מצרף לכסף וכור לזהב - והאילן שקוצץ ומצמיח משרשיו
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 22 · דף קה ע"ב
לשון הזוהר
ובג"ד כו') וּבְגִין דָּא יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, ° אָמַר לֵיהּ מִנַלַן דְּאַבְרָהָם תַּמַן בְּמַחֲשָׁבָה, אָמַר לֵיהּ לַאו לְמַגְנַא תְּקִינוּ מַארֵי מַתְנִיתִין הַרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים דְּאִיהִי חָכְמָה וְאִיהִי מַחֲשָׁבָה, בְּאַבְרָהָם אִתְּלַבן אָדָם, וּבְיִצְחָק אִצְטְרִף, וְרָזָא דְמִלָּה ׳מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב׳ (משלי יז, ג), מַצְרֵף לַכֶּסֶף דָּא אַבְרָהָם, וְכוּר לַזָּהָב דָּא יִצְחָק, ׳וּבוֹחֵן לִבּוֹת יהו״ה׳ (שם) דָּא יַעֲקֹב, וְהֶן ׳כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ אֵ״ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר (איוב לג, כט), אָמַר לֵיה אִם כֵּן מַאי וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. ° אָמַר לֵיהּ לְאִילָנָא דַהֲוָה קַשִּׁישׁ יוֹמִין וְאִתְיַיבְּשׁוּ עַנְפִין דִּילֵיהּ, קַצִּיצוּ לֵיהּ וְאַצְמַח בְּשָׁרְשׁוֹי, דְּקָמוּ מִנֵּיהּ עַנְפִין חַדְתִּין כְּקַדְמֵיתָא, כְּגַוְונָא דַהֲוָה בְּעוּלֵמוֹי, וְדָא אִיהוּ וְיָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו, וְדָא הֲוָה חֶלְמָא דְחָזָא נְבוּכַדְנֶצַּר בְּחֶלְמֵיהּ, אִילָנָא רְבָא וּתְקִיף (דניאל ד, ט), וּבַסּוֹף חֶלְמֵיהּ הֲוָה ׳אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּיצוּ עַנְפוֹהִי׳ (שם יא), וּלְבָתַר אָמַר (שם יב) בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבוּקוּ, וְלֵית אִילָן הָכָא אֶלָּא אָדָם עִלָּאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי הָאָדָם עִץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט), וְהַאי אִילָנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַנְטַע לֵיהּ הובא מאחרי הפסקה הבאה המסתיימת במלה בשרא.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לָנוּ שֶׁאַבְרָהָם שָׁם בְּמַחֲשָׁבָה? אָמַר לוֹ: לֹא לְחִנָּם תִּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים - שֶׁהִיא חָכְמָה וְהִיא מַחֲשָׁבָה. בְּאַבְרָהָם הִתְלַבֵּן הָאָדָם, וּבְיִצְחָק הִצְטָרֵף, וְסוֹד הַדָּבָר ׳מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב׳ (משלי יז, ג) - 'מַצְרֵף לַכֶּסֶף' זֶה אַבְרָהָם, וְ'כוּר לַזָּהָב' זֶה יִצְחָק, ׳וּבֹחֵן לִבּוֹת יהו"ה׳ (שם) זֶה יַעֲקֹב, וְהֵן ׳כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט). אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מַהוּ ׳וְיָשֻׁב לִימֵי עֲלוּמָיו׳? אָמַר לוֹ: לְאִילָן שֶׁהָיָה יָשָׁן בְּיָמִים וְיָבְשׁוּ עֲנָפָיו, קִצְּצוּהוּ וְהִצְמִיחַ מִשָּׁרָשָׁיו, שֶׁקָּמוּ מִמֶּנּוּ עֲנָפִים חֲדָשִׁים כְּבָרִאשׁוֹנָה, כְּעֵין שֶׁהָיָה בִּנְעוּרָיו - וְזֶהוּ ׳וְיָשֻׁב לִימֵי עֲלוּמָיו׳. וְזֶה הָיָה הַחֲלוֹם שֶׁחָלַם נְבוּכַדְנֶצַּר בַּחֲלוֹמוֹ: אִילָן גָּדוֹל וְחָזָק (דניאל ד, ט), וּבְסוֹף חֲלוֹמוֹ הָיָה ׳אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי׳ (שם יא), וְאַחַר כָּךְ אָמַר ׳בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבוּקוּ׳ (שם יב). וְאֵין אִילָן כָּאן אֶלָּא הָאָדָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט), וְאִילָן זֶה הקב"ה נָטַע אוֹתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובג"ד כו') ובגין דא ישראל עלה במחשבה, ° אמר ליה מנלן דאברהם תמן במחשבה, אמר ליה לאו למגנא תקינו מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים דאיהי חכמה ואיהי מחשבה, באברהם אתלבן אדם, וביצחק אצטרף, ורזא דמלה ׳מצרף לכסף וכור לזהב׳ (משלי יז, ג), מצרף לכסף דא אברהם, וכור לזהב דא יצחק, ׳ובוחן לבות יהו״ה׳ (שם) דא יעקב, והן ׳כל אלה יפעל׳ א״ל פעמים שלש עם גבר (איוב לג, כט), אמר ליה אם כן מאי וישוב לימי עלומיו. ° אמר ליה לאילנא דהוה קשיש יומין ואתייבשו ענפין דיליה, קציצו ליה ואצמח בשרשוי, דקמו מניה ענפין חדתין כקדמיתא, כגוונא דהוה בעולמוי, ודא איהו וישוב לימי עלומיו, ודא הוה חלמא דחזא נבוכדנצר בחלמיה, אילנא רבא ותקיף (דניאל ד, ט), ובסוף חלמיה הוה ׳אמר גדו אילנא וקציצו ענפוהי׳ (שם יא), ולבתר אמר (שם יב) ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ולית אילן הכא אלא אדם עלאה, דאתמר ביה ׳כי האדם עץ השדה׳ (דברים כ, יט), והאי אילנא קודשא בריך הוא אנטע ליה הובא מאחרי הפסקה הבאה המסתיימת במלה בשרא.
התרגום: ומשום כך ישראל עלה במחשבה. אמר לו: מנין לנו שאברהם שם במחשבה? אמר לו: לא לחנם תקנו בעלי המשנה: הרוצה להחכים ידרים - שהיא חכמה והיא מחשבה. באברהם התלבן האדם, וביצחק הצטרף, וסוד הדבר ׳מצרף לכסף וכור לזהב׳ (משלי יז, ג) - 'מצרף לכסף' זה אברהם, ו'כור לזהב' זה יצחק, ׳ובחן לבות יהו"ה׳ (שם) זה יעקב, והן ׳כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר׳ (איוב לג, כט). אמר לו: אם כן, מהו ׳וישב לימי עלומיו׳? אמר לו: לאילן שהיה ישן בימים ויבשו ענפיו, קצצוהו והצמיח משרשיו, שקמו ממנו ענפים חדשים כבראשונה, כעין שהיה בנעוריו - וזהו ׳וישב לימי עלומיו׳. וזה היה החלום שחלם נבוכדנצר בחלומו: אילן גדול וחזק (דניאל ד, ט), ובסוף חלומו היה ׳אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי׳ (שם יא), ואחר כך אמר ׳ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו׳ (שם יב). ואין אילן כאן אלא האדם העליון, שנאמר בו ׳כי האדם עץ השדה׳ (דברים כ, יט), ואילן זה הקב"ה נטע אותו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: א"ל מנלן דאברהם כו'. רוצה לומר, ישראל הבאת ראיה דהוא מסטרא דאברהם ממה שאמרו ישראל עלה במחשבה, אברהם עצמו לא ידענו:
אור יקר: ובג״ד כל המקיים וכו/את התורה מעוני, יש בו שני פירושים בשני עניינים הנזכרים, או על דרך פירוש הייסורים כמשמעו, מקיים את התורה דהיינו מלכות תורה שבעל פה מעוני מצד דיניה, ובחינת עניותה מצד מיעוטה שהיא למטה סוף כל המדרגות מעושר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים