׳אני ישנה׳ - שניה לחכמה, וקרבן קרוב האותיות בגאלה
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 48 · דף לג ע"ב
לשון הזוהר
[לג:] (דף לג ע״ב) וְעוֹד אֲנִי יְשֵׁנָה, שְׁנִיָּה וַדַּאי לַחָכְמָה דְאִיהִי י', כַּד אִתְרַחַק מִינִי רְחִימָאי דְאִיהוּ ו', וְרָזָא דְמִלָּא (משלי ג יט) יהו״ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳, בְּחָכְמָה דְאִיהוּ אַבָּא י, יָסַד בְּרַתָּא דְאִיהִי אָרֶץ, ה' זְעִירָא הָאָרֶץ וַדַּאי, כּוֹנֵן שָׁמַיִם דָּא ו', בִּתְבוּנָה דָּא אִימָּא עִלָּאָה, דְּבִינָה אִתְקְרִיאַת לְעִילָא כַּד אִיהִי עִם בַּעְלָהּ, תְּבוּנָה אִתְקְרִיאַת לְתַתָּא כַּד אִיהוּ עִם ו', דְּאִיהוּ בֶּן ו' ת' תִּפְאֶרֶת (אִשְׁתְּאָרַת) וְאִיהִי ה' עִמֵּיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא דְאָת ו' אִיהוּ עִם אִימָּא, וְאִיהוּ מְרַחַק מִינָהּ, אִתְּמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְאִיהִי שְׁנִיָּה לַחָכְמָה.לד ע״א, לד ע"ב] (דף לד ע״א) וּבְזִמְנָא דְיֵיתֵי פּוּרְקָנָא, דְפִיקוּ סָלִיק וְנָחִית כְּגַוְונָא דְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, סָלִיק ה' עִלָּאָה לְגַבֵּי י', וְנָחִית ה' תַּתָּאָה לְגַבֵּי ו', וּמַה דַּהֲוָה יהה״ו, אִתְחַזַּר יהו״ה, אַבָּא עִם אִימָּא, בְּרָא עִם בְּרַתָּא, וּבְגִין דָּא אָמַר נְבִיאָה (ירמיה ט כב) כֹּה אָמַר יהו״ה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ׳, דְּאִיהוּ לִימִינָא בְזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֲקָא מִשְּׁכִינְתֵּיהּ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, דְּתַמָּן גְּבוּרָה בַּצָּפוֹן וְתַמָּן עוּתְרָא, (דף לד ע'ב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז כב) ׳מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה׳, וּבְגִין דָּא וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, תַּמָּן לַצָּפוֹן, בְּזִמְנָא דְאָת ו' מְרַחֲקָא מֵה' דִּילֵיהּ, (ירמיהו ט כג) ׳כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יהו״ה׳ וְגוֹמֵר, כַּד יְהֵא יהו״ה כִּדְקָא יָאוּת כָּל אוֹת בַּחֲבֵרְתָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב כג) ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ׳, דָּא חָכְמָה אָבִיו, וּבִינָה אִמָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב ג) ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא׳, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ דָּא ו' דְּאִתְדַּבַּק בְּאִתְּתֵיהּ דְּאִיהִי ה', ׳וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׳, וְדָא אִיהוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, קָרְבָּן קְרִיבוּ דְאַתְוָון דְּמִתְקָרְבִין י' עִם ה' ו' עִם ה', וּבְגִין דָּא קָרְבָּן לַיהו״ה, דְּאִתְקְרִיבַת אִתְּתָא לְבַעְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא א ב) ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ לַיהו״ה, מַאי אָדָם דָּא יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְּאִיהוּ קְרִיבוּ דְאַתְוָון, וּמָאן קָרִיב לְגַבֵּי אַתְוָון, דָּא עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת. בְּהַהוּא זִמְנָא דְפִיקוּ נָחִית וְסָלִיק מֵאַרְבַּע דְּפִיקִין לְעֶשֶׂר, דְּפִיקוּ בְאַרְבַּע אַתְוָון, סָלִיק בְּאֶשָּׁא וְרוּחָא, וְנָחִית בְּמַיָּא וְעַפְרָא, וְרָזָא דְמִלָּה (בראשית כח יב) וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי״ם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, עוֹלִים תְּרֵי וְיוֹרְדִים תְּרֵי, וְאִינוּן מַיִם קָמֵ״ץ, שְׁבָ״א אֵשׁ, חֹלֵ״ם רוּחַ, שׁוּרֵ״ק עָפָר מָאנָא דְכֻלְּהוּ, דְּאִיהוּ כְּחֻשְׁבַּן אֶרֶ״ץ לְחוּשְׁבַּן זְעִיר דַּחֲנוֹךְ, קָמֵץ י״ד, פַּתָח כ', צֵרִי י״ב, שְׁבָא ו', סֶגוֹל ח״י, חֹלֵם ט״ו, חִרֵק י״א, חִירֵק בְּי' י״ב, שֻׁרֵק ו', שׁוּרֵק עִם ו' י״ב, ושׁוּרֻק דָּא אִיהוּ אֶרֶץ לְחֻשְׁבַּן זְעִיר, וְהַאי אִיהוּ חֻשְׁבַּן לְכָל נְקוּדִין לְחֻשְׁבַּן זְעִיר.קָמֵ״ץ דְּאִיהוּ מַיִם י', בֵּיהּ סָלִיק ה' דְאִיהִי שְׁבָ״א אֵשׁ, וְאִינוּן י״ה בִּימִינָא, דְּתַמָּן יו"ד דְּאִיהוּ חָכְמָה, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים.ה' דאִיהִי עִם אַבָּא, וְאִיהִי אֶרֶץ, נָחִית לִשְׂמָאלָא דְתַמָּן רוּחָא דְאִיהוּ חֹלֵ״ם, דְּאִיהוּ רוּחַ דְּנַשִּׁיב בְּאֹזֶן שְׂמָאלָא דְלִבָּא, וְאִינוּן ו״ה בִּשְׂמָאלָא לָקֳבֵל לִבָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא (יחזקאל א כ) אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ.
תרגום
וְעוֹד, 'אֲנִי יְשֵׁנָה' - שְׁנִיָּה וַדַּאי לַחָכְמָה שֶׁהִיא יוֹ"ד, כְּשֶׁמִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי אֲהוּבִי שֶׁהוּא וָא"ו. וְסוֹד הַדָּבָר ׳יהו"ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ (משלי ג, יט): בְּחָכְמָה שֶׁהוּא אַבָּא יוֹ"ד, יָסַד אֶת הַבַּת שֶׁהִיא אֶרֶץ - הֵ"א זְעִירָה הִיא הָאָרֶץ וַדַּאי. 'כּוֹנֵן שָׁמַיִם' - זוֹ וָא"ו. 'בִּתְבוּנָה' - זוֹ אִמָּא עֶלְיוֹנָה, שֶׁבִּינָה נִקְרֵאת לְמַעְלָה כְּשֶׁהִיא עִם בַּעְלָהּ, תְּבוּנָה נִקְרֵאת לְמַטָּה כְּשֶׁהִיא עִם וָא"ו, שֶׁהוּא בֶּן וָא"ו תָּ"ו תִּפְאֶרֶת, וְהִיא הֵ"א עִמּוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁאוֹת וָא"ו הִיא עִם אִמָּא וּמְרֻחֶקֶת מִמֶּנָּה, נֶאֱמַר בָּהּ 'אֲנִי יְשֵׁנָה', וְהִיא שְׁנִיָּה לַחָכְמָה. וּבִזְמַן שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, הַדְּפִיקָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת כְּעֵין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: עוֹלָה הֵ"א עֶלְיוֹנָה אֶל יוֹ"ד, וְיוֹרֶדֶת הֵ"א תַּחְתּוֹנָה אֶל וָא"ו, וּמַה שֶּׁהָיָה יה"ו, חוֹזֵר יהו"ה - אַבָּא עִם אִמָּא, בֵּן עִם בַּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה הַנְּבוּאָה ׳כֹּה אָמַר יהו"ה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ׳ (ירמיה ט, כב), שֶׁהוּא לְיָמִין, בִּזְמַן שֶׁהקב"ה מְרֻחָק מִשְּׁכִינָתוֹ, 'וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ' - שֶׁשָּׁם גְּבוּרָה בַּצָּפוֹן וְשָׁם עֹשֶׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה׳ (איוב לז, כב), וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ' - שָׁם לַצָּפוֹן, בִּזְמַן שֶׁאוֹת וָא"ו מְרֻחֶקֶת מֵהֵ"א שֶׁלָּהּ. ׳כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יהו"ה וְגוֹמֵר׳ (ירמיהו ט, כג) - כְּשֶׁיִּהְיֶה יהו"ה כָּרָאוּי, כָּל אוֹת בַּחֲבֶרְתָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג). 'עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ' - זוֹ חָכְמָה אָבִיו, וּבִינָה אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא׳ (משלי ב, ג). 'וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ' - זוֹ וָא"ו הַנִּדְבֶּקֶת בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא הֵ"א, 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד', וְזֶהוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד - קָרְבָּן, קֵרוּב אוֹתִיּוֹת שֶׁמִּתְקָרְבוֹת: יוֹ"ד עִם הֵ"א, וָא"ו עִם הֵ"א, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'קָרְבָּן לַיהו"ה' - שֶׁהִתְקָרְבָה הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳ (ויקרא א, ב) - מַהוּ 'אָדָם'? זֶה יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, שֶׁהוּא קֵרוּב הָאוֹתִיּוֹת. וּמִי מְקָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת? זוֹ עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן הַדְּפִיקָה יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה מֵאַרְבַּע דְּפִיקוֹת לְעֶשֶׂר - דְּפִיקָה בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, עוֹלָה בְּאֵשׁ וְרוּחַ, וְיוֹרֶדֶת בְּמַיִם וְעָפָר, וְסוֹד הַדָּבָר ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳ (בראשית כח, יב) - עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם, וְהֵם: מַיִם - קָמָץ, שְׁוָא - אֵשׁ, חוֹלָם - רוּחַ, שׁוּרֻק - עָפָר, כְּלִי שֶׁל כֻּלָּם, שֶׁהוּא כְּחֶשְׁבּוֹן 'אֶרֶ"ץ' בְּחֶשְׁבּוֹן קָטָן שֶׁל חֲנוֹךְ: קָמָץ י"ד, פַּתָח כ', צֵירִי י"ב, שְׁוָא ו', סֶגוֹל ח"י, חוֹלָם ט"ו, חִירִיק י"א, חִירִיק בְּיוֹ"ד י"ב, שׁוּרֻק ו', שׁוּרֻק עִם וָא"ו י"ב - וְהַשּׁוּרֻק הַזֶּה הוּא 'אֶרֶץ' בְּחֶשְׁבּוֹן קָטָן, וְזֶהוּ הַחֶשְׁבּוֹן לְכָל הַנְּקֻדּוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן קָטָן. קָמָץ שֶׁהוּא מַיִם - יוֹ"ד, בּוֹ עוֹלָה הֵ"א שֶׁהִיא שְׁוָא - אֵשׁ, וְהֵם יָ"הּ בַּיָּמִין, שֶׁשָּׁם יוֹ"ד שֶׁהוּא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. הֵ"א שֶׁהִיא עִם אַבָּא, וְהִיא אֶרֶץ, יוֹרֶדֶת לַשְּׂמֹאל שֶׁשָּׁם רוּחַ שֶׁהוּא חוֹלָם, שֶׁהוּא רוּחַ הַנּוֹשֵׁב בָּאֹזֶן הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַלֵּב, וְהֵם וָ"ה בַּשְּׂמֹאל כְּנֶגֶד הַלֵּב. בְּאוֹתוֹ זְמַן ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א, כ).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [לג:] (דף לג ע״ב) ועוד אני ישנה, שניה ודאי לחכמה דאיהי י', כד אתרחק מיני רחימאי דאיהו ו', ורזא דמלא (משלי ג יט) יהו״ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳, בחכמה דאיהו אבא י, יסד ברתא דאיהי ארץ, ה' זעירא הארץ ודאי, כונן שמים דא ו', בתבונה דא אימא עלאה, דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה, תבונה אתקריאת לתתא כד איהו עם ו', דאיהו בן ו' ת' תפארת (אשתארת) ואיהי ה' עמיה בההוא זמנא דאת ו' איהו עם אימא, ואיהו מרחק מינה, אתמר בה אני ישנה ואיהי שניה לחכמה.לד ע״א, לד ע"ב] (דף לד ע״א) ובזמנא דייתי פורקנא, דפיקו סליק ונחית כגוונא דקרבן עולה ויורד, סליק ה' עלאה לגבי י', ונחית ה' תתאה לגבי ו', ומה דהוה יהה״ו, אתחזר יהו״ה, אבא עם אימא, ברא עם ברתא, ובגין דא אמר נביאה (ירמיה ט כב) כה אמר יהו״ה אל יתהלל חכם בחכמתו׳, דאיהו לימינא בזמנא דקודשא בריך הוא מרחקא משכינתיה, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, דתמן גבורה בצפון ותמן עותרא, (דף לד ע'ב) הדא הוא דכתיב (איוב לז כב) ׳מצפון זהב יאתה׳, ובגין דא ואל יתהלל עשיר בעשרו, תמן לצפון, בזמנא דאת ו' מרחקא מה' דיליה, (ירמיהו ט כג) ׳כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני יהו״ה׳ וגומר, כד יהא יהו״ה כדקא יאות כל אות בחברתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב כג) ׳עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו׳, דא חכמה אביו, ובינה אמא, הדא הוא דכתיב (משלי ב ג) ׳כי אם לבינה תקרא׳, ודבק באשתו דא ו' דאתדבק באתתיה דאיהי ה', ׳והיו לבשר אחד׳, ודא איהו קרבן עולה ויורד, קרבן קריבו דאתוון דמתקרבין י' עם ה' ו' עם ה', ובגין דא קרבן ליהו״ה, דאתקריבת אתתא לבעלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא א ב) ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ ליהו״ה, מאי אדם דא יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו קריבו דאתוון, ומאן קריב לגבי אתוון, דא עלת על כל העלות. בההוא זמנא דפיקו נחית וסליק מארבע דפיקין לעשר, דפיקו בארבע אתוון, סליק באשא ורוחא, ונחית במיא ועפרא, ורזא דמלה (בראשית כח יב) והנה מלאכי אלהי״ם עולים ויורדים בו, עולים תרי ויורדים תרי, ואינון מים קמ״ץ, שב״א אש, חל״ם רוח, שור״ק עפר מאנא דכלהו, דאיהו כחשבן אר״ץ לחושבן זעיר דחנוך, קמץ י״ד, פתח כ', צרי י״ב, שבא ו', סגול ח״י, חלם ט״ו, חרק י״א, חירק בי' י״ב, שרק ו', שורק עם ו' י״ב, ושורק דא איהו ארץ לחשבן זעיר, והאי איהו חשבן לכל נקודין לחשבן זעיר.קמ״ץ דאיהו מים י', ביה סליק ה' דאיהי שב״א אש, ואינון י״ה בימינא, דתמן יו"ד דאיהו חכמה, כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים.ה' דאיהי עם אבא, ואיהי ארץ, נחית לשמאלא דתמן רוחא דאיהו חל״ם, דאיהו רוח דנשיב באזן שמאלא דלבא, ואינון ו״ה בשמאלא לקבל לבא, בההוא זמנא (יחזקאל א כ) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.
התרגום: ועוד, 'אני ישנה' - שניה ודאי לחכמה שהיא יו"ד, כשמתרחק ממני אהובי שהוא וא"ו. וסוד הדבר ׳יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה׳ (משלי ג, יט): בחכמה שהוא אבא יו"ד, יסד את הבת שהיא ארץ - ה"א זעירה היא הארץ ודאי. 'כונן שמים' - זו וא"ו. 'בתבונה' - זו אמא עליונה, שבינה נקראת למעלה כשהיא עם בעלה, תבונה נקראת למטה כשהיא עם וא"ו, שהוא בן וא"ו ת"ו תפארת, והיא ה"א עמו. באותו זמן שאות וא"ו היא עם אמא ומרחקת ממנה, נאמר בה 'אני ישנה', והיא שניה לחכמה. ובזמן שתבוא הגאלה, הדפיקה עולה ויורדת כעין קרבן עולה ויורד: עולה ה"א עליונה אל יו"ד, ויורדת ה"א תחתונה אל וא"ו, ומה שהיה יה"ו, חוזר יהו"ה - אבא עם אמא, בן עם בת. ומשום כך אמרה הנבואה ׳כה אמר יהו"ה אל יתהלל חכם בחכמתו׳ (ירמיה ט, כב), שהוא לימין, בזמן שהקב"ה מרחק משכינתו, 'ואל יתהלל הגבור בגבורתו' - ששם גבורה בצפון ושם עשר, הדא הוא דכתיב ׳מצפון זהב יאתה׳ (איוב לז, כב), ומשום כך 'ואל יתהלל עשיר בעשרו' - שם לצפון, בזמן שאות וא"ו מרחקת מה"א שלה. ׳כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהו"ה וגומר׳ (ירמיהו ט, כג) - כשיהיה יהו"ה כראוי, כל אות בחברתה, הדא הוא דכתיב ׳עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג). 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו' - זו חכמה אביו, ובינה אמו, הדא הוא דכתיב ׳כי אם לבינה תקרא׳ (משלי ב, ג). 'ודבק באשתו' - זו וא"ו הנדבקת באשתו שהיא ה"א, 'והיו לבשר אחד', וזהו קרבן עולה ויורד - קרבן, קרוב אותיות שמתקרבות: יו"ד עם ה"א, וא"ו עם ה"א, ומשום כך 'קרבן ליהו"ה' - שהתקרבה האשה לבעלה, הדא הוא דכתיב ׳אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו"ה׳ (ויקרא א, ב) - מהו 'אדם'? זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא קרוב האותיות. ומי מקרב את האותיות? זו עלת כל העלות. באותו זמן הדפיקה יורדת ועולה מארבע דפיקות לעשר - דפיקה בארבע אותיות, עולה באש ורוח, ויורדת במים ועפר, וסוד הדבר ׳והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳ (בראשית כח, יב) - עולים שנים ויורדים שנים, והם: מים - קמץ, שוא - אש, חולם - רוח, שורק - עפר, כלי של כלם, שהוא כחשבון 'אר"ץ' בחשבון קטן של חנוך: קמץ י"ד, פתח כ', צירי י"ב, שוא ו', סגול ח"י, חולם ט"ו, חיריק י"א, חיריק ביו"ד י"ב, שורק ו', שורק עם וא"ו י"ב - והשורק הזה הוא 'ארץ' בחשבון קטן, וזהו החשבון לכל הנקדות בחשבון קטן. קמץ שהוא מים - יו"ד, בו עולה ה"א שהיא שוא - אש, והם י"ה בימין, ששם יו"ד שהוא חכמה, כמו שבארו: הרוצה להחכים ידרים. ה"א שהיא עם אבא, והיא ארץ, יורדת לשמאל ששם רוח שהוא חולם, שהוא רוח הנושב באזן השמאלית של הלב, והם ו"ה בשמאל כנגד הלב. באותו זמן ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, כ).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אע"ג דכולא קשוט עולה כו'. רוצה לומר אע"ג שהפירוש הנ"ל בשם הוי"ה עצמו עולה ויורד אמת מכל מקום גם זה אמת:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 6 פסוקים. אינדקס הפסוקים