ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 116 (קיז ע"א)

הבלי תורה ותפלה הבונים למעלה - ושבועות שקר המפילות חללים

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 116 · דף קיז ע"א

לשון הזוהר

[קיז.] (דף קיז ע״א) וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל (בראשית ד, ב), תָּא חֲזִי הֶבֶל אִיהוּ הַלֵּב, וְאִית ב' בָּתִּים בְּלִבָּא, (קהלת י, ג) לֵב חָכָם לִימִינוֹ הֶבֶל, לֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ דָא הֶבֶל, קַיִן אִיהוּ יָנִיק מִתַּרְוַיְיהוּ, וְאִיהוּ עִץ טוֹב וָרָע, וְקַיִן אִיהוּ זוּהֲמָא דְנָחָשׁ דְּאַטִּיל בְּחַוָּה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע׳ (ישעיה יד, כט), מָה אָרְחֵיהּ דְּחִוְיָא לְמִקְטַל, כַּךְ דָּא קָטַל, וּלְבָתַר אִתְחַרַט, וּבְגִין דָּא ׳וַיָּשֶׂם יהו״ה לְקַיִן אוֹת׳ (בראשית ד, טו), אוֹת בְּרִית מִילָה, וּבְגִין דָּא אָמַר (שם) ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו״ה׳, וְאַף עַל גַּב דְּקַיִ״ן אִיהוּ זוּהֲמָא, ° יָכִיל לְמֶעֱבַד נָקִ״י, כְּגוֹן יִתְרוֹ דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שופטים א, טז) וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. ° וְרָזָא דְמִלָּה הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, וְאָמְרוּ קַדְמָאִין אִית הֶבֶל וְאִית הֶבֶל, יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וכו', ׳אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל׳ (קהלת ח, יד), הֶבֶל דִּימִינָא ° ה' כָּרְסַיָּא, ו' שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, ד' אַרְבַּע חֵיוָון, אִלֵּין הֲבָלִים אִינוּן לְבוּשָׁא לְתִפְאֶרֶת ° וּמַלְכוּת, דְּאִינוּן, ו' קוֹל, ה' תַּתָּאָה דִבּוּר, דְּאִינוּן ו"ק, קוֹל וְדִבּוּר, י״ה כְּלִילָן, י' בְּאַוִּיר, ה' עילאה בַּהֶבֶל דְּסָלִיק, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּפוּמָא דְבַר נַשׁ דְּצַלִּי צְלוֹתָא אוֹ דְעָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל הֲבָלִים אָחֳרָנִין דְּאִתְעֲבִידָן בְּאַרְעָא, סָלְקִין בְּאַוִּיר דְּהַאי עָלְמָא בְּקוֹל וְדִבּוּר דְּחוֹל, וְיִשְׂרָאֵל מְצַלִּין בְּהוֹן הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, וְאִית אָחֳרָנִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים׳ (ירמיה י, טו), וְאִינוּן הֲבָלִים וְקוֹל וְדִבּוּר דְּנִבְלוּת הַפֶּה, אִינוּן מִסִּטְרָא דֶאֱלֹהִים אֲחֵרִים מְמַנָּן דִּשְׁאָר עַמִּין דְּאִינוּן סמא״ל וְנָחָשׁ, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר בְּהַבְדָּלָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל לְגוֹיִם, כָּל חַד כְּפוּם עוֹבָדוֹי כַּךְ בָּנֵי בִנְיָנָא, (קהלת ז, יד) דְּזֶה לְעְִמַּת זֶה עָשָׂה הָאלהי״ם. ° וְתָא חֲזִי מָאן דְּבִנְיָינָא דִילֵיהּ לְעִילָא בְסִטְרָא דְּדַכְיוּ, בְכָל אִלֵּין הֲבָלִים דְּאוֹרַיְיתָא וּצְלוֹתָא, עֲלֵיהּ אָמַר קְרָא (ישעיה לז, טז) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וכו' וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה, וְהָא אוּקְמוּהוּ אַל תִּקְרֵי עַמִּי, אֶלָּא עִמִּי, מָה אֲנָא בְמִלּוּלָא דִילִי עֲבָדִית שְׁמַיָּא וְאַרְעָא כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳בִּדְבַר יהו''ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ׳ (תהלים לג, ו), כַּךְ אַנְתְּ בְּשׁוּתָּפוּ עִמִּי תַעֲבֵיד בְּמִלּוּלָא, אֲבָל אָחֳרָנִין דְּמַפְּקִין מִפּוּמַיְיהוּ הֲבָלִים דִּשְׁבוּעָה, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (משלי ז, כז) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וְאִלֵּין אִתְקְרִיאוּ חֲלָלִים, ° דִּמְחַלְּלִין שֵׁם יהו״ה, וְנָפְקִין הֲבָלִים מִפּוּמַיְיהוּ וְקָלָא וְדִבּוּרָא לְשִׁקְרָא וְאוֹמָאָה לְשִׁקְרָא, וְדָכְרִין שְׁמֵיהּ לְמַגָּנָא וּלְשִׁקְרָא, בְּהַהוּא שְׁמָא דְנָפְקִין לְבַטָּלָא וּלְשִׁקְרָא בָּנִין לוֹן בִּנְיָנִין דְּבַטְלִין לוֹן מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לַשָּׁוְא הִכֵּתִי אֶת בְּנֵיכֶם׳ (ירמיה ב, ז), וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא דְנָפְקִין מִפּוּמַיְיהוּ מִלּוּלִין וְאוֹמָאִין דְּשִׁקְרָא, טַב לוֹן דְּלָא יֵתוּן לְעָלְמָא, קָמוּ חַבְרַיָּא כֻּלְּהוּ וְאָמְרוּ רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבָן רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבָן.

תרגום

׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הֶבֶל׳ (בראשית ד, ב). בֹּא וּרְאֵה: הֶבֶל הוּא הַלֵּב, וְיֵשׁ שְׁנֵי בָּתִּים בַּלֵּב, ׳לֵב חָכָם לִימִינוֹ׳ (קהלת י, ג) - הֶבֶל, לֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ - זֶה הֶבֶל. קַיִן יוֹנֵק מִשְּׁנֵיהֶם, וְהוּא עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳. קַיִן הוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהִטִּיל בְּחַוָּה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה יד, כט) 'כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע'. כְּדֶרֶךְ הַנָּחָשׁ לַהֲרֹג, כָּךְ הָרַג זֶה, וְאַחַר כָּךְ הִתְחָרֵט. וּמִשּׁוּם כָּךְ (בראשית ד, טו) 'וַיָּשֶׂם יהו"ה לְקַיִן אוֹת' - אוֹת בְּרִית מִילָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר 'קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו"ה', וְאַף עַל פִּי שֶׁקַּיִן הוּא זֻהֲמָא, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת נָקִי, כְּגוֹן יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ׳ וּבְנֵי קֵנִי חֹתֵן מֹשֶׁה׳ (שופטים א, טז). וְסוֹד הַדָּבָר - ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת׳, וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: יֵשׁ הֶבֶל וְיֵשׁ הֶבֶל, יֵשׁ צַדִּיקִים ׳שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה׳ הָרְשָׁעִים וְכוּ', ' ׳אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל׳ (קהלת ח, יד) '. הֶבֶל שֶׁל יָמִין - הֵ"א כִּסֵּא, וָ"ו שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, דָּלֶ"ת אַרְבַּע חַיּוֹת. הֲבָלִים אֵלֶּה הֵם לְבוּשׁ לְתִפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, שֶׁהֵם וָ"ו - קוֹל, הֵ"א תַּחְתּוֹנָה - דִּבּוּר, שֶׁהֵם קוֹל וְדִבּוּר, יָ"הּ כְּלוּלִים - יוּ"ד בָּאֲוִיר, הֵ"א עֶלְיוֹנָה בַּהֶבֶל הָעוֹלֶה, וְהַכֹּל נִכְלָל בְּפִיו שֶׁל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל אוֹ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אֲבָל הֲבָלִים אֲחֵרִים הַנַּעֲשִׂים בָּאָרֶץ, עוֹלִים בַּאֲוִיר הָעוֹלָם הַזֶּה בְּקוֹל וְדִבּוּר שֶׁל חֹל, וְיִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים בָּהֶם הַמַּבְדִּיל ׳בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל׳. וְיֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ' ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים׳ (ירמיה י, טו) ', וְאֵלֶּה הֶבֶל וְקוֹל וְדִבּוּר שֶׁל נִבְלוּת הַפֶּה, הֵם מִצַּד אֱלֹהִים אֲחֵרִים מְמֻנֵּי שְׁאָר הָעַמִּים שֶׁהֵם סָמָאֵל וְנָחָשׁ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּהַבְדָּלָה 'וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים', כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו כָּךְ נִבְנֶה בִּנְיָנוֹ, שֶׁ'זֶה ׳לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה׳ (קהלת ז, יד) הָאֱלֹהִים'. וּבֹא וּרְאֵה: מִי שֶׁבִּנְיָנוֹ לְמַעְלָה בְּצַד הַטָּהֳרָה, בְּכָל הֲבָלִים אֵלֶּה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עָלָיו אָמַר הַכָּתוּב ׳וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ׳ (ישעיה לז, טז) וְכוּ' ׳וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ: אַל תִּקְרָא 'עַמִּי' אֶלָּא 'עִמִּי' - מָה אֲנִי בְּדִבּוּרִי עָשִׂיתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, ו) 'בִּדְבַר יהו"ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ', כָּךְ אַתָּה בְּשֻׁתָּפוּת עִמִּי תַּעֲשֶׂה בְּדִבּוּר. אֲבָל אֲחֵרִים הַמּוֹצִיאִים מִפִּיהֶם הֲבָלִים שֶׁל שְׁבוּעָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה׳ (משלי ז, כז), וְאֵלֶּה נִקְרְאוּ חֲלָלִים, שֶׁמְּחַלְּלִים שֵׁם יהו"ה, וְיוֹצְאִים מִפִּיהֶם הֲבָלִים וְקוֹל וְדִבּוּר לְשֶׁקֶר וְלִשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְזוֹכְרִים שְׁמוֹ לְחִנָּם וּלְשֶׁקֶר. וּבְאוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁיּוֹצְאִים בּוֹ לְבַטָּלָה וְלִשְׁקָרִים בּוֹנִים לָהֶם בִּנְיָנִים שֶׁמְּבַטְּלִים אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב, ז) 'לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם'. אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם הַמּוֹצִיאִים מִפִּיהֶם דִּבּוּרִים וּשְׁבוּעוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לָעוֹלָם. קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ: הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קיז.] (דף קיז ע״א) ותוסף ללדת את אחיו את הבל (בראשית ד, ב), תא חזי הבל איהו הלב, ואית ב' בתים בלבא, (קהלת י, ג) לב חכם לימינו הבל, לב כסיל לשמאלו דא הבל, קין איהו יניק מתרוייהו, ואיהו עץ טוב ורע, וקין איהו זוהמא דנחש דאטיל בחוה, ועליה אתמר ׳כי משרש נחש יצא צפע׳ (ישעיה יד, כט), מה ארחיה דחויא למקטל, כך דא קטל, ולבתר אתחרט, ובגין דא ׳וישם יהו״ה לקין אות׳ (בראשית ד, טו), אות ברית מילה, ובגין דא אמר (שם) ׳קניתי איש את יהו״ה׳, ואף על גב דקי״ן איהו זוהמא, ° יכיל למעבד נק״י, כגון יתרו דאתמר ביה (שופטים א, טז) ובני קני חותן משה. ° ורזא דמלה הבל הבלים אמר קהלת, ואמרו קדמאין אית הבל ואית הבל, יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו', ׳אמרתי שגם זה הבל׳ (קהלת ח, יד), הבל דימינא ° ה' כרסיא, ו' שש מעלות לכסא, ד' ארבע חיוון, אלין הבלים אינון לבושא לתפארת ° ומלכות, דאינון, ו' קול, ה' תתאה דבור, דאינון ו"ק, קול ודבור, י״ה כלילן, י' באויר, ה' עילאה בהבל דסליק, וכלא אתכליל בפומא דבר נש דצלי צלותא או דעסיק באורייתא, אבל הבלים אחרנין דאתעבידן בארעא, סלקין באויר דהאי עלמא בקול ודבור דחול, וישראל מצלין בהון המבדיל בין קדש לחול, ואית אחרנין דאתמר בהון ׳הבל המה מעשה תעתועים׳ (ירמיה י, טו), ואינון הבלים וקול ודבור דנבלות הפה, אינון מסטרא דאלהים אחרים ממנן דשאר עמין דאינון סמא״ל ונחש, עלייהו אתמר בהבדלה ובין ישראל לגוים, כל חד כפום עובדוי כך בני בנינא, (קהלת ז, יד) דזה לעמת זה עשה האלהי״ם. ° ותא חזי מאן דבניינא דיליה לעילא בסטרא דדכיו, בכל אלין הבלים דאורייתא וצלותא, עליה אמר קרא (ישעיה לז, טז) ואשים דברי בפיך וכו' ולאמר לציון עמי אתה, והא אוקמוהו אל תקרי עמי, אלא עמי, מה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כמה דאת אמר ׳בדבר יהו'ה שמים נעשו׳ (תהלים לג, ו), כך אנת בשותפו עמי תעביד במלולא, אבל אחרנין דמפקין מפומייהו הבלים דשבועה, עלייהו אתמר (משלי ז, כז) כי רבים חללים הפילה, ואלין אתקריאו חללים, ° דמחללין שם יהו״ה, ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא, ודכרין שמיה למגנא ולשקרא, בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא, הדא הוא דכתיב ׳לשוא הכתי את בניכם׳ (ירמיה ב, ז), ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא, טב לון דלא יתון לעלמא, קמו חבריא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן.

התרגום: ׳ותסף ללדת את אחיו את הבל׳ (בראשית ד, ב). בא וראה: הבל הוא הלב, ויש שני בתים בלב, ׳לב חכם לימינו׳ (קהלת י, ג) - הבל, לב כסיל לשמאלו - זה הבל. קין יונק משניהם, והוא עץ ׳הדעת טוב ורע׳. קין הוא זהמת הנחש שהטיל בחוה, ועליו נאמר (ישעיה יד, כט) 'כי משרש נחש יצא צפע'. כדרך הנחש להרג, כך הרג זה, ואחר כך התחרט. ומשום כך (בראשית ד, טו) 'וישם יהו"ה לקין אות' - אות ברית מילה. ומשום כך אמר 'קניתי איש את יהו"ה', ואף על פי שקין הוא זהמא, יכול לעשות נקי, כגון יתרו שנאמר בו׳ ובני קני חתן משה׳ (שופטים א, טז). וסוד הדבר - ׳הבל הבלים אמר קהלת׳, ואמרו הראשונים: יש הבל ויש הבל, יש צדיקים ׳שמגיע אליהם כמעשה׳ הרשעים וכו', ' ׳אמרתי שגם זה הבל׳ (קהלת ח, יד) '. הבל של ימין - ה"א כסא, ו"ו שש מעלות לכסא, דל"ת ארבע חיות. הבלים אלה הם לבוש לתפארת ומלכות, שהם ו"ו - קול, ה"א תחתונה - דבור, שהם קול ודבור, י"ה כלולים - יו"ד באויר, ה"א עליונה בהבל העולה, והכל נכלל בפיו של אדם המתפלל או העוסק בתורה. אבל הבלים אחרים הנעשים בארץ, עולים באויר העולם הזה בקול ודבור של חל, וישראל מתפללים בהם המבדיל ׳בין קדש לחל׳. ויש אחרים שנאמר בהם ' ׳הבל המה מעשה תעתעים׳ (ירמיה י, טו) ', ואלה הבל וקול ודבור של נבלות הפה, הם מצד אלהים אחרים ממני שאר העמים שהם סמאל ונחש, עליהם נאמר בהבדלה 'ובין ישראל לעמים', כל אחד כפי מעשיו כך נבנה בנינו, ש'זה ׳לעמת זה עשה׳ (קהלת ז, יד) האלהים'. ובא וראה: מי שבנינו למעלה בצד הטהרה, בכל הבלים אלה של תורה ותפלה, עליו אמר הכתוב ׳ואשים דברי בפיך׳ (ישעיה לז, טז) וכו' ׳ולאמר לציון עמי אתה׳, והרי בארו: אל תקרא 'עמי' אלא 'עמי' - מה אני בדבורי עשיתי שמים וארץ, כמו שנאמר (תהלים לג, ו) 'בדבר יהו"ה שמים נעשו', כך אתה בשתפות עמי תעשה בדבור. אבל אחרים המוציאים מפיהם הבלים של שבועה, עליהם נאמר ׳כי רבים חללים הפילה׳ (משלי ז, כז), ואלה נקראו חללים, שמחללים שם יהו"ה, ויוצאים מפיהם הבלים וקול ודבור לשקר ולשבועת שקר, וזוכרים שמו לחנם ולשקר. ובאותו השם שיוצאים בו לבטלה ולשקרים בונים להם בנינים שמבטלים אותם מן העולם, זהו שכתוב (ירמיה ב, ז) 'לשוא הכיתי את בניכם'. אוי להם לבני אדם המוציאים מפיהם דבורים ושבועות של שקר, טוב להם שלא יבואו לעולם. קמו כל החברים ואמרו: הרחמן יצילנו, הרחמן יצילנו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואינון ב' הבלים כו'. רוצה לומר דב' הבלים אינון ב' ההי"ן, ולכן הבל וקול ודיבור כולל כל שם הוי"ה, דב' אותיות הראשונות הן כחדא כידוע, והן כאן ב' הבלים, ועתה נשלם הוי"ה, ועיין לעיל תיקון מ ”ה ואמר בה' תתאה סליק כו' דהוא קרבן עולה…

לכל המפרשים על פיסקה זו