ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 3 (קב ע"ב)

קליפת הערלה המפרשת בין ו"ה - וסוד קשת הברית

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 3 · דף קב ע"ב

לשון הזוהר

° אִיהוּ עֶרְוָה דְאַפְרִישׁ בֵּין ו״ה דְּאִינוּן אָח וְאָחוֹת, כַּד אִתְלַבַּשׁ אִילָנָא דְחַיֵּי בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְעִץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, ט), בְּזִמְנָא דְאִיהִי (ס״א דהאי) עִר בֵּין בְּרָא וּבְרַתָּא ׳לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה׳, לֹא תִקְרְבוּ ו' לְה' דְּלָא אִתְגַּלְיָא רַע בֵּינַיְיהוּ דְאִיהוּ אַחֵר, ° דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגַל׳ (משלי כה, ט), עֶרְיָ״ה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ (חבקוק ג, ט), עִר יה, רַע בְּזִמְנָא דְאִיהוּ בֵּין י״ה, הַהוּא רַע לָא תִקְרַב י' בְּה'. וְהַאי אִיהוּ קְלִיפָה דְעָרְלָה, עִ״ר מִן עָרְלָה רָ״ע, אָדָם בְּהַאי חָאב, ° כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, וְדָא גָרִים עֶרְיָין בְּעָלְמָא, וּבְגִין דָּא ׳עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ׳, ° תֵעוֹר אִיהוּ עֶרְוַת בְּהִפּוּךְ אַתְוָון, בְּאָן אֲתַר קַשְׁתֶּךְ דְּאִיהוּ קֶשֶׁת הַבְּרִית, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ׳ (בראשית לה, טז), ° תְּקַ״שׁ אִיהוּ קֶשֶׁ״ת, ° וְרָזָא דְּמִלָה ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים׳ (שם ג, טז), וּמִתַּמָּן אָמְרָה חַנָּה (שמואל א א, טו) אִשָּׁה קְשַׁ״ת רוּחַ אָנֹכִי.

תרגום

הוּא הָעֶרְוָה הַמַּפְרִישָׁה בֵּין וָ"ה שֶׁהֵם אָח וְאָחוֹת, כְּשֶׁמִּתְלַבֵּשׁ אִילַן הַחַיִּים בְּאִילַן הַטּוֹב וְהָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, ט). בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ 'עֵר' בֵּין הַבֵּן וְהַבַּת - ׳לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה׳, לֹא תִקְרְבוּ וָא"ו לְהֵ"א, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה רַע בֵּינֵיהֶם שֶׁהוּא 'אַחֵר', שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגַל׳ (משלי כה, ט). ׳עֶרְיָה תָּעוֹר קַשְׁתֶּךָ׳ (חבקוק ג, ט) - עֵר יָ"הּ, רַע בִּזְמַן שֶׁהוּא בֵּין יוֹ"ד לְהֵ"א, אוֹתוֹ רַע - לֹא תִקְרַב יוֹ"ד בְּהֵ"א. וְזוֹ הִיא קְלִפַּת הָעָרְלָה: עֶ"ר מִתּוֹךְ עָרְלָה - רָ"ע. אָדָם בָּזֶה חָטָא, כְּפִי שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אָדָם הָרִאשׁוֹן מָשׁוּךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, וְזֶה גָּרַם עֵירֹם בָּעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עֶרְיָה תָּעוֹר קַשְׁתֶּךָ׳. 'תָּעוֹר' הוּא 'עֶרְוַת' בַּהֲפוּכֵי אוֹתִיּוֹת. הֵיכָן 'קַשְׁתֶּךָ'? זוֹ קֶשֶׁת הַבְּרִית, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ׳ (בראשית לה, טז). 'תְּקַ"שׁ' הוּא 'קֶשֶׁ"ת', וְסוֹד הַדָּבָר - ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳ (שם ג, טז). וּמִשָּׁם אָמְרָה חַנָּה ׳אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי׳ (שמואל א א, טו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° איהו ערוה דאפריש בין ו״ה דאינון אח ואחות, כד אתלבש אילנא דחיי באילנא דטוב ורע, הדא הוא דכתיב ׳ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע׳ (בראשית ב, ט), בזמנא דאיהי (ס״א דהאי) ער בין ברא וברתא ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, לא תקרבו ו' לה' דלא אתגליא רע בינייהו דאיהו אחר, ° דעליה אתמר ׳וסוד אחר אל תגל׳ (משלי כה, ט), ערי״ה תעור קשתך (חבקוק ג, ט), ער יה, רע בזמנא דאיהו בין י״ה, ההוא רע לא תקרב י' בה'. והאי איהו קליפה דערלה, ע״ר מן ערלה ר״ע, אדם בהאי חאב, ° כמה דאוקמוה מארי מתניתין אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ודא גרים עריין בעלמא, ובגין דא ׳עריה תעור קשתך׳, ° תעור איהו ערות בהפוך אתוון, באן אתר קשתך דאיהו קשת הברית, דעליה אתמר ׳ותלד רחל ותקש בלדתה׳ (בראשית לה, טז), ° תק״ש איהו קש״ת, ° ורזא דמלה ׳בעצב תלדי בנים׳ (שם ג, טז), ומתמן אמרה חנה (שמואל א א, טו) אשה קש״ת רוח אנכי.

התרגום: הוא הערוה המפרישה בין ו"ה שהם אח ואחות, כשמתלבש אילן החיים באילן הטוב והרע, הדא הוא דכתיב ׳ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׳ (בראשית ב, ט). בזמן שיש 'ער' בין הבן והבת - ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, לא תקרבו וא"ו לה"א, שלא יתגלה רע ביניהם שהוא 'אחר', שעליו נאמר ׳וסוד אחר אל תגל׳ (משלי כה, ט). ׳עריה תעור קשתך׳ (חבקוק ג, ט) - ער י"ה, רע בזמן שהוא בין יו"ד לה"א, אותו רע - לא תקרב יו"ד בה"א. וזו היא קלפת הערלה: ע"ר מתוך ערלה - ר"ע. אדם בזה חטא, כפי שבארו בעלי המשנה: אדם הראשון משוך בערלתו היה, וזה גרם עירם בעולם, ומשום כך ׳עריה תעור קשתך׳. 'תעור' הוא 'ערות' בהפוכי אותיות. היכן 'קשתך'? זו קשת הברית, שעליה נאמר ׳ותלד רחל ותקש בלדתה׳ (בראשית לה, טז). 'תק"ש' הוא 'קש"ת', וסוד הדבר - ׳בעצב תלדי בנים׳ (שם ג, טז). ומשם אמרה חנה ׳אשה קשת רוח אנכי׳ (שמואל א א, טו).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: איהו ערוה כו'. הוא מתחיל ענין אחר, לפרש מלת ערוה. ואמר כד אתלבש כו' לפרש מלת עור הנ"ל. ואמר בזמנא דאיהו ער בין כו'. לפרש מלת ערוה הנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: