ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 31 (קו ע"ב)

׳הבל הבלים׳ - הפסוק שבו נבנו ההיכלות וטס בעולם

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 31 · דף קו ע"ב

לשון הזוהר

[קו:] וַהֲוָה תַּמָּן הַהוּא בַּעַל קַבִּין מִתְפַּשֵּׁט מֵהַהוּא גוּפָא, וַהֲוָה מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּפָא אָחֳרָא דְּאַנְפּוֹי הֲווֹ נַהֲרִין כְּשִׁמְשָׁא, וַהֲוָה יָתִיב עַל כָּרְסַיָּיא דְמַלְכוּתָא, וּתְלַת מְאָה תַלְמִידוֹי (דף קו ע״ב) תְּחוֹת כָּרְסַיָּיא לְרַגְלוֹי, וַהֲווֹ קָרָאן ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת׳ (קהלת א, ב), וַהֲווֹ קָרָאן הַאי קְרָא זִמְנִין בְּלָא חוּשְׁבָּנָא, אָמְרוּ לוֹן אִינוּן חַכִּימִין מָארֵי דְּדָרָא, מַאי הַאי, וְכִי לֵית קְרָא אָחֳרָא בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת, מִיָּד קָם הַהוּא מָארֵי קַבִּין דַּהֲוָה יָתִיב עַל כָּרְסַיָּיא, וַאֲחִיד בִּידֵיהוֹן, וְאַעִיל לוֹן ° לְשִׁבְעָה הֵיכָלִין, וּבְכָל הֵיכָלָא וְהֵיכָלָא הֲוָה כְּתִיב הֲבֵל הֲבָלִים, וּבְהֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה הֲוָה ° נִשְׁרָא וַעֲטָרָה בְּפוּמָהָא, וּדְמוּת יוֹנָה בְּהַהִיא עֲטָרָה, וַהֲוָה כְּתִיב בַּעֲטָרָה כָּל מָאן דְּלָא יָדַע בְּאִלֵּין הֲבָלִים וּבְרָזָא דִלְהוֹן, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא), מִיָּד אִתְחַזְרוּ אִינוּן לַאֲחוֹרָא, אָמַר לוֹן הַהוּא בַּעַל קַבִּין אַתּוּן חַכִּימִין מָארֵי דְּדָרָא, דַאֲזָלִית אַבַּתְרַיְיכוּ עַד כְּעַן לְמִנְדַּע יָת חָכְמָתַיְיכוּ, וּבְוַדַּאי לַאו אַתּוּן חַכִּימִין, דְּוַדַּאי בְּהַאי קְרָא עֲבִידְנָא כָּל בִּנְיָנָא דָא, ° וּבֵיהּ הֲוִינָא טָס עָלְמָא בְטִיסָה חֲדָא, וּבְזִמְנָא בִתְּרֵין, וּבְזִמְנָא בִתְּלַת, וּבְזִמְנָא בְאַרְבַּע, וּבְזִמְנָא בְחַמְשָׁא, וּבְזִמְנָא בְשִׁית, וּבְזִמְנָא בְשֶׁבַע, ° וַאֲנַן בְּהַאי אַרְעָא כֻלְּהוּ אַזְלֵינַן בַּעֲלֵי קַבִּין, ° וְהַאי קְרָא יְרִיתְנָא מֵאַבָּא, וְאַבָּא מֵאֲבוֹי, עַד דָּרָא כֻלְּהוּ, יְהַב לוֹן מָמוֹנָא סַגִּיא וְשַׁוִּי לוֹן בְּאַתְרַיְיהוּ כְּהֶרֶף עַיִן, וּבְגִין דָּא ׳יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ׳.

