ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 43 (לה ע"ב)

יחוד בקריאת שמע וקרוב בתפלה - והעולמות הנבנים מהבלי הפה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 43 · דף לה ע"ב

לשון הזוהר

[לה:] ° אַדְהָכִי הָא סָבָא קָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ דַּהֲוָה נָהִיר עָלְמִין רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר שְׁמֵיהּ, וְאָמַר רַבִּי רַבִּי, וַדַּאי קְרִיבוּ דְאַרְבַּע אַתְוָון וְיִחוּדָא דִלְהוֹן בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּקְרִיבוּ וְיִחוּדָא דִלְהוֹן הָכִי הוּא בַּצַּדִּיק, וּבִתְּרֵין דַּרְגִּין מְיַחֲדִין לוֹן יִשְׂרָאֵל, בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית וְשַׁחֲרִית, וּמְקָרְבִין לוֹן בִּצְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְדָא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, ה' עוֹלֶה בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ו' יוֹרֵד בַּצַּדִּיק, ° אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא קְשׁוֹט, עוֹלֶה וְיוֹרֵד ה' בְּאָת י', ה' בְּאָת ו', מִיָּד (דף לה ע״ב) דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין פָּרַח. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּא, זַכָּאָה חוּלְקָנָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין אִינוּן בְּאַסְכָּמוּתָא לְסַיֵּיעַ לָן, הַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּבַר נַשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּפוּלְחָנָא דְמָארֵיהּ דְּכָל בִּרְיָין דְּעָלְמָא אִינוּן בְּסַיְעַתָּא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה, ° וַאֲפִילוּ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים לָא אִתְבְּרִיאוּ אֶלָּא לְסַיַּיעְתֵּיהּ, וְכַד בַּר נַשׁ אַפִּיק הֲבָלִים וְדִבּוּרִים בִּצְלוֹתֵיהּ, כַּמָּה עוֹפִין פָּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ וּפִימַיְיהוּ לְקַבְּלָא לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל׳ (קהלת י) ׳כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר׳, ° וְנָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִלֵּין מִלִּין וּבָנֵי בְּהוֹן עָלְמִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׳ (ישעיה סו, כב), וְרָזָא דְמִלָּה ׳וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳ (שם נא, טז).

תרגום

בֵּינְתַיִם הִנֵּה זָקֵן נִזְדַּמֵּן לוֹ, שֶׁהָיָה מֵאִיר עוֹלָמוֹת, רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר שְׁמוֹ, וְאָמַר: רַבִּי, רַבִּי, וַדַּאי קֵרוּב אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת וְיִחוּדָן בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְקֵרוּבָן וְיִחוּדָן כָּךְ הוּא בַּצַּדִּיק, וּבִשְׁתֵּי דְּרָגוֹת מְיַחֲדִים אוֹתָן יִשְׂרָאֵל: בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית, וּמְקָרְבִים אוֹתָן בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְזֶה קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: הֵ"א עוֹלָה בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וָא"ו יוֹרֵד בַּצַּדִּיק. אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל אֱמֶת - עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת הֵ"א בְּאוֹת יוֹ"ד, הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו - מִיָּד שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה, פָּרַח. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים: אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּהַסְכָּמָה לְסַיֵּעַ לָנוּ. זֶהוּ שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ - כָּל בְּרוּאֵי הָעוֹלָם הֵם בְּסִיּוּעוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה, וַאֲפִלּוּ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְסִיּוּעוֹ. וּכְשֶׁאָדָם מוֹצִיא הֲבָלִים וְדִבּוּרִים בִּתְפִלָּתוֹ, כַּמָּה עוֹפוֹת פּוֹתְחִים כַּנְפֵיהֶם וּפִיהֶם לְקַבְּלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י), וְנוֹטֵל הקב"ה דְּבָרִים אֵלּוּ וּבוֹנֶה בָּהֶם עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׳ (ישעיה סו, כב), וְסוֹד הַדָּבָר ׳וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳ (שם נא, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לה:] ° אדהכי הא סבא קא אזדמן ליה דהוה נהיר עלמין רבי פנחס בן יאיר שמיה, ואמר רבי רבי, ודאי קריבו דארבע אתוון ויחודא דלהון בעמודא דאמצעיתא, וקריבו ויחודא דלהון הכי הוא בצדיק, ובתרין דרגין מיחדין לון ישראל, בקריאת שמע דערבית ושחרית, ומקרבין לון בצלותא דשחרית וערבית, ודא קרבן עולה ויורד, ה' עולה בעמודא דאמצעיתא, ו' יורד בצדיק, ° אף על גב דכלא קשוט, עולה ויורד ה' באת י', ה' באת ו', מיד (דף לה ע״ב) דאמר מלין אלין פרח. אמר רבי שמעון לחבריא, זכאה חולקנא דעלאין ותתאין אינון באסכמותא לסייע לן, האי איהו דאוקמוהו מארי מתניתין דבר נש דאשתדל בפולחנא דמאריה דכל בריין דעלמא אינון בסיעתא דיליה, כמה דאוקמוה כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה, ° ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא אתבריאו אלא לסייעתיה, וכד בר נש אפיק הבלים ודבורים בצלותיה, כמה עופין פתחין גדפייהו ופימייהו לקבלא לון, הדא הוא דכתיב ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל׳ (קהלת י) ׳כנפים יגיד דבר׳, ° ונטיל קודשא בריך הוא אלין מלין ובני בהון עלמין, דאתמר בהון ׳כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה׳ (ישעיה סו, כב), ורזא דמלה ׳ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה׳ (שם נא, טז).

התרגום: בינתים הנה זקן נזדמן לו, שהיה מאיר עולמות, רבי פנחס בן יאיר שמו, ואמר: רבי, רבי, ודאי קרוב ארבע האותיות ויחודן בעמודא דאמצעיתא, וקרובן ויחודן כך הוא בצדיק, ובשתי דרגות מיחדים אותן ישראל: בקריאת שמע של ערבית ושחרית, ומקרבים אותן בתפלת שחרית וערבית. וזה קרבן עולה ויורד: ה"א עולה בעמודא דאמצעיתא, וא"ו יורד בצדיק. אף על פי שהכל אמת - עולה ויורדת ה"א באות יו"ד, ה"א באות וא"ו - מיד שאמר דברים אלה, פרח. אמר רבי שמעון לחברים: אשרי חלקם של עליונים ותחתונים, שהם בהסכמה לסיע לנו. זהו שבארו בעלי המשנה: אדם שמשתדל בעבודת רבונו - כל ברואי העולם הם בסיועו, כמו שבארו: כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה, ואפלו שרפים וחיות ואופנים לא נבראו אלא לסיועו. וכשאדם מוציא הבלים ודבורים בתפלתו, כמה עופות פותחים כנפיהם ופיהם לקבלם, הדא הוא דכתיב ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר׳ (קהלת י), ונוטל הקב"ה דברים אלו ובונה בהם עולמות, שנאמר בהם ׳כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה׳ (ישעיה סו, כב), וסוד הדבר ׳ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה׳ (שם נא, טז).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אדהכי הא כו'. פליג עליה, דלפי דברי ר' שמעון קריאת שמע בדרגיה דצדיק, ותפלה בעמודא דאמצעיתא, ואמרינן בהקדמה למעלה להיפך דקריאת שמע בעמודא דאמצעיתא, שמע ישראל וצלותא - בצדיק, וברכות לראש צדיק, וצריך לומר דעל הנקרב קאמר שם,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: