ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 23 (קה ע"ב)

ירידת האילן ושרשיו בשכינה - וקצוץ הנטיעות שעקר מרכבות עליונות

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 23 · דף קה ע"ב

לשון הזוהר

(ס"א וְאַרְכִּיב לֵיהּ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּגַוְונָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי סְלִיקַת לְאֶלֶף דּוֹר בַּעֲשַׂר סְפִירָן, דִּבְהוֹן סְלִיקָא עֲשַׂר זִמְנִין מְאָה, עַד דִּסְלִיקַת בְּהוֹן לְאֶלֶף דּוֹר, וּמִיָּד דְּאַצְלַח אִילָנָא בְאַרְעָא נָחִית אִילָנָא מִלְּעִילָא, שָׁרְשׁוֹי בְּאַרְעָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְרַבִּיאוּ תַּמָּן עַנְפּוֹי עַד אֵין סוֹף, וְאִתְפַּשְׁטוּ בָּהּ שָׁרְשׁוֹי עַד אֵין תַּכְלִית, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף וְרוּמֵיהּ מָטֵי לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵיהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא׳, ׳וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא׳, ׳כָּל בְּנֵי אָדָם׳ דִּלְתַתָּא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרַבִּי אִילָנָא כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף׳ וכו', ׳חֵיוַת בָּרָא׳ אִלֵּין חַיּוֹת ׳הַקֹּדֶשׁ, צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא׳ אִלֵּין נִשְׁמָתִין, ׳וּמִנֵּיהּ יִתְּזִן כָּל בִּשְׂרָא׳ לְתַתָּא. דִּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם וַהֲוָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כַּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ אַעְקַר חֵיוָן וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מֵאַתְרֵיהוֹן, וְלָא הֲוָה מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י, כ), מַאי ׳יַגִּיד דָּבָר׳, בִּצְלוֹתִין וְזַכְוָון דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּוַדַּאי עִלָּאִין וְתַתָּאִין הֲווֹ תַּלְיָין בְּאָדָם קַדְמָאָה, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהָ קדמאין מָארֵי מַתְנִיתִין, לְעוֹלָם כו')

תרגום

לְפִי נֻסָּח אַחֵר: וְהִרְכִּיבוֹ עַד אֶלֶף דּוֹר, כְּעֵין הַשְּׁכִינָה שֶׁעוֹלָה לְאֶלֶף דּוֹר בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁבָּהֶן עוֹלָה עֶשֶׂר פְּעָמִים מֵאָה עַד שֶׁעוֹלָה בָּהֶן לְאֶלֶף דּוֹר. וּמִיָּד שֶׁהִצְלִיחַ הָאִילָן בָּאָרֶץ, יָרַד הָאִילָן מִלְמַעְלָה, שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וְגָדְלוּ שָׁם עֲנָפָיו עַד אֵין סוֹף, וְנִתְפַּשְּׁטוּ בָּהּ שָׁרָשָׁיו עַד אֵין תַּכְלִית. בְּאוֹתוֹ זְמַן גָּדַל הָאִילָן כְּבָרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְבָא אִילָנָא וּתְקִיף וְרוּמֵהּ מָטֵא לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא׳, ׳וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא׳ - כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁלְּמַטָּה. חֵיוַת בָּרָא - אֵלּוּ חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, צִפֳּרֵי שְׁמַיָּא - אֵלּוּ נְשָׁמוֹת, ׳וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא׳ לְמַטָּה. שֶׁבִּזְמַן שֶׁחָטָא אָדָם וְהָיָה מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ עָקַר חַיּוֹת וּמַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים מִמְּקוֹמָם, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁמְּקַבֵּל תְּפִלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י, כ). מַהוּ 'יַגִּיד דָּבָר'? בִּתְפִלּוֹת וּזְכֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּוַדַּאי עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הָיוּ תְּלוּיִים בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְלֹא לְחִנָּם בֵּאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: לְעוֹלָם וְכוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (ס"א וארכיב ליה עד אלף דור, כגוונא דשכינתא דאיהי סליקת לאלף דור בעשר ספירן, דבהון סליקא עשר זמנין מאה, עד דסליקת בהון לאלף דור, ומיד דאצלח אילנא בארעא נחית אילנא מלעילא, שרשוי בארעא דאיהי שכינתא, ואתרביאו תמן ענפוי עד אין סוף, ואתפשטו בה שרשוי עד אין תכלית, בההוא זמנא אתרבי אילנא כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ׳רבא אילנא ותקיף ורומיה מטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל ארעא׳, ׳ומניה יתזן כל בשרא׳, ׳כל בני אדם׳ דלתתא, בההוא זמנא אתרבי אילנא כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ׳רבא אילנא ותקיף׳ וכו', ׳חיות ברא׳ אלין חיות ׳הקדש, צפרי שמיא׳ אלין נשמתין, ׳ומניה יתזן כל בשרא׳ לתתא. דבזמנא דחב אדם והוה מקצץ בנטיעות, כביכול כאלו אעקר חיון ומלאכים ושרפים ואופנים מאתריהון, ולא הוה מאן דמקבל צלותין, דאתמר בהון ׳כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל הכנפים יגיד דבר׳ (קהלת י, כ), מאי ׳יגיד דבר׳, בצלותין וזכוון דישראל. אמר ליה רבי אלעזר, בודאי עלאין ותתאין הוו תליין באדם קדמאה, ולאו למגנא אוקמוה קדמאין מארי מתניתין, לעולם כו')

התרגום: לפי נסח אחר: והרכיבו עד אלף דור, כעין השכינה שעולה לאלף דור בעשר ספירות, שבהן עולה עשר פעמים מאה עד שעולה בהן לאלף דור. ומיד שהצליח האילן בארץ, ירד האילן מלמעלה, שרשיו בארץ שהיא השכינה, וגדלו שם ענפיו עד אין סוף, ונתפשטו בה שרשיו עד אין תכלית. באותו זמן גדל האילן כבראשונה, הדא הוא דכתיב ׳רבא אילנא ותקיף ורומה מטא לשמיא, וחזותה לסוף כל ארעא׳, ׳ומנה יתזין כל בשרא׳ - כל בני אדם שלמטה. חיות ברא - אלו חיות הקדש, צפרי שמיא - אלו נשמות, ׳ומנה יתזין כל בשרא׳ למטה. שבזמן שחטא אדם והיה מקצץ בנטיעות, כביכול כאלו עקר חיות ומלאכים ושרפים ואופנים ממקומם, ולא היה מי שמקבל תפלות, שנאמר בהם ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר׳ (קהלת י, כ). מהו 'יגיד דבר'? בתפלות וזכיות ישראל. אמר לו רבי אלעזר: בודאי עליונים ותחתונים היו תלויים באדם הראשון, ולא לחנם בארו הראשונים בעלי המשנה: לעולם וכו'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: בההוא זמנא מה דהוה כו'. רוצה לומר, לעתיד לבוא יעשה מהלב דהוא לשמאלא - הבל, וסליק למוחא דהוא לימינא ויתוקן הכל מחשבה ועובדה ואח"כ ירד ההבל על הארץ דהוא רעיא מהימנא לבקע ימא דאורייתא. ואמר ובג"ד יש הבל כו'. דכד הבל סליק ליש,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 3 פסוקים. אינדקס הפסוקים