תרגום

וְהָיָה שָׁם אוֹתוֹ בַּעַל הַקַּבִּים מִתְפַּשֵּׁט מֵאוֹתוֹ גּוּף, וְהָיָה מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף אַחֵר שֶׁפָּנָיו הָיוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ, וְהָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת תַּלְמִידָיו תַּחַת הַכִּסֵּא לְרַגְלָיו, וְהָיוּ קוֹרְאִים ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת׳ (קהלת א, ב), וְהָיוּ קוֹרְאִים פָּסוּק זֶה פְּעָמִים לְלֹא חֶשְׁבּוֹן. אָמְרוּ לָהֶם אוֹתָם חַכְמֵי הַדּוֹר: מַהוּ זֶה? וְכִי אֵין פָּסוּק אַחֵר בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת? מִיָּד קָם אוֹתוֹ בַּעַל הַקַּבִּים שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, וְאָחַז בְּיָדָם, וְהִכְנִיס אוֹתָם לְשִׁבְעָה הֵיכָלוֹת, וּבְכָל הֵיכָל וְהֵיכָל הָיָה כָּתוּב 'הֲבֵל הֲבָלִים', וּבַהֵיכָל הַשְּׁבִיעִי הָיָה נֶשֶׁר וַעֲטָרָה בְּפִיו, וּדְמוּת יוֹנָה בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה, וְהָיָה כָּתוּב בָּעֲטָרָה: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּהֲבָלִים הַלָּלוּ וּבְסוֹדָם, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא). מִיָּד חָזְרוּ הֵם לְאָחוֹר. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ בַּעַל הַקַּבִּים: אַתֶּם חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהָלַכְתִּי אַחֲרֵיכֶם עַד עַכְשָׁו לָדַעַת אֶת חָכְמַתְכֶם, וּבְוַדַּאי אֵין אַתֶּם חֲכָמִים, שֶׁוַּדַּאי בְּפָסוּק זֶה עָשִׂיתִי אֶת כָּל הַבִּנְיָן הַזֶּה, וּבוֹ הָיִיתִי טָס בָּעוֹלָם בְּטִיסָה אַחַת, וּפַעַם בִּשְׁתַּיִם, וּפַעַם בְּשָׁלֹשׁ, וּפַעַם בְּאַרְבַּע, וּפַעַם בְּחָמֵשׁ, וּפַעַם בְּשֵׁשׁ, וּפַעַם בְּשֶׁבַע, וַאֲנַחְנוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת כֻּלָּנוּ הוֹלְכִים בַּעֲלֵי קַבִּים, וּפָסוּק זֶה יָרַשְׁתִּי מֵאַבָּא, וְאַבָּא מֵאָבִיו, עַד כָּל הַדּוֹרוֹת, נָתַן לָהֶם מָמוֹן רַב וְשָׂם אוֹתָם בִּמְקוֹמָם כְּהֶרֶף עַיִן, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קו:] והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין כשמשא, והוה יתיב על כרסייא דמלכותא, ותלת מאה תלמידוי (דף קו ע״ב) תחות כרסייא לרגלוי, והוו קראן ׳הבל הבלים אמר קהלת׳ (קהלת א, ב), והוו קראן האי קרא זמנין בלא חושבנא, אמרו לון אינון חכימין מארי דדרא, מאי האי, וכי לית קרא אחרא בספר קהלת, מיד קם ההוא מארי קבין דהוה יתיב על כרסייא, ואחיד בידיהון, ואעיל לון ° לשבעה היכלין, ובכל היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים, ובהיכלא שביעאה הוה ° נשרא ועטרה בפומהא, ודמות יונה בההיא עטרה, והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באלין הבלים וברזא דלהון, עליה אתמר ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא), מיד אתחזרו אינון לאחורא, אמר לון ההוא בעל קבין אתון חכימין מארי דדרא, דאזלית אבתרייכו עד כען למנדע ית חכמתייכו, ובודאי לאו אתון חכימין, דודאי בהאי קרא עבידנא כל בנינא דא, ° וביה הוינא טס עלמא בטיסה חדא, ובזמנא בתרין, ובזמנא בתלת, ובזמנא בארבע, ובזמנא בחמשא, ובזמנא בשית, ובזמנא בשבע, ° ואנן בהאי ארעא כלהו אזלינן בעלי קבין, ° והאי קרא יריתנא מאבא, ואבא מאבוי, עד דרא כלהו, יהב לון ממונא סגיא ושוי לון באתרייהו כהרף עין, ובגין דא ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ׳.

התרגום: והיה שם אותו בעל הקבים מתפשט מאותו גוף, והיה מתלבש בגוף אחר שפניו היו מאירות כשמש, והיה יושב על כסא מלכות, ושלש מאות תלמידיו תחת הכסא לרגליו, והיו קוראים ׳הבל הבלים אמר קהלת׳ (קהלת א, ב), והיו קוראים פסוק זה פעמים ללא חשבון. אמרו להם אותם חכמי הדור: מהו זה? וכי אין פסוק אחר בספר קהלת? מיד קם אותו בעל הקבים שהיה יושב על הכסא, ואחז בידם, והכניס אותם לשבעה היכלות, ובכל היכל והיכל היה כתוב 'הבל הבלים', ובהיכל השביעי היה נשר ועטרה בפיו, ודמות יונה באותה עטרה, והיה כתוב בעטרה: כל מי שאינו יודע בהבלים הללו ובסודם, עליו נאמר ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא). מיד חזרו הם לאחור. אמר להם אותו בעל הקבים: אתם חכמי הדור שהלכתי אחריכם עד עכשו לדעת את חכמתכם, ובודאי אין אתם חכמים, שודאי בפסוק זה עשיתי את כל הבנין הזה, ובו הייתי טס בעולם בטיסה אחת, ופעם בשתים, ופעם בשלש, ופעם בארבע, ופעם בחמש, ופעם בשש, ופעם בשבע, ואנחנו בארץ הזאת כלנו הולכים בעלי קבים, ופסוק זה ירשתי מאבא, ואבא מאביו, עד כל הדורות, נתן להם ממון רב ושם אותם במקומם כהרף עין, ומשום כך ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: לשבעה היכלין כו'. נגד ז' הבלים, ואינון נבנין מז' הבלים וכמו שאומר למטה בהאי קרא עבידנא כל בנינא דא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: