ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 124 (קיח ע"ב)

שת שחסרה ממנו יו"ד - ותחלתו מחי"ת שמונת ימי מילה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 124 · דף קיח ע"ב

לשון הזוהר

[קיח:] ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ׳ שֵׁ״ת, סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, וַעֲלֵיהּ אָמַר אִיּוֹב ׳מִי שָׁת בַּטּוּחוֹת חָכְמָה׳ (איוב לח, לו), מַאי חָכְמָה דָא דְחָסֵר מִנֵּיהּ י', דְּבָהּ הֲוָה שִׁית, ° דְּאִיהוּ בָרָא שִׁית, ° וְאִיהוּ רֵאשִׁית, וַהֲוָה אִתְּמַר בֵּיהּ ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י), הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ שֵׁת בַּאֲתַר דְּהֶבֶל, וּבְגִין דְּחָסֵר מִנֵּיהּ י' ° אִתְקְרִי אַחֵר, בְּגִין דְּכַד חָב אָדָם פָּרַח מִנֵּיהּ י', וְעָבַד שֵׁת בְּלָא י' דְּאִיהִי חָכְמָה, ° וּבְגִין דָּא שֵׁירוּתָא הֲוָה מִן ח', דְּאִינוּן ח' יוֹמִין דִּבְּרִית מִילָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא׳ (בראשית ד, כו) (דף קיח ע״ב) בְּשֵׁם יהו״ה, ° וּמִתַּמָּן עָבְדוּ בְּרִית מִילָה, וְאַעֲבָרוּ מִנֵּיהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה לְאַעְלָא בְּח', דְּשֵׁירוּתָא דְח' אִיהִי בִּינָה, ׳לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית׳ (תהלים יב, א), וַעֲלָהּ אִתְּמַר אָז הוּחַל, ° וְעוֹד אָז הוּחַל לִישָׁנָא דִצְלוֹתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה נח, ט) אָז תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה, וְעוֹד ° אָז, דָּא הוּא נְטוּרָא טָבָא, דְּאַף עַל גַּב דְּהֶבֶל קָטִיל לֵיהּ קַיִן, דְּמִנֵּיהּ הֲוָה נָפִיק מָאן דְּנוֹקִים לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א), ° רוֹעֶה נוֹקִים לְרוֹעֶה, ° וּלְבָתַר ׳אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהו״ה׳ (צפניה ג, ט), אֲבָל כַּד עֲמָלֵק דְּאִינוּן בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם עִרֶב רַב מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק׳ (דברים כה, יט), דְּלָא אִשְׁתָּאַר מִנְּהוֹן שָׂרִיד, ° וְאִינוּן עִרְבוּבְיָא מִקַּיִן, וּמִיָּד דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו''ה׳ (בראשית ד, כו).

תרגום

׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳, סִיּוּם הָאָלֶף-בֵּית, וְעָלָיו אָמַר אִיּוֹב ׳מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה׳ (איוב לח, לו), מַהִי 'חָכְמָה' - זוֹ שֶׁחָסֵר מִמֶּנָּה יוּ"ד, שֶׁבָּהּ הָיָה 'שִׁית', שֶׁהוּא 'בָּרָא שִׁית', וְהוּא 'רֵאשִׁית', וְנֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה מו, י) 'מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית'. הָיָה 'שֵׁת' מְשַׁמֵּשׁ בְּמָקוֹם הֶבֶל, וּמִשּׁוּם שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ יוּ"ד, נִקְרָא 'אַחֵר', מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁחָטָא אָדָם פָּרְחָה מִמֶּנּוּ יוּ"ד, וְנַעֲשָׂה 'שֵׁת' בְּלִי יוּ"ד שֶׁהִיא חָכְמָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ תְּחִלָּתוֹ הָיְתָה מֵחֵי"ת, שֶׁהֵם שְׁמוֹנַת יְמֵי בְּרִית מִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, כו) 'אָז הוּחַל לִקְרֹא' בְּשֵׁם יהו"ה, וּמִשָּׁם עָשׂוּ בְּרִית מִילָה, וְהֶעֱבִירוּ מִמֶּנּוּ עָרְלָה וּפְרִיעָה לְהַכְנִיס בְּחֵי"ת, שֶׁתְּחִלַּת הַחֵי"ת הִיא בִּינָה, 'לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית' (תהלים יב, א), וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'אָז הוּחַל'. וְעוֹד, 'אָז הוּחַל' - לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָז תִּקְרָא׳ (ישעיה נח, ט) וַיהו"ה יַעֲנֶה. וְעוֹד 'אָז' - זֶהוּ הַנְּטִירָה הַטּוֹבָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקַּיִן הָרַג אֶת הֶבֶל, מִמֶּנּוּ עָתִיד לָצֵאת מִי שֶׁיִּנְקֹם אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה׳ (שמות טו, א), רוֹעֶה נוֹקֵם לְרוֹעֶה, וְאַחַר כָּךְ 'אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהו"ה' (צפניה ג, ט). אֲבָל כַּאֲשֶׁר עֲמָלֵק שֶׁהֵם בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם עֵרֶב רָב הַמְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים כה, יט) 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק', שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶם שָׂרִיד, וְהֵם הָעִרְבּוּבְיָה מִקַּיִן, וּמִיָּד שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם - 'אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה' (בראשית ד, כו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קיח:] ׳וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו׳ ש״ת, סיומא דאלפא ביתא, ועליה אמר איוב ׳מי שת בטוחות חכמה׳ (איוב לח, לו), מאי חכמה דא דחסר מניה י', דבה הוה שית, ° דאיהו ברא שית, ° ואיהו ראשית, והוה אתמר ביה ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י), הוה משמש שת באתר דהבל, ובגין דחסר מניה י' ° אתקרי אחר, בגין דכד חב אדם פרח מניה י', ועבד שת בלא י' דאיהי חכמה, ° ובגין דא שירותא הוה מן ח', דאינון ח' יומין דברית מילה, כמה דאת אמר ׳אז הוחל לקרא׳ (בראשית ד, כו) (דף קיח ע״ב) בשם יהו״ה, ° ומתמן עבדו ברית מילה, ואעברו מניה ערלה ופריעה לאעלא בח', דשירותא דח' איהי בינה, ׳למנצח על השמינית׳ (תהלים יב, א), ועלה אתמר אז הוחל, ° ועוד אז הוחל לישנא דצלותא, כמה דאת אמר (ישעיה נח, ט) אז תקרא ויהו״ה יענה, ועוד ° אז, דא הוא נטורא טבא, דאף על גב דהבל קטיל ליה קין, דמניה הוה נפיק מאן דנוקים ליה, הדא הוא דכתיב ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א), ° רועה נוקים לרועה, ° ולבתר ׳אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו״ה׳ (צפניה ג, ט), אבל כד עמלק דאינון בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל, עלייהו אתמר ׳תמחה את זכר עמלק׳ (דברים כה, יט), דלא אשתאר מנהון שריד, ° ואינון ערבוביא מקין, ומיד דיתמחון מעלמא ׳אז הוחל לקרא בשם יהו'ה׳ (בראשית ד, כו).

התרגום: ׳וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת׳, סיום האלף-בית, ועליו אמר איוב ׳מי שת בטחות חכמה׳ (איוב לח, לו), מהי 'חכמה' - זו שחסר ממנה יו"ד, שבה היה 'שית', שהוא 'ברא שית', והוא 'ראשית', ונאמר בו (ישעיה מו, י) 'מגיד מראשית אחרית'. היה 'שת' משמש במקום הבל, ומשום שחסר ממנו יו"ד, נקרא 'אחר', משום שכשחטא אדם פרחה ממנו יו"ד, ונעשה 'שת' בלי יו"ד שהיא חכמה. ומשום כך תחלתו היתה מחי"ת, שהם שמונת ימי ברית מילה, כמו שנאמר (בראשית ד, כו) 'אז הוחל לקרא' בשם יהו"ה, ומשם עשו ברית מילה, והעבירו ממנו ערלה ופריעה להכניס בחי"ת, שתחלת החי"ת היא בינה, 'למנצח על השמינית' (תהלים יב, א), ועליה נאמר 'אז הוחל'. ועוד, 'אז הוחל' - לשון תפלה, כמו שנאמר ׳אז תקרא׳ (ישעיה נח, ט) ויהו"ה יענה. ועוד 'אז' - זהו הנטירה הטובה, שאף על פי שקין הרג את הבל, ממנו עתיד לצאת מי שינקם אותו, זהו שכתוב ׳אז ישיר משה׳ (שמות טו, א), רועה נוקם לרועה, ואחר כך 'אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו"ה' (צפניה ג, ט). אבל כאשר עמלק שהם בכורי מצרים ערב רב המערבים בישראל, עליהם נאמר (דברים כה, יט) 'תמחה את זכר עמלק', שלא ישאר מהם שריד, והם הערבוביה מקין, ומיד שימחו מן העולם - 'אז הוחל לקרא בשם יהו"ה' (בראשית ד, כו).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דאיהו ברא שית. רוצה לומר בשית תיקונין כמו שאומר ק"ח ב':

לכל המפרשים על פיסקה זו