ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 38 (קז ע"ב)

טעמים קולות ונקדות דבור - ודפיקת ׳קול דודי דופק׳ בלב

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 38 · דף קז ע"ב

לשון הזוהר

[הגהה דף קז:] ° נְקוּדִין אִינוּן דִּבּוּר, אַתְוָון אִינוּן הֲבֵל הֲבָלִים, דְּתַלְיָין מִן ה״ה, וְאִינוּן אַתְוָון רַבְרְבָן וְאַתְוָון זְעִירָן, טַעֲמִים אִינוּן קַלִין, וְאַתְוָון וּנְקוּדִין כְלִילִין בְּהוּ, אַתְוָון מִן ה"ה, נְקוּדִין מִן י', טַעֲמֵי מִן ו', ° נְקוּדִין מִתְלַבְּשָׁן בְּמַיָּא בִימִינָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הָרוֹצֶה (הגהה דף קז ע״ב) לְהַחְכִּים יַדְרִים, אַתְוָון מִתְלַבְּשִׁין בְּאֶשָּׁא בִּשְׂמָאלָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳קוֹל יהו״ה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ דְּאִינוּן הֲבָלִים, טַעֲמֵי מִתְלַבְּשָׁן בְּאַוִּירָא בְאֶמְצָעִיתָא, וְטַעֲמֵי אִינוּן מִסִּטְרָא דְכֶתֶר, וּנְקוּדִין מִסִּטְרָא דְחָכְמָה, וְאַתְוָון מִסִּטְרָא דְבִינָה, (דבגינה) וּמִתְלַבְּשִׁין בְּמַיָּא אֶשָּׁא וְרוּחָא, דְּאִינוּן חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהָכִי מִתְלַבְּשִׁין בְּנֶצַח הוֹד יְסוֹד. מַלְכוּת מָאנָא דְכֻלְּהוּ, כְלִילָא מִכֻּלְּהוּ, ° אִיהִי פֶּה דְמִינָהּ הֲבָלִים נָפְקִין וְקָלִין וְדִבּוּרִין כֻּלְּהוּ אִתְכְּלִילָן וְאִיהִי לֵב דְּכֻלְּהוּ בָהּ אִתְכְּלִילָן, וּמִינָהּ נָפְקִין דְּפִיקוּ דְרוּחָא לְכָל עַרְקִין דְרוּחָא, ° כַּד רוּחָא דָפִיק בְּמַיָּא דְאִיהוּ לִימִינָא, אִתְּמַר בֵּיהּ (שיר ה ב) ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי׳, ° לְהַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד), וְכַד דָּפִיק לִשְׂמָאלָא דְאִיהִי אֶשָּׁא, אִתְּמַר בָּהּ רַעְיָתִי, דְּבֵיהּ אִתּוֹקַד בְּכַמָּה רְשָׁפִי״ם דְּאִינוּן שְׂרָפִי״ם, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ח ו) ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ שַׁלְהֶבֶת יָ״הּ. מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא יוֹנָתִי תַמָּתִי, בְּגִין דְּאִיהִי דַרְגָּא דְיַעֲקֹב דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), וּדְפִיקוּ דִילֵיהּ תַּמָּן בְּמִשְׁקָל, לָא סָלִיק וְלָא נָחִית, דִּי בְמַיָּא נָחִית לְגַבֵּי צַדִּיק נְבִיעוּ לְגַבֵּיהּ בַּאֲרִיכוּ, ° וְסָלִיק בֵּיהּ בַּאֲרִיכוּ דִתְּקִיעָה, בְּאֶשָּׁא אִיהוּ דְפִיקוּ ° בִשְׁבָרִים בִּתְּבִירוּ, ° וּבְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא נָחִית (נ״א אחיד) בְּתַרְוַיְיהוּ ° שַׁלְשֶׁלֶ״ת, בֵּינוּנִי וְדָא תְרוּעָה, ° ׳קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הַהוּא דְפִיקוּ בְּגִין דְּהֵבִיאוּ לָהּ בַּחֲשַׁאי, וְהִיא יוֹנָתִי, וְכַד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא אִתְּמַר בָּהּ (שיר ה ב) ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר׳, כַּד אִיהִי יְשֵׁנָה לֵית בָּהּ דְּפִיקוּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ קוֹל דְּפִיקוּ דִילָהּ (וילנא קכב ע"א) אִתְרַחַק מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁתִי מִטּוֹב׳ (תהלים לט, ג), ° לָמָּה נֶאֱלַמְתִּי, מִי״ה דְּאִיהוּ דוּמִיָּה דְאִתְרַמִּיז בֵּאלֹהִי״ם, דְּאִיהוּ ל״ב אלהי״ם דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, ° דְּדָפִיק רוּחָא דְקוּדְשָׁא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית א, ב) וְרוּחַ אלהי״ם, בְּגִין דְּהֶחֱשֵׁתִי מִטּוֹב דְּאִיהוּ קוֹל עד כאן ההגה"ה).

תרגום

הַנְּקֻדּוֹת הֵן דִּבּוּר, הָאוֹתִיּוֹת הֵן הֶבֶל הֲבָלִים, הַתְּלוּיוֹת מֵה"ה, וְהֵן אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת. הַטְּעָמִים הֵם קוֹלוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת כְּלוּלוֹת בָּהֶם: אוֹתִיּוֹת מֵה"ה, נְקֻדּוֹת מִיּוֹ"ד, טְעָמִים מִוָּא"ו. הַנְּקֻדּוֹת מִתְלַבְּשׁוֹת בַּמַּיִם בְּיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים'. הָאוֹתִיּוֹת מִתְלַבְּשׁוֹת בָּאֵשׁ בַּשְּׂמֹאל, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר 'קוֹל יהו"ה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ' שֶׁהֵם הֲבָלִים. הַטְּעָמִים מִתְלַבְּשִׁים בָּאֲוִיר בָּאֶמְצַע, וְהַטְּעָמִים הֵם מִצַּד כֶּתֶר, וְהַנְּקֻדּוֹת מִצַּד חָכְמָה, וְהָאוֹתִיּוֹת מִצַּד בִּינָה, וּמִתְלַבְּשִׁים בְּמַיִם אֵשׁ וְרוּחַ, שֶׁהֵם חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְכֵן מִתְלַבְּשִׁים בְּנֶצַח הוֹד יְסוֹד. מַלְכוּת - כְּלִי שֶׁל כֻּלָּם, כּוֹלֶלֶת אֶת כֻּלָּם, הִיא הַפֶּה שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצְאִים הַהֲבָלִים, וְכָל הַקּוֹלוֹת וְהַדִּבּוּרִים נִכְלָלִים, וְהִיא הַלֵּב שֶׁל כֻּלָּם, בָּהּ נִכְלָלִים, וּמִמֶּנָּה יוֹצֵאת דְּפִיקַת הָרוּחַ לְכָל עוֹרְקֵי הָרוּחַ. כְּשֶׁהָרוּחַ דּוֹפֵק בַּמַּיִם שֶׁהֵם לְיָמִין, נֶאֱמַר בּוֹ (שיר ה ב) ׳קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי׳, לְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד). וּכְשֶׁדּוֹפֵק לַשְּׂמֹאל שֶׁהִיא אֵשׁ, נֶאֱמַר בָּהּ 'רַעְיָתִי', שֶׁבָּהּ נִשְׂרֶפֶת בְּכַמָּה רְשָׁפִים שֶׁהֵם שְׂרָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שיר ח ו) ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׳. מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא - 'יוֹנָתִי תַמָּתִי', מִשּׁוּם שֶׁהִיא דַּרְגַּת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), וּדְפִיקָתוֹ שָׁם בְּמִשְׁקָל, לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת. שֶׁבַּמַּיִם יוֹרֶדֶת אֶל הַצַּדִּיק נְבִיעָה אֵלָיו בַּאֲרִיכוּת, וְעוֹלָה בּוֹ בַּאֲרִיכוּת שֶׁל תְּקִיעָה. בָּאֵשׁ - הַדְּפִיקָה בִּשְׁבָרִים, בְּשֶׁבֶר. וּבְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא יוֹרֶדֶת בִּשְׁנֵיהֶם - שַׁלְשֶׁלֶת, בֵּינוֹנִי, וְזוֹ תְּרוּעָה, ׳קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה׳ כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. אוֹתָהּ דְּפִיקָה מִשּׁוּם שֶׁהֱבִיאוּהָ בַּחֲשַׁאי, וְהִיא 'יוֹנָתִי'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, נֶאֱמַר בָּהּ (שיר ה ב) ׳אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר׳. כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה אֵין בָּהּ דְּפִיקָה, מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה שֶׁהוּא קוֹל דְּפִיקָתָהּ מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב׳ (תהלים לט, ג). לָמָּה 'נֶאֱלַמְתִּי'? מִיָּ"הּ שֶׁהִיא דּוּמִיָּה הָרְמוּזָה בֶּאֱלֹהִים, שֶׁהוּא ל"ב 'אֱלֹהִים' שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁדּוֹפֵק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים׳ (בראשית א, ב), מִשּׁוּם ׳הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב׳ שֶׁהוּא קוֹל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [הגהה דף קז:] ° נקודין אינון דבור, אתוון אינון הבל הבלים, דתליין מן ה״ה, ואינון אתוון רברבן ואתוון זעירן, טעמים אינון קלין, ואתוון ונקודין כלילין בהו, אתוון מן ה"ה, נקודין מן י', טעמי מן ו', ° נקודין מתלבשן במיא בימינא, דאתמר ביה הרוצה (הגהה דף קז ע״ב) להחכים ידרים, אתוון מתלבשין באשא בשמאלא, ועלייהו אתמר ׳קול יהו״ה חצב להבות אש׳ דאינון הבלים, טעמי מתלבשן באוירא באמצעיתא, וטעמי אינון מסטרא דכתר, ונקודין מסטרא דחכמה, ואתוון מסטרא דבינה, (דבגינה) ומתלבשין במיא אשא ורוחא, דאינון חסד גבורה תפארת, והכי מתלבשין בנצח הוד יסוד. מלכות מאנא דכלהו, כלילא מכלהו, ° איהי פה דמינה הבלים נפקין וקלין ודבורין כלהו אתכלילן ואיהי לב דכלהו בה אתכלילן, ומינה נפקין דפיקו דרוחא לכל ערקין דרוחא, ° כד רוחא דפיק במיא דאיהו לימינא, אתמר ביה (שיר ה ב) ׳קול דודי דופק פתחי לי אחותי׳, ° לההיא דאתמר בה ׳אמור לחכמה אחותי את׳ (משלי ז, ד), וכד דפיק לשמאלא דאיהי אשא, אתמר בה רעיתי, דביה אתוקד בכמה רשפי״ם דאינון שרפי״ם, דאתמר בהון (שיר ח ו) ׳רשפיה רשפי אש׳ שלהבת י״ה. מסטרא דעמודא דאמצעיתא יונתי תמתי, בגין דאיהי דרגא דיעקב דאתמר ביה ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז), ודפיקו דיליה תמן במשקל, לא סליק ולא נחית, די במיא נחית לגבי צדיק נביעו לגביה באריכו, ° וסליק ביה באריכו דתקיעה, באשא איהו דפיקו ° בשברים בתבירו, ° ובעמודא דאמצעיתא נחית (נ״א אחיד) בתרוייהו ° שלשל״ת, בינוני ודא תרועה, ° ׳קול דממה דקה׳ לגבי שכינתא תתאה, ההוא דפיקו בגין דהביאו לה בחשאי, והיא יונתי, וכד שכינתא איהי בגלותא אתמר בה (שיר ה ב) ׳אני ישנה ולבי ער׳, כד איהי ישנה לית בה דפיקו, בגין דקודשא בריך הוא דאיהו קול דפיקו דילה (וילנא קכב ע"א) אתרחק מינה, הדא הוא דכתיב ׳נאלמתי דומיה החשתי מטוב׳ (תהלים לט, ג), ° למה נאלמתי, מי״ה דאיהו דומיה דאתרמיז באלהי״ם, דאיהו ל״ב אלהי״ם דמעשה בראשית, ° דדפיק רוחא דקודשא דאתמר ביה (בראשית א, ב) ורוח אלהי״ם, בגין דהחשתי מטוב דאיהו קול עד כאן ההגה"ה).

התרגום: הנקדות הן דבור, האותיות הן הבל הבלים, התלויות מה"ה, והן אותיות גדולות ואותיות קטנות. הטעמים הם קולות, והאותיות והנקדות כלולות בהם: אותיות מה"ה, נקדות מיו"ד, טעמים מוא"ו. הנקדות מתלבשות במים בימין, שנאמר בהן 'הרוצה להחכים ידרים'. האותיות מתלבשות באש בשמאל, ועליהן נאמר 'קול יהו"ה חצב להבות אש' שהם הבלים. הטעמים מתלבשים באויר באמצע, והטעמים הם מצד כתר, והנקדות מצד חכמה, והאותיות מצד בינה, ומתלבשים במים אש ורוח, שהם חסד גבורה תפארת, וכן מתלבשים בנצח הוד יסוד. מלכות - כלי של כלם, כוללת את כלם, היא הפה שממנה יוצאים ההבלים, וכל הקולות והדבורים נכללים, והיא הלב של כלם, בה נכללים, וממנה יוצאת דפיקת הרוח לכל עורקי הרוח. כשהרוח דופק במים שהם לימין, נאמר בו (שיר ה ב) ׳קול דודי דופק, פתחי לי אחתי׳, לאותה שנאמר בה ׳אמר לחכמה אחתי את׳ (משלי ז, ד). וכשדופק לשמאל שהיא אש, נאמר בה 'רעיתי', שבה נשרפת בכמה רשפים שהם שרפים, שנאמר בהם (שיר ח ו) ׳רשפיה רשפי אש שלהבתיה׳. מצד עמודא דאמצעיתא - 'יונתי תמתי', משום שהיא דרגת יעקב, שנאמר בו ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז), ודפיקתו שם במשקל, לא עולה ולא יורדת. שבמים יורדת אל הצדיק נביעה אליו באריכות, ועולה בו באריכות של תקיעה. באש - הדפיקה בשברים, בשבר. ובעמודא דאמצעיתא יורדת בשניהם - שלשלת, בינוני, וזו תרועה, ׳קול דממה דקה׳ כלפי השכינה התחתונה. אותה דפיקה משום שהביאוה בחשאי, והיא 'יונתי'. וכשהשכינה בגלות, נאמר בה (שיר ה ב) ׳אני ישנה ולבי ער׳. כשהיא ישנה אין בה דפיקה, משום שהקב"ה שהוא קול דפיקתה מתרחק ממנה, הדא הוא דכתיב ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב׳ (תהלים לט, ג). למה 'נאלמתי'? מי"ה שהיא דומיה הרמוזה באלהים, שהוא ל"ב 'אלהים' של מעשה בראשית, שדופק רוח הקדש שנאמר בו ׳ורוח אלהים׳ (בראשית א, ב), משום ׳החשיתי מטוב׳ שהוא קול.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: נקודין אינון דבור אתוון אינון הבל כו' ואתוון זעירין טעמים אינון קלין ואתוון ונקודין כלילין בהו אתוון מן ה"ה כו'. רוצה לומר דאלו ג', טעמים ונקודין ואתוון, הם שם הוי"ה, והן בהבל וקול ודבור דהן כלל הכל כמו שאומר בפרק א' דספר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: