ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 14 (קד ע"א)

השועל בעתו השתחוו לו - עד שפוגש בשעה שנברא בה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 14 · דף קד ע"א

לשון הזוהר

וְלַאו לְמַגְנָא אוּקְמוּהוּ מַארֵי מַתְנִיתִין תַּעֲלָא בְּעִדָּנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ וְאָמְרוּ מִי שְׁהַשָׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגַרֶה בּוֹ, ° דְּהַא דָא אַזִיל בְּגִלְגוּלָא עַד דְּאַעֲרַע בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְבְּרִי בָּה מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, כְּדְאָמַר קֹהֶלֶת ׳לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכֹל חֶפֶץ וְגוֹ'׳. כ"ח זִמְנִין אַדְכַּר קֹהֶלֶת הַכַא עֵת. (נ"א כֹּל דְּאִיהוּ צַדִּיק, אַחַר יָד דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דָא שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, וּבְזִמְנָא דְאִיהוּ כִּלְאַחַר יָד לֵית תַּמָּן סְגִידוּ, דְאִתְּמַר בֵּיהּ כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, תַּעֲלָא בְעִידָּנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ, דִּבְזִמְנָא דְאִיהוּ כִלְאַחַר יָד אִתְעֲבִיד זָנָב, וְעִם כָּל דָּא דְאָמַר תַּעֲלָא בְעִדָּנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ, אֲבָל חוּץ מֵאַתְרֵיהּ הֱוִי זָנָב לַאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים דְּהָא צַדִּיק גָּמוּר אַף עַל גַּב דְּנָחִית מִדַּרְגֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד זָנָב לַאֲרָיוֹת, עֲלֵיהּ אִתְּמַר לֹא ׳רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב׳ (תהלים לז, כה), מַאי זָנָב דִּילֵיהּ הַהִיא קוֹצָא דְאָת ד' מִן אֶחָ״ד דְּאִיהִי י' זְעִירָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם׳ (משלי כד, טז).

תרגום

וְלֹא לְחִנָּם בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: הַשּׁוּעָל בְּעִתּוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ בְּגִלְגּוּל עַד שֶׁפּוֹגֵשׁ בַּשָּׁעָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת ׳לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ וְגוֹמֵר׳. עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה פְּעָמִים הִזְכִּיר קֹהֶלֶת כָּאן 'עֵת'. (לְפִי נֻסָּח אַחֵר: כָּל שֶׁהוּא צַדִּיק - 'אַחַר יָד' הִיא הַשְּׁכִינָה, זֶהוּ שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, וּבִזְמַן שֶׁהוּא כִּלְאַחַר יָד אֵין שָׁם הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּ'בָּרוּךְ'. הַשּׁוּעָל בְּעִתּוֹ הִשְׁתַּחֲווּ ׳לוֹ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא׳ כִּלְאַחַר יָד נַעֲשֶׂה זָנָב, וְעִם כָּל זֶה שֶׁאָמְרוּ 'הַשּׁוּעָל בְּעִתּוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ' בִּמְקוֹמוֹ, אֲבָל חוּץ מִמְּקוֹמוֹ - 'הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים', שֶׁהֲרֵי צַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד מִדַּרְגָּתוֹ וְנַעֲשָׂה זָנָב לָאֲרָיוֹת, ׳עָלָיו נֶאֱמַר לֹא׳ ׳רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב׳ (תהלים לז, כה). מַהוּ 'זָנָבוֹ'? אוֹתוֹ קוֹץ שֶׁל אוֹת דָּלֶ"ת מִתּוֹךְ 'אֶחָ"ד', שֶׁהִיא יוּ"ד זְעִירָה - הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם׳ (משלי כד, טז).)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולאו למגנא אוקמוהו מארי מתניתין תעלא בעדניה סגיד ליה ואמרו מי שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ° דהא דא אזיל בגלגולא עד דאערע בשעתא דאתברי בה מששת ימי בראשית, כדאמר קהלת ׳לכל זמן ועת לכל חפץ וגו'׳. כ"ח זמנין אדכר קהלת הכא עת. (נ"א כל דאיהו צדיק, אחר יד דאיהי שכינתא, דא שנוי מעשה, ובזמנא דאיהו כלאחר יד לית תמן סגידו, דאתמר ביה כל הכורע כורע בברוך, תעלא בעידניה סגיד ליה, דבזמנא דאיהו כלאחר יד אתעביד זנב, ועם כל דא דאמר תעלא בעדניה סגיד ליה באתריה, אבל חוץ מאתריה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים דהא צדיק גמור אף על גב דנחית מדרגיה ואתעביד זנב לאריות, עליה אתמר לא ׳ראיתי צדיק נעזב׳ (תהלים לז, כה), מאי זנב דיליה ההיא קוצא דאת ד' מן אח״ד דאיהי י' זעירא שכינתא תתאה, עליה אתמר ׳כי שבע יפול צדיק וקם׳ (משלי כד, טז).

התרגום: ולא לחנם בארו בעלי המשנה: השועל בעתו השתחוו לו, ואמרו: מי שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, שהרי זה הולך בגלגול עד שפוגש בשעה שנברא בה מששת ימי בראשית, כמו שאמר קהלת ׳לכל זמן ועת לכל חפץ וגומר׳. עשרים ושמונה פעמים הזכיר קהלת כאן 'עת'. (לפי נסח אחר: כל שהוא צדיק - 'אחר יד' היא השכינה, זהו שנוי מעשה, ובזמן שהוא כלאחר יד אין שם השתחויה, שנאמר בו: כל הכורע כורע ב'ברוך'. השועל בעתו השתחוו ׳לו שבזמן שהוא׳ כלאחר יד נעשה זנב, ועם כל זה שאמרו 'השועל בעתו השתחוו לו' במקומו, אבל חוץ ממקומו - 'הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים', שהרי צדיק גמור, אף על פי שירד מדרגתו ונעשה זנב לאריות, ׳עליו נאמר לא׳ ׳ראיתי צדיק נעזב׳ (תהלים לז, כה). מהו 'זנבו'? אותו קוץ של אות דל"ת מתוך 'אח"ד', שהיא יו"ד זעירה - השכינה התחתונה, שעליה נאמר ׳כי שבע יפול צדיק וקם׳ (משלי כד, טז).)

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דהא דא אזיל בגלגולא כו'. ולכן צריכין לנהוג בו כבוד ולסגוד ליה, דכל השתחויה וכבוד הוא למלכות, ומי שזוכה למלכות, והוא דקיימא ליה שעתא שהוא דרגא דמלכות. ואמר כ"ח זמנין כו' שהן כ"ח פרקין דב' ידים ועיין לעיל תיקון נ ”ב ורזא דמלה ה'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 8 פסוקים. אינדקס הפסוקים