ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 123 (קיח ע"א)

תובל קין ונעמה אם השדים - ונקמת ׳בלע המות לנצח׳

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 123 · דף קיח ע"א

לשון הזוהר

וְצִלָּה גַם הִיא ׳יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לוֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל׳ (בראשית ד, כב), ° דָּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ אִם יִצְרָךְ מִתְגַּבֵּר עֲלָךְ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ וכו', ° ׳וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן׳ נַעֲמָ״ה דָא אִימָּן שֶׁל שֵׁדִים, ° וְלֶמֶךְ בְּשַׁעְתָּא דְשַׁלִּיט עַל בַּר נַשׁ וְאִיהִי בֵּיהּ תַּקִּיף כְּאַבְנָא וּכְפַרְזְלָא, וְלָא עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְקָטִיל לֵיהּ, וְעָבִיד בֵּיהּ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבּוּרָתִי׳ (שם כג), בְּהַהוּא זִמְנָא עָתִיד לְנַטְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמָא מִתַּרְוַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) ׳כִּי שִׁבְעָתַיִם יוּקַם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח׳ (ישעיה כה, ח). א. ה. הפסקה הבאה ע"פ בהגר"א קי"ד ע"ב ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית ד, כה), וְכִי לָא אִשְׁתְּמוֹדָע בָּהּ עַד הַהִיא זִמְנָא, אֶלָּא מִיּוֹמָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְיַחַד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל, וְלָא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּמוֹדְעָן תּוּקְפֵיהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל, ° בְּגִין דְּמֶמְשָׁלָה דְעֶבֶד וְשִׁפְחָה בְּהוֹן, בָּתַר דְּיִתְעַבְּרוּן מֵעָלְמָא מִיָּד ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית ד, כה) וּבְהַהִיא זִמְנָא ׳כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יהו״ה׳ (ישעיה יא, ט), וּבְהַהִיא זִמְנָא אִתְקַיַּים קְרָא ׳כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם׳ (ירמיה לא, לג), וּבַיּוֹם ׳הַהוּא יִהְיֶה יהו״ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.

תרגום

וְצִלָּה גַם הִיא 'יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל' (בראשית ד כב), זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אִם יִצְרְךָ מִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכוּ'. '׳וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן׳' - נַעֲמָה, זוֹ אֵם הַשֵּׁדִים. וְלֶמֶךְ, בְּעֵת שֶׁהוּא שׁוֹלֵט עַל הָאָדָם וְהִיא בּוֹ תַּקִּיפָה כְּאֶבֶן וּכְבַרְזֶל, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שׁוֹלֶטֶת עָלָיו וְהוֹרֶגֶת אוֹתוֹ וְעוֹשָׂה בּוֹ פֶּצַע וְחַבּוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כג) '׳כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי׳'. בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הקב"ה לִנְקֹם מִשְּׁנֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) '׳כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה׳', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כה ח) '׳׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׳׳'. (בראשית ד כה) ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳ - וְכִי לֹא נוֹדְעָה בָּהּ עַד אוֹתוֹ זְמַן? אֶלָּא, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הקב"ה לֹא הִתְיַחֵד בִּשְׁכִינָתוֹ בִּימֵי חֹל, וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים אֶת תָּקְפּוֹ בִּימֵי חֹל, מִשּׁוּם שֶׁמֶּמְשֶׁלֶת עֶבֶד וְשִׁפְחָה בָּהֶם. אַחַר שֶׁיַּעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם, מִיָּד (בראשית ד כה) ׳וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ׳, וּבְאוֹתוֹ זְמַן (ישעיה יא ט) '׳כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יהו"ה׳', וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (ירמיה לא לג) 'כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם', (זכריה יד ט) וּבַיּוֹם ׳הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וצלה גם היא ׳ילדה את תובל קין, לוטש כל חרש נחשת וברזל׳ (בראשית ד, כב), ° דא יצר הרע, דאתמר ביה אם יצרך מתגבר עלך משכהו לבית המדרש וכו', ° ׳ואחות תובל קין׳ נעמ״ה דא אימן של שדים, ° ולמך בשעתא דשליט על בר נש ואיהי ביה תקיף כאבנא וכפרזלא, ולא עסיק באורייתא, שליט עליה וקטיל ליה, ועביד ביה פצע וחבורה, כמה דאת אמר ׳כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי׳ (שם כג), בההוא זמנא עתיד לנטלא קודשא בריך הוא נוקמא מתרוייהו, הדא הוא דכתיב (שם) ׳כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה׳, הדא הוא דכתיב ׳בלע המות לנצח׳ (ישעיה כה, ח). א. ה. הפסקה הבאה ע"פ בהגר"א קי"ד ע"ב ׳וידע אדם עוד את אשתו׳ (בראשית ד, כה), וכי לא אשתמודע בה עד ההיא זמנא, אלא מיומא דאתחרב בי מקדשא קודשא בריך הוא לא אתיחד בשכינתיה ביומין דחול, ולא הוו ישראל אשתמודען תוקפיה ביומין דחול, ° בגין דממשלה דעבד ושפחה בהון, בתר דיתעברון מעלמא מיד ׳וידע אדם עוד את אשתו׳ (בראשית ד, כה) ובההיא זמנא ׳כי מלאה הארץ דעה את יהו״ה׳ (ישעיה יא, ט), ובההיא זמנא אתקיים קרא ׳כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם׳ (ירמיה לא, לג), וביום ׳ההוא יהיה יהו״ה אחד ושמו אחד׳.

התרגום: וצלה גם היא 'ילדה את תובל קין, לטש כל חרש נחשת וברזל' (בראשית ד כב), זה יצר הרע, שנאמר בו: אם יצרך מתגבר עליך משכהו לבית המדרש וכו'. '׳ואחות תובל קין׳' - נעמה, זו אם השדים. ולמך, בעת שהוא שולט על האדם והיא בו תקיפה כאבן וכברזל, ואינו עוסק בתורה, שולטת עליו והורגת אותו ועושה בו פצע וחבורה, כמו שנאמר (שם כג) '׳כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׳'. באותו זמן עתיד הקב"ה לנקם משניהם, זהו שכתוב (שם) '׳כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה׳', זהו שכתוב (ישעיה כה ח) '׳בלע המות לנצח׳'. (בראשית ד כה) ׳וידע אדם עוד את אשתו׳ - וכי לא נודעה בה עד אותו זמן? אלא, מיום שחרב בית המקדש, הקב"ה לא התיחד בשכינתו בימי חל, ולא היו ישראל יודעים את תקפו בימי חל, משום שממשלת עבד ושפחה בהם. אחר שיעברו מן העולם, מיד (בראשית ד כה) ׳וידע אדם עוד את אשתו׳, ובאותו זמן (ישעיה יא ט) '׳כי מלאה הארץ דעה את יהו"ה׳', ובאותו זמן יתקים הכתוב (ירמיה לא לג) 'כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם', (זכריה יד ט) וביום ׳ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ודא יצה"ר דאתמר בי' אם יצרך כו'. רוצה לומר שאמרו ( סוכה נב ע"ב ) אם ברזל הוא מתפוצץ:

לכל המפרשים על פיסקה זו