ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 16 (קד ע"א)

׳בזאת יבא אהרן׳ - אין השעה עומדת לאדם בלא בעלה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 16 · דף קד ע"א

לשון הזוהר

וּבְגִין דָּא כַּד דְּחִיקַת לֵיהּ שַׁעְתָּא לְרַבִּי פְּדָת, וְאָמַר אִי בָּעִית דְּאַחְרְבֵיהּ לְעָלְמָא וְאֶפְשַׁר דִּנְפַלְתְּ בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי, וְאוּלַי דִּנְפַלְתְּ מַאי וְאוּלַי, אֶלָּא וְאוּלַי אִי בָּעִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִנְפַלְתְּ בְּשַׁעְתָּא דִמְזוֹנֵי, דְהָא אִתְּתֵיהּ עָבִיד, וְאוּלַי אִי בָּעִי בַּעְלָהּ דַּהֲוִי קַיְימָא מַה דְּאִיהִי עֲבִידַת בְּלָא רְשׁוּתָא דְבַעְלָהּ. וּכְגַוְונָא דָא לֵית שַׁעְתָּא קַיְימָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא לְהַהוּא בַר נַשׁ, אֶלָּא אִם יֵיתֵי בְגִלְגּוּלָא בְהַהוּא בַר נַשׁ דְּהַהִיא שַׁעְתָּא, וְרָזָא דְמִלָּה ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וּבְלָא בַעְלָהּ אִתְּמַר ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (במדבר א, נא), ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳, וְלֵית מִיתָה אֶלָּא עֲנִיּוּתָא, וְהַאי זָר לַאו בְּזָר אָחֳרָא דְמוּם זָר, אֶלָּא זָר מִבַּעְלָהּ. זַכָּאָה מָאן דְּאִיעֲרַע בְּשַׁעְתָּא דְאִתְבְּרִי מִשִּׁית יְמֵי בְּרֵאשִׁית, דְּכָל נִשְׁמָתָא אִית לָהּ עִת וּזְמַן בְּגִלְגּוּלָא, כְּמָה דְאָמַר קֹהֶלֶת ׳לַכֹּל זְמָן וְעִת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׳ (קהלת ג, א), וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דְאִיהִי זְמַן וְעִדָּן לְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, וּלְכָל גִּלְגּוּלָא וְגִלְגּוּלָא, וְאִיהִי ׳עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִידָּן׳, עִידָן דְּכָל עִדָּנִין שַׁפִּיר, מַאי וּפְלַג עִידָּן, אֶלָּא כְּגוֹן פְּלַג הַמִּנְחָה, בִּשְׂמָאלָא אִתְפַּלְגַּת לְדִינָא, וּבִימִינָא לְרַחֲמֵי, בְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִשְׁתַּלִּימַת, וְכַד אִתְפְּלִיגַת בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְּמַר בָּהּ לְאֶסְתֵּר מַה ׳בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת׳ (אסתר ה, ג) וְתֵעָשׂ, וְאִיהוּ כ״ח יהו״ה, פַּלְגּוּ דִילָהּ יַד יָמִין, וּפַלְגּוּ דִילָהּ יַד שְׂמֹאל, וְלָקֳבֵל תַּרְוַיְיהוּ אִדְכַּר קֹהֶלֶת בָּהּ כ״ח זִמְנִין עִת)

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ כְּשֶׁדָּחֲקָה הַשָּׁעָה אֶת רַבִּי פְּדָת, וְאָמַר: אִם רוֹצֶה אֲנִי לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּפֹּל בִּשְׁעַת מָזוֹן - וּמַהוּ 'וְאֶפְשָׁר'? אֶלָּא 'וְאֶפְשָׁר' - אִם רוֹצֶה הקב"ה שֶׁתִּפֹּל בִּשְׁעַת מָזוֹן, שֶׁהֲרֵי אִשְׁתּוֹ עוֹשָׂה, וְ'אֶפְשָׁר' - אִם רוֹצֶה בַּעְלָהּ שֶׁתַּעֲמֹד. מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלָהּ? וְכָעִנְיָן הַזֶּה, אֵין הַשָּׁעָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת לְאוֹתוֹ אָדָם, אֶלָּא אִם יָבוֹא בְּגִלְגּוּל בְּאוֹתוֹ אָדָם שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה. וְסוֹד הַדָּבָר ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), וּבְלֹא בַּעְלָהּ נֶאֱמַר ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (במדבר א, נא), ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. וְזֶה 'זָר' אֵינוֹ זָר אַחֵר בְּמוּם זָר, אֶלָּא זָר מִבַּעְלָהּ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ בַּשָּׁעָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁלְּכָל נְשָׁמָה יֵשׁ עֵת וּזְמַן בְּגִלְגּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת ׳לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׳ (קהלת ג, א), וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא זְמַן וְעִדָּן לְכָל סְפִירָה וּסְפִירָה, וּלְכָל גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל, וְהִיא ׳עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׳ - עִדָּן שֶׁל כָּל הָעִדָּנִים יָפֶה. מַהוּ 'וּפְלַג עִדָּן'? אֶלָּא כְּגוֹן פְּלַג הַמִּנְחָה: בַּשְּׂמֹאל נֶחֱלֶקֶת לְדִין, וּבַיָּמִין לְרַחֲמִים, בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִשְׁלֶמֶת. וּכְשֶׁנֶּחֱלֶקֶת בְּיָמִין וּשְׂמֹאל נֶאֱמַר בָּהּ לְאֶסְתֵּר ׳מַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ׳ (אסתר ה, ג), וְהוּא כ"ח יהו"ה: חֶצְיָהּ יַד יָמִין, וְחֶצְיָהּ יַד שְׂמֹאל, וּכְנֶגֶד שְׁנֵיהֶם הִזְכִּיר קֹהֶלֶת בָּהּ עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה פְּעָמִים 'עֵת'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דא כד דחיקת ליה שעתא לרבי פדת, ואמר אי בעית דאחרביה לעלמא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני, ואולי דנפלת מאי ואולי, אלא ואולי אי בעי קודשא בריך הוא דנפלת בשעתא דמזוני, דהא אתתיה עביד, ואולי אי בעי בעלה דהוי קיימא מה דאיהי עבידת בלא רשותא דבעלה. וכגוונא דא לית שעתא קיימא דאיהי שכינתא לההוא בר נש, אלא אם ייתי בגלגולא בההוא בר נש דההיא שעתא, ורזא דמלה ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ובלא בעלה אתמר ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (במדבר א, נא), ׳והזר הקרב יומת׳, ולית מיתה אלא עניותא, והאי זר לאו בזר אחרא דמום זר, אלא זר מבעלה. זכאה מאן דאיערע בשעתא דאתברי משית ימי בראשית, דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא, כמה דאמר קהלת ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׳ (קהלת ג, א), ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועדן לכל ספירה וספירה, ולכל גלגולא וגלגולא, ואיהי ׳עדן ועדנין ופלג עידן׳, עידן דכל עדנין שפיר, מאי ופלג עידן, אלא כגון פלג המנחה, בשמאלא אתפלגת לדינא, ובימינא לרחמי, בעמודא דאמצעיתא אשתלימת, וכד אתפליגת בימינא ושמאלא אתמר בה לאסתר מה ׳בקשתך עד חצי המלכות׳ (אסתר ה, ג) ותעש, ואיהו כ״ח יהו״ה, פלגו דילה יד ימין, ופלגו דילה יד שמאל, ולקבל תרוייהו אדכר קהלת בה כ״ח זמנין עת)

התרגום: ומשום כך כשדחקה השעה את רבי פדת, ואמר: אם רוצה אני להחריב את העולם, ואפשר שתפל בשעת מזון - ומהו 'ואפשר'? אלא 'ואפשר' - אם רוצה הקב"ה שתפל בשעת מזון, שהרי אשתו עושה, ו'אפשר' - אם רוצה בעלה שתעמד. מה שהיא עושה בלא רשות בעלה? וכענין הזה, אין השעה שהיא השכינה עומדת לאותו אדם, אלא אם יבוא בגלגול באותו אדם של אותה שעה. וסוד הדבר ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ובלא בעלה נאמר ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (במדבר א, נא), ׳והזר הקרב יומת׳, ואין מיתה אלא עניות. וזה 'זר' אינו זר אחר במום זר, אלא זר מבעלה. אשרי מי שפוגש בשעה שנברא בה מששת ימי בראשית, שלכל נשמה יש עת וזמן בגלגול, כמו שאמר קהלת ׳לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׳ (קהלת ג, א), וזו השכינה התחתונה, שהיא זמן ועדן לכל ספירה וספירה, ולכל גלגול וגלגול, והיא ׳עדן ועדנין ופלג עדן׳ - עדן של כל העדנים יפה. מהו 'ופלג עדן'? אלא כגון פלג המנחה: בשמאל נחלקת לדין, ובימין לרחמים, בעמודא דאמצעיתא נשלמת. וכשנחלקת בימין ושמאל נאמר בה לאסתר ׳מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש׳ (אסתר ה, ג), והוא כ"ח יהו"ה: חציה יד ימין, וחציה יד שמאל, וכנגד שניהם הזכיר קהלת בה עשרים ושמונה פעמים 'עת'.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: