ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 44 (לה ע"ב)

משל הכלה החולה והרופא המכיר בדפקה - ׳קול דודי דופק׳

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 44 · דף לה ע"ב

לשון הזוהר

אַל תִּקְרֵי עַמִּי ° אֶלָּא עִמִּי בְּשׁוּתָּפוּ. לג ע״ב, לד ע"א ] אַדְהָכִי הָא סָבָא קָא נָחִית פָּתַח וְאָמַר (שיר ה ב) ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר׳, (דף לג ע״ב) אֲנִי יְשֵׁנָה מֵרְחִימָאי דְּאִתְרַחַק מִנִּי, וְלִבִּי עִר כַּד אַתְיָא לְגַבָּי, לְכַלָּה דַהֲוַת נְשׂוּאָה לְחָתָן, וְאִתְרַחַק מִינָהּ, נָפְלַת בְּבֵי מַרְעָא, וְאִתְכַּנְשׁוּ כָל אַסְיָין לְגַבָּהּ, וְלָא הֲווֹ יָכְלִין לְמִנְדַּע מַרְעָא דִילָהּ, אַסְיָא קַרְטְנָא הֲוָה תַמָּן דַּהֲוָה אִשְׁתְּמוֹדָע בִּדְפִיקוּ, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי דְפִיקִין דְּבָעִי לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן אַסְיָא, לָקֳבֵל עֲשַׂר אֶצְבְּעָאן, וְלָא הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן בְּמַרְעָא דִילָהּ אֶלָּא הוּא, דְכַמָּה מַשְׁקִין וְרֵיחִין טָבִין מִתַּפּוּחִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שם ז, ט), וְכַמָּה מַשְׁקִין מֵעֲסִיס רִמּוֹנִים הֲווֹ מַשְׁקִין לָהּ אַסְיָין אָחֳרָנִין, וְלָא הֲווֹ מְהַנְּיָין לָהּ, עַד דְּאָתָא (דהאי) אַסְיָא קַרְטְנָא אִסְתַּכַּל בִּדְפִיקוּ דִילָהּ, וְאִיהִי אִשְׁתְּמוֹדְעָא בְאַסְיָא, וְאָמְרַת ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ (שם ה, ב), וְאִיהוּ אָמַר פִּתְחִי לִי, פִּתְחִי לְאָת י' דְּאִיהִי עֲשָׂרָה מִינֵי דְפִיקוּ, ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ ° דָּא ו' דָּפִיק לְתַרְעָא, בְּשִׁית (דפיקין) פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין, (דף לד ע"א) ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמוּלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ׳ (שם יד), בִּתְרֵ״י שֵׁ״שׁ, בִּתְרֵין דְּרוֹעִין שִׁית פִּרְקִין, וְכֻלְּהוּ רְמִיזִין בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית ° דְּאִיהוּ בָּרָ״א שִׁי״ת.

תרגום

אַל תִּקְרֵי 'עַמִּי' אֶלָּא 'עִמִּי' בְּשֻׁתָּפוּת. בֵּינְתַיִם הִנֵּה זָקֵן יוֹרֵד, פָּתַח וְאָמַר (שיר ה ב) ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר׳: אֲנִי יְשֵׁנָה מֵאֲהוּבִי שֶׁמִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי, וְלִבִּי עֵר כְּשֶׁבָּא אֵלַי. לְכַלָּה שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְחָתָן וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, נָפְלָה לְבֵית הַחוֹלִים, וְנֶאֶסְפוּ כָּל הָרוֹפְאִים אֵלֶיהָ, וְלֹא יָכְלוּ לָדַעַת אֶת חָלְיָהּ. רוֹפֵא מֻמְחֶה הָיָה שָׁם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְאַבְחֵן בַּדֹּפֶק, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָרוֹפֵא לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר הָאֶצְבָּעוֹת, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים אֶת חָלְיָהּ אֶלָּא הוּא, שֶׁכַּמָּה מַשְׁקָאוֹת וְרֵיחוֹת טוֹבִים מִתַּפּוּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שם ז, ט), וְכַמָּה מַשְׁקָאוֹת מֵעֲסִיס רִמּוֹנִים הָיוּ מַשְׁקִים אוֹתָהּ שְׁאָר הָרוֹפְאִים, וְלֹא הוֹעִילוּ לָהּ, עַד שֶׁבָּא הָרוֹפֵא הַמֻּמְחֶה, הִסְתַּכֵּל בְּדֹפֶק שֶׁלָּהּ, וְהִיא הִכִּירָה אֶת הָרוֹפֵא, וְאָמְרָה ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ (שם ה, ב), וְהוּא אָמַר 'פִּתְחִי לִי' - פִּתְחִי לְאוֹת יוֹ"ד שֶׁהִיא עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקָה. ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק׳ - זוֹ וָא"ו הַדּוֹפֵק בַּשַּׁעַר, בְּשִׁשָּׁה פְּרָקִים שֶׁל הַזְּרוֹעוֹת, וְסוֹד הַדָּבָר ׳יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ׳ (שם יד) - בִּתְרֵ"י שֵׁ"שׁ, בִּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת שִׁשָּׁה פְּרָקִים, וְכֻלָּם רְמוּזִים בְּמִלַּת 'בְּרֵאשִׁית', שֶׁהוּא בָּרָ"א שִׁי"ת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אל תקרי עמי ° אלא עמי בשותפו. לג ע״ב, לד ע"א ] אדהכי הא סבא קא נחית פתח ואמר (שיר ה ב) ׳אני ישנה ולבי ער׳, (דף לג ע״ב) אני ישנה מרחימאי דאתרחק מני, ולבי ער כד אתיא לגבי, לכלה דהות נשואה לחתן, ואתרחק מינה, נפלת בבי מרעא, ואתכנשו כל אסיין לגבה, ולא הוו יכלין למנדע מרעא דילה, אסיא קרטנא הוה תמן דהוה אשתמודע בדפיקו, בעשרה מיני דפיקין דבעי לאסתכלא בהון אסיא, לקבל עשר אצבעאן, ולא הוו אשתמודעאן במרעא דילה אלא הוא, דכמה משקין וריחין טבין מתפוחין, דאתמר בהון ׳וריח אפך כתפוחים׳ (שם ז, ט), וכמה משקין מעסיס רמונים הוו משקין לה אסיין אחרנין, ולא הוו מהניין לה, עד דאתא (דהאי) אסיא קרטנא אסתכל בדפיקו דילה, ואיהי אשתמודעא באסיא, ואמרת ׳קול דודי דופק׳ (שם ה, ב), ואיהו אמר פתחי לי, פתחי לאת י' דאיהי עשרה מיני דפיקו, ׳קול דודי דופק׳ ° דא ו' דפיק לתרעא, בשית (דפיקין) פרקין דדרועין, (דף לד ע"א) ° ורזא דמלה ׳ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש׳ (שם יד), בתר״י ש״ש, בתרין דרועין שית פרקין, וכלהו רמיזין במלת בראשית ° דאיהו בר״א שי״ת.

התרגום: אל תקרי 'עמי' אלא 'עמי' בשתפות. בינתים הנה זקן יורד, פתח ואמר (שיר ה ב) ׳אני ישנה ולבי ער׳: אני ישנה מאהובי שמתרחק ממני, ולבי ער כשבא אלי. לכלה שהיתה נשואה לחתן ונתרחק ממנה, נפלה לבית החולים, ונאספו כל הרופאים אליה, ולא יכלו לדעת את חליה. רופא ממחה היה שם שהיה יודע לאבחן בדפק, בעשרה מיני דפיקות שצריך הרופא להסתכל בהם, כנגד עשר האצבעות, ולא היו יודעים את חליה אלא הוא, שכמה משקאות וריחות טובים מתפוחים, שנאמר בהם ׳וריח אפך כתפוחים׳ (שם ז, ט), וכמה משקאות מעסיס רמונים היו משקים אותה שאר הרופאים, ולא הועילו לה, עד שבא הרופא הממחה, הסתכל בדפק שלה, והיא הכירה את הרופא, ואמרה ׳קול דודי דופק׳ (שם ה, ב), והוא אמר 'פתחי לי' - פתחי לאות יו"ד שהיא עשרה מיני דפיקה. ׳קול דודי דופק׳ - זו וא"ו הדופק בשער, בששה פרקים של הזרועות, וסוד הדבר ׳ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש׳ (שם יד) - בתר"י ש"ש, בשתי הזרועות ששה פרקים, וכלם רמוזים במלת 'בראשית', שהוא בר"א שי"ת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אלא עמי בשותפו אדהכי הא סבא קא נחית ואמר אני ישנה ולבי ער אני ישנה מרחימאי דאתרחק כו' דכמה משקין כו'. עיין לעיל ס"ט ב' ומה שכתבתי שם, ואסיא דילה הוא רעיא מהימנא דידע בדפיקו דילה בכל עשר דפיקין, והוא חתן דילה, ועל ידו אתקריבת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: