֶה הַלֵּיחָה הַלְּבָנָה שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת לוֹ כַּמָּה מַחֲלוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים הַמִּתְגַּבְּרִים עַל אֵיבָרָיו. וְכָל 'עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה' - זוֹ דְּפִיקַת הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז), וּמַהִי דְּפִיקַת הַדָּם? רוּחַ סְעָרָה, שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּהּ דַּם עוֹרְקֵי הַכָּבֵד, שֶׁהוּא עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם (שם לו, א), שֶׁעוֹרְקָיו ׳כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם׳ (משלי א, טז), ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ׳ (שמות א, יד) - דְּפִיקָה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהִיא יְבֵשָׁה בְּרֵיקָנוּת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ 'בְּפָרֶךְ'. וּכְשֶׁחוֹלֶפֶת רוּחַ הַסְּעָרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב), מִתְעוֹרֶרֶת דְּפִיקָה בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳בִּדְבַר יהו"ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׳ (תהלים לג, ו). בְּאוֹתוֹ זְמַן הֲבָלֵי הַתְּפִלּוֹת עוֹלִים בָּהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְמַעְלָה, וְיִתְעוֹרְרוּ אֲלֵיהֶם הֲבָלִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג) וְכוּ', שֶׁהוּא הֶבֶל הַלֵּב שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַהַב הַמִּזְבֵּחַ. וּמִיָּד שֶׁעוֹלָה בַּהֲבָלִים שֶׁל פִּי יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלּוֹת, הקב"ה שׁוֹאֵל עָלֶיהָ ' ׳מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר׳ ' (שיר ג ו) - 'מִי' - 'בְּזֹאת' עוֹלָה וַדַּאי. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ הֶבֶל וְיֵשׁ הֶבֶל: יֵשׁ הֶבֶל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳ (בראשית ד, ב), וְזֶה הֶבֶל שֶׁל תְּפִלּוֹת וַעֲבוֹדוֹת טוֹבוֹת. וְיֵשׁ הֶבֶל שֶׁל דְּבָרִים בְּטֵלִים, דְּבָרִים רֵיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ׳ (ירמיה י, טו). מַהוּ 'בְּעֵת פְּקֻדָּתָם'? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה וּפְקֻדָּה לְיִשְׂרָאֵל, יֹאבְדוּ מֵהָעוֹלָם הֶבֶל תַּעְתֻּעִים הַמַּתְעִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ תִּשְׁלֹט בָּעוֹלָם, שֶׁהִיא דְּפִיקָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שיר ה ב) ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳, דְּפִיקָה הָעוֹלָה בְּגַלֵּי הַיָּם שֶׁל הַלֵּב, וְכָל הַגַּלִּים עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א, ב), וּבָהֶם הַחַיּוֹת 'רָצוֹא וָשׁוֹב' - רָצוֹא שְׁתַּיִם וָשׁוֹב שְׁתַּיִם, וְהֵם יהו"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳כֹּה אָמַר יהו"ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (שם לז, ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [קיו:] והאי איהו דאתמר ביה (יחזקאל א ד) ׳והנה רוח סערה באה מן הצפון׳, דסעיר גופיה דבר נש, דאתמר ביה (ירמיה א יד) ׳מצפון תפתח הרעה׳, ובההוא זמנא שלטין בעלמא כל רוחין ושדין ומזיקין בישין דמחבלין עלמא דאינון מלאכי חבלה, ודא דפיקו דמרעא דסליק באשא דגיהנם דאיהי מרה, ומחמם לגופיה דבר נש, וביה ׳וימררו את חייהם׳ (שמות א יד) דאברין דאינון ישראל, בעבודה קשה דא דפיקו דערקין דמרה דאיהי כבדה על בר נש, בחמר ובלבנים דא הוא ליחא חוורא דמינה יתון ליה כמה מרעין בישין, דאינון מים הזדונים (דף קיו ע״ב) דמתגברין על אברין דיליה.ובכל עבודה בשדה דא דפיקו דדמא, דאתמר ביה (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, ומאי ניהו דפיקו דדמא רוח סערה, דאתגבר ביה דמא דערקין דכבד, דאיהו עשו הוא אדום (שם לו א), דערקין דיליה ׳כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם׳ (משלי א טז), ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ (שמות א יד), דפיקו במרה אוכמא, דאיהו יבש בריקניא, ובגין דא אתמר ביה בפרך.וכד אתעבר רוח סערה, כמה דאת אמר (זכריה יג ב) ׳ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ׳, אתער דפיקו בההוא רוחא, עליה אתמר (תהלים לג ו) בדבר יהו״ה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳, בההוא זמנא הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא, ויתערו לגבייהו הבלים עלאין, דאתמר בהו (דברים ח ג) ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם׳ כו, דאיהו הבל דלבא דשכינתא קדישא, להב המזבח, ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותין, קודשא בריך הוא שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר (שיר ג ו), מי - בזאת עולה ודאי.ובגין דא אית הבל ואית הבל, אית הבל דאתמר ביה (בראשית ד ב) ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳, ודא הבל דצלותין ופולחנין טבין, ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין, דאתמר בהון (ירמיה י טו) ׳הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו׳, מאי בעת פקודתם, אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודה לישראל, יאבדו מעלמא, הבל תעתועים דתועים לבני נשא, ורוחא דקודשא שליט בעלמא, דאיהו דפיקו דאתמר ביה (שיר ה ב) קול דודי דופק, דפיקו דסליק בגלגלי ימא, דלבא, וכל גלייא עליהו אתמר, (יחזקאל א ב) ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳, ובהון החיות רצוא ושוב, רצוא תרין ושוב תרין, ואינון יהו״ה, דאתמר בהון (שם לז ט) כה אמר יהו״ה מארבע רוחות באי הרוח.
התרגום: וזהו שנאמר בו ׳והנה רוח סערה באה מן הצפון׳ (יחזקאל א, ד), המסער את גוף האדם, שנאמר בו ׳מצפון תפתח הרעה׳ (ירמיה א, יד). ובאותו זמן שולטים בעולם כל הרוחות והשדים והמזיקים הרעים המחבלים את העולם, שהם מלאכי חבלה, וזו דפיקת המחלה העולה באש הגיהנם שהיא מרה, ומחממת את גוף האדם, ובה ׳וימררו את חייהם׳ (שמות א, יד) של האיברים שהם ישראל, 'בעבדה קשה' - זו דפיקת עורקי המרה הכבדה על האדם. 'בחמר ובלבנים' - זה הליחה הלבנה שממנה באות לו כמה מחלות רעות, שהם המים הזדונים המתגברים על איבריו. וכל 'עבדה בשדה' - זו דפיקת הדם, שנאמר בו ׳איש ידע ציד איש שדה׳ (בראשית כה, כז), ומהי דפיקת הדם? רוח סערה, שמתגבר בה דם עורקי הכבד, שהוא עשו הוא אדום (שם לו, א), שעורקיו ׳כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׳ (משלי א, טז), ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ (שמות א, יד) - דפיקה במרה שחורה, שהיא יבשה בריקנות, ומשום כך נאמר בו 'בפרך'. וכשחולפת רוח הסערה, כמו שנאמר ׳ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ׳ (זכריה יג, ב), מתעוררת דפיקה באותה הרוח, שעליה נאמר ׳בדבר יהו"ה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳ (תהלים לג, ו). באותו זמן הבלי התפלות עולים בה ברוח הקדש למעלה, ויתעוררו אליהם הבלים עליונים, שנאמר בהם ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם׳ (דברים ח, ג) וכו', שהוא הבל הלב של השכינה הקדושה, להב המזבח. ומיד שעולה בהבלים של פי ישראל בתפלות, הקב"ה שואל עליה ' ׳מי זאת עולה מן המדבר׳ ' (שיר ג ו) - 'מי' - 'בזאת' עולה ודאי. ומשום כך יש הבל ויש הבל: יש הבל שנאמר בו ׳ותסף ללדת את אחיו את הבל׳ (בראשית ד, ב), וזה הבל של תפלות ועבודות טובות. ויש הבל של דברים בטלים, דברים ריקים, שנאמר בהם ׳הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׳ (ירמיה י, טו). מהו 'בעת פקדתם'? אלא בזמן שתבוא הגאלה ופקדה לישראל, יאבדו מהעולם הבל תעתעים המתעים את בני האדם, ורוח הקדש תשלט בעולם, שהיא דפיקה שנאמר בה (שיר ה ב) ׳קול דודי דופק׳, דפיקה העולה בגלי הים של הלב, וכל הגלים עליהם נאמר ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, ב), ובהם החיות 'רצוא ושוב' - רצוא שתים ושוב שתים, והם יהו"ה, שנאמר בהן ׳כה אמר יהו"ה מארבע רוחות באי הרוח׳ (שם לז, ט).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אשא דבלבא ו' רוחא כו'. רוצה לומר כנ"ל דהן עולה ויורד, ומפרש הטעם למה היא אצל אביה והוא אצל אמו, ומפרש, היא - למנטר לה, דבגלותא היא בת הקטנה ושדים אין לה והיא ברשות אביה, והוא אצל אימא למנשב לה רוחא, ובעא מינה דלא כו', ועיין…