ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 17 (קד ע"ב)

י"ד עתים לימין וי"ד לשמאל - והנולד במלוי הלבנה ובחסרונה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 17 · דף קד ע"ב

לשון הזוהר

[קד:] הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עִת לָלֶדֶת וְעִת לָמוּת עִת לָטַעַת׳ (קהלת ג, ב) וכו', וְאִינוּן י״ד י״ד (אלו י"ד במילוי דסיהרא), יַד יְמִינָא רַחֲמֵי, לָלֶדֶת לָטַעַת לִרְפּוֹא לִבְנוֹת לִשְׂחוֹק לִרְקוֹד כְּנוֹס אֲבָנִים לַחֲבוֹק לְבַקֵּשׁ לִשְׁמוֹר לִתְפּוֹר לְדַבֵּר לֶאֱהוֹב שָׁלוֹם. יַד שְׂמָאלָא דִינָא לְמִדַּן, לָמוּת (דף קד ע״ב) לַעֲקוֹר לַהֲרוֹג לִפְרוֹץ לִבְכּוֹת סְפוֹד לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים לִרְחוֹק לְאַבֵּד לְהַשְׁלִיךְ לִקְרוֹעַ לַחֲשׁוֹת לִשְׂנוֹא מִלְחָמָה, יַד יְמִינָא אִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, דִּכְתִיב ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳ (שמות יד, ח), ׳יְמִינְךָ יהו״ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳, יַד יְמִינָא רַחֲמֵי. יַד שְׂמָאלָא דִינָא, דִכְתִיב ׳הִנֵּה יַד יהו״ה הוֹיָה׳ (שם ט, ג), (דברים ב טו) ׳יַד יהו״ה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם׳. ° וּבְגִין דָּא אִית עִת רָצוֹן וְאִתְּמַר בָּהּ ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וְאִית עִת דְּדִינָא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (שם ב), וּבְגִין דָּא אִינוּן כ״ח יוֹמֵי דְסִיהֲרָא, י״ד יוֹמִין אִיהִי שְׁלֵימָתָא, וְי״ד חֲסֵרָה, וּמָאן דְּאִתְיַילִּיד בְּיוֹמֵי שְׁלֵימוּתָא אִיהוּ שְׁלִים בַּבְּנִין בְּחַיֵּי וּבְעוּתְרָא בִּמְזוֹנֵי בְּחֶדְוָה בְּשַׁלְוָה בְּבִנְיָנָא, בְכָל י״ד עִתּוֹת טָב. וּמָאן דְּאִתְיַילִּיד בְּזִמְנָא דְאִיהִי חֲסֵרָה, בְּכָל י״ד יוֹמִין אִלֵּין אִיהוּ חָסֵר בְּכֻלְּהוּ, אִיהוּ עַנְיָא מִסְכֵּנָא בְּלָא מְזוֹנֵי וּבְלָא חַיֵּי. וּמָאן דְּאִתְיַילִּיד בְּאֶמְצָעִיתָא יְהֵא בֵינוּנִי. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים דְּאִתְיַילִּיד בְּרֵישָׁא אוֹ בְסוֹפָא אוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא, דָּא גִלְגּוּל דִּילֵיהּ דִּמְחַיֵּב לֵיהּ, (ומאן גרם דא דאתייליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב מלעילא) קֳדָם דְּאַתְיָיא לְעָלְמָא, וּבְגִין דָּא אָמַר לְרַבִּי פְּדָת דְּאִי בָעִי דְאַחֲרִיב לְעָלְמָא וכו', (ומאן דאתייליד בחסרונא דסיהרא בכל י״ד יומין איהו חסר דמזליה גרים ולהאי בר נש קשין לו מזונותיו כקריעת ים סוף), (נ״א אפשר דנפלת בשעתא דמזונא, דלהאי בר נש דאתייליד בי״ד שמאלא קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, דמזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא, בין בהאי ובין בהאי קשין מזונותיו), ° בְּגִין דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְּדִינָא דְאִתְבְּרֵי בְדִינָא דְאִיהוּ אדנ״י, וּמָאן דְּאִתְבְּרִי בְּרַחֲמֵי דְאִיהוּ יהו״ה, לַאו אִינוּן קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו, וּמְזוֹנָא דְנִשְׁמָתָא אוֹרַיְיתָא, מְזוֹנָא דְגוּפָא נַהֲמָא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. וּמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְאָדָם דְּאִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם׳ (בראשית א, כו) וכו', בְּכֹלָּא שַׁלִּיט כְּמָה דְאִתְבְּרִי בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא וּבְיַמָּא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא׳ (קהלת ג, טו), מַה שֶּׁהָיָה קֳדָם דְּיֵיתֵי לְהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר אֵין ׳כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳ (שם א, ט), ° כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר בְּטֶרֶם ׳אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ (ירמיה א, ה), ׳וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה׳ (קהלת ג, טו), וַאֲשֶׁר אִיהוּ לְמֶיהֱוִי בְּהַאי עָלְמָא, כְּבָר הוּא מְחוּיָיב לְמֶיהֱוִי קֳדָם דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא הָכָא בְגִלְגּוּלָא.

תרגום

הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְגוֹמֵר׳ (קהלת ג, ב), וְהֵם יָ"ד יָ"ד (אֵלּוּ י"ד בְּמִלּוּי הַלְּבָנָה): יַד יָמִין - רַחֲמִים: לָלֶדֶת, לָטַעַת, לִרְפֹּא, לִבְנוֹת, לִשְׂחוֹק, לִרְקֹד, כְּנוֹס אֲבָנִים, לַחֲבֹק, לְבַקֵּשׁ, לִשְׁמֹר, לִתְפֹּר, לְדַבֵּר, לֶאֱהֹב, שָׁלוֹם. יַד שְׂמֹאל - דִּין: לָמוּת, לַעֲקוֹר, לַהֲרֹג, לִפְרֹץ, לִבְכּוֹת, סְפוֹד, לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, לִרְחֹק, לְאַבֵּד, לְהַשְׁלִיךְ, לִקְרֹעַ, לַחֲשׁוֹת, לִשְׂנֹא, מִלְחָמָה. יַד יָמִין הִיא פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים׳, שֶׁכָּתוּב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳ (שמות יד, ח), ׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ - יַד יָמִין רַחֲמִים. יַד שְׂמֹאל דִּין׳, שֶׁכָּתוּב הִנֵּה יַד יהו"ה הוֹיָה׳ (שם ט, ג), ׳יַד יהו"ה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ עֵת רָצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וְיֵשׁ עֵת שֶׁל דִּין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (שם ב). וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יְמֵי הַלְּבָנָה: אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם הִיא שְׁלֵמָה, וְאַרְבָּעָה עָשָׂר חֲסֵרָה. וּמִי שֶׁנּוֹלָד בִּימֵי הַשְּׁלֵמוּת - שָׁלֵם בְּבָנִים, בְּחַיִּים, בְּעֹשֶׁר, בְּמָזוֹן, בְּשִׂמְחָה, בְּשַׁלְוָה, בְּבִנְיָן, בְּכָל אַרְבָּעָה עָשָׂר הָעִתִּים לְטוֹבָה. וּמִי שֶׁנּוֹלָד בִּזְמַן שֶׁהִיא חֲסֵרָה - בְּכָל אַרְבָּעָה עָשָׂר הַיָּמִים הָאֵלֶּה הוּא חָסֵר בְּכֻלָּם, הוּא עָנִי מִסְכֵּן בְּלֹא מָזוֹן וּבְלֹא חַיִּים, וּמְזוֹנוֹתָיו קָשִׁים כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּמִי שֶׁנּוֹלָד בָּאֶמְצַע יִהְיֶה בֵּינוֹנִי. וְכָל זֶה מִי גּוֹרֵם שֶׁיִּוָּלֵד בָּרֹאשׁ אוֹ בַּסּוֹף אוֹ בָּאֶמְצַע? זֶה הַגִּלְגּוּל שֶׁלּוֹ הַמְחַיְּבוֹ, לִפְנֵי שֶׁבָּא לָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְרַבִּי פְּדָת שֶׁאִם רוֹצֶה לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וְגוֹמֵר, מִשּׁוּם שֶׁהֵם מִצַּד הַדִּין, שֶׁנִּבְרָא בְּדִין שֶׁהוּא אֲדֹנָי. וּמִי שֶׁנִּבְרָא בְּרַחֲמִים שֶׁהוּא יהו"ה, אֵין מְזוֹנוֹתָיו קָשִׁים. וּמְזוֹן הַנְּשָׁמָה - תּוֹרָה, מְזוֹן הַגּוּף - לֶחֶם מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. וּמִי שֶׁהוּא מִצַּד אָדָם, שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וְגוֹמֵר׳ (בראשית א, כו), בַּכֹּל שׁוֹלֵט, כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַיָּם, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא׳ (קהלת ג, טו) - מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי שֶׁבָּא לָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׳ (שם א, ט) - כְּבָר הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ (ירמיה א, ה). ׳וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה׳ (קהלת ג, טו) - וַאֲשֶׁר הוּא עָתִיד לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּבָר הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם כָּאן בְּגִלְגּוּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קד:] הדא הוא דכתיב ׳עת ללדת ועת למות עת לטעת׳ (קהלת ג, ב) וכו', ואינון י״ד י״ד (אלו י"ד במילוי דסיהרא), יד ימינא רחמי, ללדת לטעת לרפוא לבנות לשחוק לרקוד כנוס אבנים לחבוק לבקש לשמור לתפור לדבר לאהוב שלום. יד שמאלא דינא למדן, למות (דף קד ע״ב) לעקור להרוג לפרוץ לבכות ספוד להשליך אבנים לרחוק לאבד להשליך לקרוע לחשות לשנוא מלחמה, יד ימינא איהי פשוטה לקבל שבים, דכתיב ׳ובני ישראל יוצאים ביד רמה׳ (שמות יד, ח), ׳ימינך יהו״ה נאדרי בכח׳, יד ימינא רחמי. יד שמאלא דינא, דכתיב ׳הנה יד יהו״ה הויה׳ (שם ט, ג), (דברים ב טו) ׳יד יהו״ה היתה בם להמם׳. ° ובגין דא אית עת רצון ואתמר בה ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ואית עת דדינא דאתמר בה ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (שם ב), ובגין דא אינון כ״ח יומי דסיהרא, י״ד יומין איהי שלימתא, וי״ד חסרה, ומאן דאתייליד ביומי שלימותא איהו שלים בבנין בחיי ובעותרא במזוני בחדוה בשלוה בבנינא, בכל י״ד עתות טב. ומאן דאתייליד בזמנא דאיהי חסרה, בכל י״ד יומין אלין איהו חסר בכלהו, איהו עניא מסכנא בלא מזוני ובלא חיי. ומאן דאתייליד באמצעיתא יהא בינוני. וכל דא מאן גרים דאתייליד ברישא או בסופא או באמצעיתא, דא גלגול דיליה דמחיב ליה, (ומאן גרם דא דאתייליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב מלעילא) קדם דאתייא לעלמא, ובגין דא אמר לרבי פדת דאי בעי דאחריב לעלמא וכו', (ומאן דאתייליד בחסרונא דסיהרא בכל י״ד יומין איהו חסר דמזליה גרים ולהאי בר נש קשין לו מזונותיו כקריעת ים סוף), (נ״א אפשר דנפלת בשעתא דמזונא, דלהאי בר נש דאתייליד בי״ד שמאלא קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, דמזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא, בין בהאי ובין בהאי קשין מזונותיו), ° בגין דאינון מסטרא דדינא דאתברי בדינא דאיהו אדנ״י, ומאן דאתברי ברחמי דאיהו יהו״ה, לאו אינון קשין מזונותיו, ומזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא מחמשת המינין. ומאן דאיהו מסטרא דאדם דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, אתמר ביה ׳וירדו בדגת הים׳ (בראשית א, כו) וכו', בכלא שליט כמה דאתברי בשמיא ובארעא ובימא, ועליה אתמר ° ׳מה שהיה כבר הוא׳ (קהלת ג, טו), מה שהיה קדם דייתי להאי עלמא, כמה דאת אמר אין ׳כל חדש תחת השמש׳ (שם א, ט), ° כבר הוא מחוייב למהוי בהאי עלמא, כמה דאת אמר בטרם ׳אצרך בבטן ידעתיך׳ (ירמיה א, ה), ׳ואשר להיות כבר היה׳ (קהלת ג, טו), ואשר איהו למיהוי בהאי עלמא, כבר הוא מחוייב למיהוי קדם דייתי לעלמא הכא בגלגולא.

התרגום: הדא הוא דכתיב ׳עת ללדת ועת למות עת לטעת וגומר׳ (קהלת ג, ב), והם י"ד י"ד (אלו י"ד במלוי הלבנה): יד ימין - רחמים: ללדת, לטעת, לרפא, לבנות, לשחוק, לרקד, כנוס אבנים, לחבק, לבקש, לשמר, לתפר, לדבר, לאהב, שלום. יד שמאל - דין: למות, לעקור, להרג, לפרץ, לבכות, ספוד, להשליך אבנים, לרחק, לאבד, להשליך, לקרע, לחשות, לשנא, מלחמה. יד ימין היא פשוטה לקבל שבים׳, שכתוב ובני ישראל יצאים ביד רמה׳ (שמות יד, ח), ׳ימינך יהו"ה נאדרי בכח׳ - יד ימין רחמים. יד שמאל דין׳, שכתוב הנה יד יהו"ה הויה׳ (שם ט, ג), ׳יד יהו"ה היתה בם להמם׳. ומשום כך יש עת רצון, שנאמר בה ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ויש עת של דין שנאמר בה ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (שם ב). ומשום כך הם עשרים ושמונה ימי הלבנה: ארבעה עשר יום היא שלמה, וארבעה עשר חסרה. ומי שנולד בימי השלמות - שלם בבנים, בחיים, בעשר, במזון, בשמחה, בשלוה, בבנין, בכל ארבעה עשר העתים לטובה. ומי שנולד בזמן שהיא חסרה - בכל ארבעה עשר הימים האלה הוא חסר בכלם, הוא עני מסכן בלא מזון ובלא חיים, ומזונותיו קשים כקריעת ים סוף. ומי שנולד באמצע יהיה בינוני. וכל זה מי גורם שיולד בראש או בסוף או באמצע? זה הגלגול שלו המחיבו, לפני שבא לעולם, ומשום כך אמר לרבי פדת שאם רוצה להחריב את העולם וגומר, משום שהם מצד הדין, שנברא בדין שהוא אדני. ומי שנברא ברחמים שהוא יהו"ה, אין מזונותיו קשים. ומזון הנשמה - תורה, מזון הגוף - לחם מחמשת המינים. ומי שהוא מצד אדם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, נאמר בו ׳וירדו בדגת הים וגומר׳ (בראשית א, כו), בכל שולט, כמו שנברא בשמים ובארץ ובים, ועליו נאמר ׳מה שהיה כבר הוא׳ (קהלת ג, טו) - מה שהיה לפני שבא לעולם הזה, כמו שנאמר ׳אין כל חדש תחת השמש׳ (שם א, ט) - כבר הוא מחיב להיות בעולם הזה, כמו שנאמר ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳ (ירמיה א, ה). ׳ואשר להיות כבר היה׳ (קהלת ג, טו) - ואשר הוא עתיד להיות בעולם הזה, כבר הוא מחיב להיות קדם שיבוא לעולם כאן בגלגול.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ובג"ד אית עת רצון ואתמר בה כו'. לאפוקי שניתן רשות לשלטאה עת אחרא, כמו שכתוב (ויקרא טז ב) ואל יבוא כו' וכבר כתבתי שם למעלה מזה בארוכה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: