ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 122 (קיח ע"א)

יבל כונס הממון ויובל אבי המנגנים - וזמרה בבית חרבן בבית

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 122 · דף קיח ע"א

לשון הזוהר

° ׳וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל׳ (בראשית ד, כ), בָּתַר דְּקָטִיל לֵיהּ בַּעֲנִיּוּתָא, ° וְשָׁלְטִין עֲלֵיהּ עָדָה וְצִלָּה, יָבָל, ° כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה׳ (ישעיה נא, ו), וְיָבָל אִיהוּ ׳אֲבִי יוֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה׳, דְכַנִּישׁ מָמוֹנָא, וּלְבָתַר אִתְּמַר בֵּיהּ ׳לֹא יוֹעִיל הוֹן׳ (משלי יא, ד), וְהָא אִתְּמַר דְּשַׁלִּיט עֲלֵיהּ עֲנִיּוּתָא דְאִיהוּ מָוְת, וְלֵית עֲנִיּוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּעֲנִיּוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית מָוְת כְּאִינוּן דְּעָבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרִיאוּ מֵתִים, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא (יחזקאל יא, לב) שׁוּבוּ וִחְיוּ, וַאֲחִי יָבָל ׳הָיָה אֲבִי כָּל תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וְעְִגָּב׳, הַמְנַגְּנִין בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִין, וּבַר נַשׁ דְּחָדֵי בְּהוּ וְאִשְׁתַּדַּל בְּהַבְלֵי עָלְמָא, עֲלֵיהּ אָמַר קֹהֶלֶת ׳שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ׳ (קהלת יא, ט) וכו', וּלְבָתַר מָה אָמַר לֵיהּ (שם) ׳וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ׳ הָאלהי״ם בַּמִּשְׁפָּט, דַּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, זִמְרָא בְּבֵיתָא חָרְבָּא בְּבֵיתָא, אֶלָּא וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו״ה אלהיכ״ם (ויקרא כג, מ), כְּגַוְונָא (דדוד) דְאִתְּמַר (ביה) (מלכים ב ג, טו) וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְּנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יהו״ה.

תרגום

׳וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל׳ (בראשית ד, כ), אַחַר שֶׁהָרַג אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת, שׁוֹלְטִים עָלָיו עָדָה וְצִלָּה. יָבָל - כְּעֵין שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא, ו) 'כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה', וְיָבָל הוּא 'אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה' שֶׁכּוֹנֵס מָמוֹן, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר בּוֹ (משלי יא, ד) 'לֹא יוֹעִיל הוֹן', וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עָלָיו הָעֲנִיּוּת שֶׁהִיא מָוֶת, וְאֵין עֲנִיּוּת לִפְנֵי הקב"ה כַּעֲנִיּוּת שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵין מָוֶת כְּאוֹתָם הָעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרְאוּ מֵתִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יא) שׁוּבוּ וִחְיוּ. וַאֲחִי יָבָל 'הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב', הַמְנַגְּנִים בְּכָל מִינֵי נִגּוּן, וְאָדָם הַשָּׂמֵחַ בָּהֶם וְעוֹסֵק בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, עָלָיו אָמַר קֹהֶלֶת (קהלת יא, ט) 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ' וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ מַה אָמַר לוֹ - ' ׳וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ׳ ' הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט, שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: זִמְרָה בַּבַּיִת חֻרְבָּן בַּבַּיִת. אֶלָּא 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם' (ויקרא כג, מ), כְּעֵין שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יהו"ה׳ (מלכים ב ג, טו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° ׳ותלד עדה את יבל׳ (בראשית ד, כ), בתר דקטיל ליה בעניותא, ° ושלטין עליה עדה וצלה, יבל, ° כגוונא דשמיא וארעא דאתמר בהון ׳כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה׳ (ישעיה נא, ו), ויבל איהו ׳אבי יושב אהל ומקנה׳, דכניש ממונא, ולבתר אתמר ביה ׳לא יועיל הון׳ (משלי יא, ד), והא אתמר דשליט עליה עניותא דאיהו מות, ולית עניותא קמי קודשא בריך הוא כעניותא דאורייתא, ולית מות כאינון דעברין על פתגמי אורייתא דאתקריאו מתים, ובגין דא אמר קרא (יחזקאל יא, לב) שובו וחיו, ואחי יבל ׳היה אבי כל תופש כנור ועגב׳, המנגנין בכל מיני נגונין, ובר נש דחדי בהו ואשתדל בהבלי עלמא, עליה אמר קהלת ׳שמח בחור בילדותך׳ (קהלת יא, ט) וכו', ולבתר מה אמר ליה (שם) ׳ודע כי על כל אלה יביאך׳ האלהי״ם במשפט, דעלייהו אמרו מארי מתניתין, זמרא בביתא חרבא בביתא, אלא ושמחתם לפני יהו״ה אלהיכ״ם (ויקרא כג, מ), כגוונא (דדוד) דאתמר (ביה) (מלכים ב ג, טו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהו״ה.

התרגום: ׳ותלד עדה את יבל׳ (בראשית ד, כ), אחר שהרג אותו בעניות, שולטים עליו עדה וצלה. יבל - כעין שמים וארץ שנאמר בהם (ישעיה נא, ו) 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה', ויבל הוא 'אבי ישב אהל ומקנה' שכונס ממון, ואחר כך נאמר בו (משלי יא, ד) 'לא יועיל הון', והרי נאמר ששולטת עליו העניות שהיא מות, ואין עניות לפני הקב"ה כעניות של תורה, ואין מות כאותם העוברים על דברי התורה שנקראו מתים, ומשום כך אמר הכתוב (יחזקאל יא) שובו וחיו. ואחי יבל 'היה אבי כל תפש כנור ועוגב', המנגנים בכל מיני נגון, ואדם השמח בהם ועוסק בהבלי העולם, עליו אמר קהלת (קהלת יא, ט) 'שמח בחור בילדותך' וכו', ואחר כך מה אמר לו - ' ׳ודע כי על כל אלה יביאך׳ ' האלהים במשפט, שעליהם אמרו בעלי המשנה: זמרה בבית חרבן בבית. אלא 'ושמחתם לפני יהו"ה אלהיכם' (ויקרא כג, מ), כעין שנאמר ׳והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהו"ה׳ (מלכים ב ג, טו).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ותלד עדה כו'. שב' יצר הרע לאדם, שהן ב' נוק' הנ"ל דיצר הרע, והן, אחת - התאוה, והוא נוק' דבהון הקשה מכולם, (משלי ה ג) נופת תטופנה כו', ואחת - בהבלי עולם הזה, או לממון הרבה או לשמחה ושחוק כמו שכתוב (קהלת י יט) לשחוק עושים לחם כו'…

לכל המפרשים על פיסקה זו