ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 28 (קו ע"א)

שבעת ההבלים כנגד שבעת שמות מ"ב - חותם ציור ודמות

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 28 · דף קו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לוֹן הַהוּא דְאִתְחֲזֵי עֲלַיְיהוּ כְּחִגֵּר, וְכִי עֲלַיְיכוּ אִתְּמַר דְּאַתּוּן חַכִּימֵי דָרָא, (בנ"א דף קו ע״ב) ° לֵית אַתּוּן אֶלָּא טִפְּשֵׁי דָרָא, וְלָא חֲזֵיתוּן בְּכָל לְמוֹדַיְיכוּ ׳כִּי בִי חָשַׁק׳ (תהלים צא, יד) עַד ׳אוֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ׳ לְעָלְמָא דְכֹלָּא אֲרִיךְ, אִלֵּין הֲבָלִים דְּקֹהֶלֶת אִינוּן בְּרָזָא דְשֶׁבַע שְׁמָהָן, דִּבְהוּ מ״ב אַתְוָון, לָקֳבֵל שִׁבְעָה יוֹמֵי בְרֵאשִׁית דְּאִית בְּהוּ עֲשַׂר אֲמִירָן וְל״ב אלהי״ם וְאִינוּן מ״ב, ° וַעֲלַיְיהוּ לֵב דְּאִתְּמַר בְּהוּ אלהי הָאלהי״ם, וְהַיְינוּ (קהלת ה, ז) וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם, אִלֵּין שֶׁבַע תֵּיבִין אבגית״ץ, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ישעיה ו, ב) שְׂרָפִים וְגוֹמֵר. וְהַאי שְׁמָא אִיהוּ סְגוּלְתָּא דִילֵיהּ לְכַסָּאָה דְנִשְׁמָתָא כַּד סְלִיקַת לְעֵילָא בְּכָל לֵילְיָא, לְאִסְהַדָּא עַל עוֹבְדִין טָבִין דְּבַר נַשׁ, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה וּמִכָּל מַזִּיקִין וְרוּחִין וְלִילִין וְשֵׁדִין, וּבְהוֹן פָּרְחַת לְעֵילָא, ° בִּתְרֵין אַתְוָון מִכָּל שֵׁם תְּכַסֶּה אַנְפָּהָא מִנְּהוֹן, וּבִתְרֵין אַתְוָון תְּכַסֶּה רַגְלָהָא, וּבִתְרֵין אַתְוָון פָּרְחַת לְעֵילָא, וְאוּף הָכִי לְרוּחָא, וְאוּף הָכִי לְנַפְשָׁא, וְאִית שֵׁם בֵּן מ״ב בְּצוּרַת חוֹתָמָא דְשַׁעֲוָה נִכְתַּב, וְאִית שֵׁם מ״ב בְּצִיּוּר דִּיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא, חָקִיק עַל חוֹתָמָא, וְאִית שֵׁם מ״ב דְּאִיהוּ דִיּוֹקְנֵיהּ מַמָּשׁ, שֵׁם מ״ב דְּאִיהוּ דִיּוֹקְנֵיהּ אִיהוּ יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יו״ד וא״ו דל״ת, ה״א אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״א אל״ף, שֵׁם מ״ב דְּאִיהוּ חוֹתָמָא, אִיהוּ אהי״ה אֲשֶׁר אהי״ה, צִיּוּר מ״ב בְּשַׁעֲוָה דָא אבגית״ץ.

תרגום

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאָה עֲלֵיהֶם כְּפִסֵּחַ: וְכִי עֲלֵיכֶם נֶאֱמַר שֶׁאַתֶּם חַכְמֵי הַדּוֹר?! אֵין אַתֶּם אֶלָּא טִפְּשֵׁי הַדּוֹר, וְלֹא רְאִיתֶם בְּכָל לִמּוּדֵיכֶם ׳כִּי בִי חָשַׁק׳ (תהלים צא, יד) ׳עַד אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ׳ - לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. הֲבָלִים אֵלֶּה שֶׁל קֹהֶלֶת הֵם בְּסוֹד שִׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁבָּהֶם מ"ב אוֹתִיּוֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם 'אֱלֹהִים' וְהֵם מ"ב, וַעֲלֵיהֶם 'לֵב' שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים', וְהַיְנוּ ׳וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם׳ (קהלת ה, ז). אֵלֶּה שִׁבְעַת הַתֵּבוֹת 'אבג ית"ץ', עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳שְׂרָפִים וְגוֹמֵר׳ (ישעיה ו, ב). וְשֵׁם זֶה סְגֻלָּתוֹ לְכַסּוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה בְּכָל לַיְלָה, לְהָעִיד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁל הָאָדָם, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה וּמִכָּל הַמַּזִּיקִים וְהָרוּחוֹת וְהַלִּילִין וְהַשֵּׁדִים, וּבָהֶם פּוֹרַחַת לְמַעְלָה: בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מִכָּל שֵׁם מְכַסָּה אֶת פָּנֶיהָ מֵהֶם, וּבִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מְכַסָּה אֶת רַגְלֶיהָ, וּבִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת פּוֹרַחַת לְמַעְלָה, וְכֵן לָרוּחַ, וְכֵן לַנֶּפֶשׁ. וְיֵשׁ שֵׁם בֶּן מ"ב הַנִּכְתָּב בְּצוּרַת חוֹתָם שֶׁל שַׁעֲוָה, וְיֵשׁ שֵׁם מ"ב בְּצִיּוּר דְּמוּת הַמֶּלֶךְ, חָקוּק עַל הַחוֹתָם, וְיֵשׁ שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ - שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ הוּא יהו"ה: יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, יוֹ"ד וָא"ו דָּלֶ"ת, הֵ"א אָלֶ"ף, וָא"ו אָלֶ"ף וָא"ו, הֵ"א אָלֶ"ף. שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא הַחוֹתָם, הוּא אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה. צִיּוּר מ"ב בְּשַׁעֲוָה זֶה 'אבגית"ץ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר לון ההוא דאתחזי עלייהו כחגר, וכי עלייכו אתמר דאתון חכימי דרא, (בנ"א דף קו ע״ב) ° לית אתון אלא טפשי דרא, ולא חזיתון בכל למודייכו ׳כי בי חשק׳ (תהלים צא, יד) עד ׳אורך ימים אשביעהו׳ לעלמא דכלא אריך, אלין הבלים דקהלת אינון ברזא דשבע שמהן, דבהו מ״ב אתוון, לקבל שבעה יומי בראשית דאית בהו עשר אמירן ול״ב אלהי״ם ואינון מ״ב, ° ועלייהו לב דאתמר בהו אלהי האלהי״ם, והיינו (קהלת ה, ז) וגבוהים עליהם, אלין שבע תיבין אבגית״ץ, עלייהו אתמר (ישעיה ו, ב) שרפים וגומר. והאי שמא איהו סגולתא דיליה לכסאה דנשמתא כד סליקת לעילא בכל ליליא, לאסהדא על עובדין טבין דבר נש, ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ולילין ושדין, ובהון פרחת לעילא, ° בתרין אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון, ובתרין אתוון תכסה רגלהא, ובתרין אתוון פרחת לעילא, ואוף הכי לרוחא, ואוף הכי לנפשא, ואית שם בן מ״ב בצורת חותמא דשעוה נכתב, ואית שם מ״ב בציור דיוקנא דמלכא, חקיק על חותמא, ואית שם מ״ב דאיהו דיוקניה ממש, שם מ״ב דאיהו דיוקניה איהו יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יו״ד וא״ו דל״ת, ה״א אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״א אל״ף, שם מ״ב דאיהו חותמא, איהו אהי״ה אשר אהי״ה, ציור מ״ב בשעוה דא אבגית״ץ.

התרגום: אמר להם אותו שנראה עליהם כפסח: וכי עליכם נאמר שאתם חכמי הדור?! אין אתם אלא טפשי הדור, ולא ראיתם בכל למודיכם ׳כי בי חשק׳ (תהלים צא, יד) ׳עד ארך ימים אשביעהו׳ - לעולם שכלו ארך. הבלים אלה של קהלת הם בסוד שבעה שמות שבהם מ"ב אותיות, כנגד שבעת ימי בראשית שיש בהם עשרה מאמרות ושלשים ושתים 'אלהים' והם מ"ב, ועליהם 'לב' שנאמר בהם 'אלהי האלהים', והינו ׳וגבהים עליהם׳ (קהלת ה, ז). אלה שבעת התבות 'אבג ית"ץ', עליהם נאמר ׳שרפים וגומר׳ (ישעיה ו, ב). ושם זה סגלתו לכסות את הנשמה כשעולה למעלה בכל לילה, להעיד על מעשיו הטובים של האדם, ממלאכי חבלה ומכל המזיקים והרוחות והלילין והשדים, ובהם פורחת למעלה: בשתי אותיות מכל שם מכסה את פניה מהם, ובשתי אותיות מכסה את רגליה, ובשתי אותיות פורחת למעלה, וכן לרוח, וכן לנפש. ויש שם בן מ"ב הנכתב בצורת חותם של שעוה, ויש שם מ"ב בציור דמות המלך, חקוק על החותם, ויש שם מ"ב שהוא דמותו ממש - שם מ"ב שהוא דמותו הוא יהו"ה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. שם מ"ב שהוא החותם, הוא אהי"ה אשר אהי"ה. ציור מ"ב בשעוה זה 'אבגית"ץ'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: [בנ"א למטה] לית אתוון אלא כו' כי בי חשק כו'. רוצה לומר, כי בי - הוא שם מ"ב הנ"ל שהן שבעה הבלים כנ"ל וזה שאומר ואלין אינון ברזא כו', ואמר לקבל כו' להורות דשבעה כולל מ"ב, ל"ב ויו"ד, לב"י כמו שאומר לעיל בריש תיקון למ"ד, וטעות…

אור יקר: יו״ד וא״ו דל״ת ה״א נקבות, היינו י״ו י״ו ל״ב כדפי/ והם י״ו נתיבות נקבות י״ו נתיבות זכרים כדפירשנו בספ״-ר דהיינו יה בזכר רה בנקבה, והיינו סוד הנהגת החכמה בסוד יאהדובהי שהם שמונה, תמנה ארבעה הנהגות לשמונה אותיות תם ל״ב, ונודע כי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: