שבעה הבלים של שבע ושבעה של רעב - והמלכות עקר הכל
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 115 · דף קטו ע"ב
לשון הזוהר
[קטו:] וְהֶבֶל מִסִּטְרָא דִימִינָא אִיהוּ כְּלִיל ° ז' הֲבָלִים, וְאִינוּן אבגית״ץ וכו', שִׁית סָלְקִין, דְּאִינוּן לְהָבִים בְּשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, וַהֲבַל דְּפֶה שְׁבִיעָאָה, וּלְקִבְלַיְיהוּ אָמַר דָּוִד שֶׁבַע קָלִין דְּהָבוּ לַיהו״ה בְּנֵי אֵלִים, (תהלים כט) וְעַל אִלֵּין שֶׁבַע אִתְּמַר ׳כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יהו״ה יִחְיֶה׳ (דברים ח, ג) הָאָדָם, וְאִלֵּין ז' קָלִין סָלְקִין בְּז' רְקִיעִין, וְאִית ז' דִּשְׂמָאלָא דְנָחֲתִין בְּשִׁבְעָה אַרְעִין, וַעֲלַיְיהוּ אָמַר (דף קטו ע״ב) קֹהֶלֶת (קהלת ג, כז) (כי) ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמָעְלָה׳ וכו'. שִׁבְעָה הֲבָלִים טָבִין אִלֵּין אִינוּן שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וּלְקִבְלַיְיהוּ אָחֳרָנִין לָקֳבֵל שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אִלֵּין הֲבָלִים דְּחַיֵּי, וְאִלֵּין הֲבָלִים דְּמִיתָה, ° וּבְגִין דָּא יֵשׁ הֶבֶל וְיֵשׁ הֶבֶל, הֶבֶל, ה' לֵב, ד' אַרְבַּע חֵיוָון דְּכָרְסַיָּיא, ו' שִׁית דַּרְגִּין דְּכָרְסַיָּיא, ° וַעֲלַיְיהוּ שַׁרְיָין עֲשַׂר אֲמִירָן דְּאִינוּן י', ו' דְּנָפִיק מֵהֶבֶל אִיהוּ קוֹל דְּאִיהוּ פּוֹרֵחַ בְּאַוִּיר, דְּאִיהוּ אוֹר חָמֵשׁ אוֹר וַדַּאי אִינוּן ה' עִלָּאָה, י' דִּבּוּר וַאֲמִירָה, ° וְאִינוּן שְׁנֵי הֲבָלִים הֲבַל סָלִיק בְּה' עִלָּאָה, וַהֲבַל נָחִית בְּה' תַּתָּאָה, וּבְאִלֵּין הֲבָלִים, בְּחַד סָלִיק קָלָא, וּבְחַד נָחִית דִּבּוּר, (ס"א בה' תַּתָּאָה סָלִיק קָלָא דְּאִיהוּ ו', בְּה' עִלָּאָה נָחִית דִּבּוּר דְּאִיהוּ י') בְּה' עִלָּאָה סָלִיק קָלָא דְאִיהוּ ו', בְּה' תַּתָּאָה נָחִית דִּבּוּר דְּאִיהוּ י'. וַהֲבָלִים סָלְקִין וְנָחֲתִין בְּלִבָּא, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי״ם סָלְקִין וְנָחֲתִין תַּמָּן וְאִינוּן י״ו, ה' תַּתָּאָה ׳מוּצָב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה׳ דָא ה' עִלָּאָה דְאִתְקְרֵי הַשָּׁמָיְמָה, ° וְצָרִיך לְסָלְקָא לוֹן בְּמַחֲשָׁבָה דְאִיהוּ יוד ה"א וא"ו ה"א, וְאִם לָא, לָא סָלְקִין אִלֵין הֲבָלִים דִּצְלוֹתָא דְּלַאו אִינוּן מִסִּטְרָא דְיִחוּדָא, וַהֲבָלִים אָחֳרָנִין אִינוּן, דְּאִינוּן בְּמַחֲשָׁבָה בִּישָׁא, וְלָא מִצְטָרְפִין לְמַעֲשֶׂה, וַהֲבָלִים דְּלֵית בְּהוֹן פִּירוּדָא מַחֲשָׁבָה דִלְהוֹן מִצְטָרְפָא לְמַעֲשֶׂה. ° וְעִקָּר דְּאַרְבַּע אַתְוָון וַעֲשַׂר אַתְוָון אִיהִי מַלְכוּתָא, דְאִיהִי כְלִילָא מִכָּל עֲשַׂר סְפִירָן, וּבֵיהּ צָרִיךְ כֹּלָּא לְאַכְלָלָא, דְּכָל מָאן דְּנָטִיל מַלְכוּת בְּלָא תֵּשַׁע סְפִירָן אִיהוּ מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעָן, ° וְכָל מָאן דְּנָטִיל תֵּשַׁע סְפִירָן בְּלָא מַלְכוּת אִיהוּ כּוֹפֵר בְּעִיקָר. הֲבָלִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים׳ (ירמיה י, טו), דְּאִינוּן הֲבָלִים סָלְקִין בְּנִבְלוּת הַפֶּה וּבְשִׁקְרוּת, ° וְכֻלְּהוּ סָלְקִין לְגַבֵּי מוֹחָא אִית חַמָּה וּלְבָנָה וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלַיָּא בִרְקִיעִין דְּאִינוּן קְלִיפִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא׳ (ישעיה ה, יח), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ׳ (שם נא, ו), ׳וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה׳ (שם כד, כג) וכו', וְכַמָּה הֲבָלִים אִית לוֹן דְּכֻלְּהוּ מַלְיָין שֶׁקֶר וְשָׁוְא, וְכָל מָאן דְּאַפִּיק מִלִּין דְּשִׁקְרָא כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה פָּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ לְקִבְלוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל׳ (קהלת י, כ) וכו', ° וְאִלֵּין מִלּוּלִין אִינוּן בָּנִין כַּמָּה בִּנְיָינִין. [ אמר המגיה: זה התקון מצאתיהו מפוזר ומפורד ומוטעה, והרבה עמלתי וטרחתי להגיהו ולסדר הדברים על אופניהם, ובמקומות ממנו כתבתי הדברים פעמים מפני חלוף הנסחאות ] (אמר המגיה עוד ראה זה מצאתי)
תרגום
וְהֶבֶל מִצַּד יָמִין הוּא כּוֹלֵל שִׁבְעָה הֲבָלִים, וְהֵם אבג"ית"ץ וְכוּ', שֵׁשׁ עוֹלִים - שֶׁהֵם לְהָבִים בְּשֵׁשׁ טַבָּעוֹת הַקָּנֶה, וְהֶבֶל הַפֶּה שְׁבִיעִי, וּכְנֶגְדָּם אָמַר דָּוִד שֶׁבַע קוֹלוֹת 'הָבוּ לַיהו"ה בְּנֵי אֵלִים' (תהלים כט). וְעַל שִׁבְעָה אֵלֶּה נֶאֱמַר ׳כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יהו"ה יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג). וְאֵלֶּה שִׁבְעָה קוֹלוֹת עוֹלִים בְּשִׁבְעָה רְקִיעִים, וְיֵשׁ שִׁבְעָה שֶׁל שְׂמֹאל הַיּוֹרְדִים לְשִׁבְעָה אֲרָצוֹת, וַעֲלֵיהֶם אָמַר קֹהֶלֶת ׳מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה׳ (קהלת ג, כא) וְכוּ'. שִׁבְעָה הֲבָלִים טוֹבִים אֵלֶּה הֵם שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וּכְנֶגְדָּם אֲחֵרִים כְּנֶגֶד שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֵלֶּה הֲבָלִים שֶׁל חַיִּים וְאֵלֶּה הֲבָלִים שֶׁל מִיתָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ הֶבֶל וְיֵשׁ הֶבֶל: הֶבֶל - הֵ"א לֵב, דָּלֶ"ת אַרְבַּע חַיּוֹת הַכִּסֵּא, וָ"ו שֵׁשׁ דְּרָגוֹת הַכִּסֵּא, וַעֲלֵיהֶם שׁוֹרוֹת עֶשֶׂר אֲמִירוֹת שֶׁהֵן יוּ"ד. הַוָּ"ו הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל הִיא קוֹל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, שֶׁהוּא אוֹר חָמֵשׁ, אוֹר וַדַּאי - חֲמֵשֶׁת דְּרָגוֹת הֵ"א עֶלְיוֹנָה, יוּ"ד - דִּבּוּר וַאֲמִירָה. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הֲבָלִים: הֶבֶל עוֹלֶה בְּהֵ"א עֶלְיוֹנָה, וְהֶבֶל יוֹרֵד בְּהֵ"א תַּחְתּוֹנָה. וּבְאֵלֶּה הַהֲבָלִים, בְּאֶחָד עוֹלֶה קוֹל וּבְאֶחָד יוֹרֵד דִּבּוּר - בְּהֵ"א עֶלְיוֹנָה עוֹלֶה קוֹל שֶׁהוּא וָ"ו, בְּהֵ"א תַּחְתּוֹנָה יוֹרֵד דִּבּוּר שֶׁהוּא יוּ"ד. וְהַהֲבָלִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּלֵּב, ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים׳ שָׁם, וְהֵם י"ו. הֵ"א תַּחְתּוֹנָה 'מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה' - זוֹ הֵ"א עֶלְיוֹנָה הַנִּקְרֵאת 'הַשָּׁמָיְמָה'. וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָם בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁהִיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְאִם לֹא - לֹא עוֹלִים הֲבָלִים אֵלֶּה שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָם מִצַּד הַיִּחוּד. וַהֲבָלִים אֲחֵרִים יֵשׁ, שֶׁהֵם בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה וְאֵינָם מִצְטָרְפִים לְמַעֲשֶׂה, וַהֲבָלִים שֶׁאֵין בָּהֶם פֵּרוּד - מַחֲשַׁבְתָּם מִצְטָרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה. וְעִקַּר אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת וְעֶשֶׂר הָאוֹתִיּוֹת הִיא הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִכָּל עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, וּבָהּ צָרִיךְ הַכֹּל לְהִכָּלֵל, שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹטֵל מַלְכוּת בְּלִי תֵּשַׁע סְפִירוֹת - הוּא מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, וְכָל מִי שֶׁנּוֹטֵל תֵּשַׁע סְפִירוֹת בְּלִי מַלְכוּת - הוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר. הֲבָלִים שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ירמיה י, טו) 'הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים', שֶׁהֲבָלִים אֵלֶּה עוֹלִים בְּנִבְלוּת הַפֶּה וּבְשִׁקְרוּת, וְכֻלָּם עוֹלִים לְגַבֵּי הַמֹּחַ - יֵשׁ חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בָּרְקִיעִים שֶׁהֵם קְלִפּוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה ה, יח) 'הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא', וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם נא, ו) 'כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ' 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה' וְכוּ' (שם כד, כג), וְכַמָּה הֲבָלִים יֵשׁ לָהֶם שֶׁכֻּלָּם מְלֵאִים שֶׁקֶר וָשָׁוְא, וְכָל מִי שֶׁמּוֹצִיא דִּבְרֵי שֶׁקֶר - כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה פּוֹתְחִים כְּנָפֵיהֶם לִקְרָאתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת י, כ) ' כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל ' וְכוּ', וְדִבּוּרִים אֵלֶּה בּוֹנִים כַּמָּה בִּנְיָנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [קטו:] והבל מסטרא דימינא איהו כליל ° ז' הבלים, ואינון אבגית״ץ וכו', שית סלקין, דאינון להבים בשית עזקאן דקנה, והבל דפה שביעאה, ולקבלייהו אמר דוד שבע קלין דהבו ליהו״ה בני אלים, (תהלים כט) ועל אלין שבע אתמר ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהו״ה יחיה׳ (דברים ח, ג) האדם, ואלין ז' קלין סלקין בז' רקיעין, ואית ז' דשמאלא דנחתין בשבעה ארעין, ועלייהו אמר (דף קטו ע״ב) קהלת (קהלת ג, כז) (כי) ׳מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה׳ וכו'. שבעה הבלים טבין אלין אינון שבע שני השבע, ולקבלייהו אחרנין לקבל שבע שני הרעב, אלין הבלים דחיי, ואלין הבלים דמיתה, ° ובגין דא יש הבל ויש הבל, הבל, ה' לב, ד' ארבע חיוון דכרסייא, ו' שית דרגין דכרסייא, ° ועלייהו שריין עשר אמירן דאינון י', ו' דנפיק מהבל איהו קול דאיהו פורח באויר, דאיהו אור חמש אור ודאי אינון ה' עלאה, י' דבור ואמירה, ° ואינון שני הבלים הבל סליק בה' עלאה, והבל נחית בה' תתאה, ובאלין הבלים, בחד סליק קלא, ובחד נחית דבור, (ס"א בה' תתאה סליק קלא דאיהו ו', בה' עלאה נחית דבור דאיהו י') בה' עלאה סליק קלא דאיהו ו', בה' תתאה נחית דבור דאיהו י'. והבלים סלקין ונחתין בלבא, והנה מלאכי אלהי״ם סלקין ונחתין תמן ואינון י״ו, ה' תתאה ׳מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה׳ דא ה' עלאה דאתקרי השמימה, ° וצריך לסלקא לון במחשבה דאיהו יוד ה"א וא"ו ה"א, ואם לא, לא סלקין אלין הבלים דצלותא דלאו אינון מסטרא דיחודא, והבלים אחרנין אינון, דאינון במחשבה בישא, ולא מצטרפין למעשה, והבלים דלית בהון פירודא מחשבה דלהון מצטרפא למעשה. ° ועקר דארבע אתוון ועשר אתוון איהי מלכותא, דאיהי כלילא מכל עשר ספירן, וביה צריך כלא לאכללא, דכל מאן דנטיל מלכות בלא תשע ספירן איהו מקצץ בנטיען, ° וכל מאן דנטיל תשע ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר. הבלים דסטרא אחרא עלייהו אתמר ׳הבל המה מעשה תעתועים׳ (ירמיה י, טו), דאינון הבלים סלקין בנבלות הפה ובשקרות, ° וכלהו סלקין לגבי מוחא אית חמה ולבנה וככביא ומזליא ברקיעין דאינון קליפין, דעלייהו אתמר ׳הוי מושכי העון בחבלי השוא׳ (ישעיה ה, יח), ועלייהו אתמר ׳כי שמים כעשן נמלחו׳ (שם נא, ו), ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳ (שם כד, כג) וכו', וכמה הבלים אית לון דכלהו מליין שקר ושוא, וכל מאן דאפיק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון, הדא הוא דכתיב ׳כי עוף השמים יוליך את הקול׳ (קהלת י, כ) וכו', ° ואלין מלולין אינון בנין כמה בניינין. [ אמר המגיה: זה התקון מצאתיהו מפוזר ומפורד ומוטעה, והרבה עמלתי וטרחתי להגיהו ולסדר הדברים על אופניהם, ובמקומות ממנו כתבתי הדברים פעמים מפני חלוף הנסחאות ] (אמר המגיה עוד ראה זה מצאתי)
התרגום: והבל מצד ימין הוא כולל שבעה הבלים, והם אבג"ית"ץ וכו', שש עולים - שהם להבים בשש טבעות הקנה, והבל הפה שביעי, וכנגדם אמר דוד שבע קולות 'הבו ליהו"ה בני אלים' (תהלים כט). ועל שבעה אלה נאמר ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהו"ה יחיה האדם׳ (דברים ח, ג). ואלה שבעה קולות עולים בשבעה רקיעים, ויש שבעה של שמאל היורדים לשבעה ארצות, ועליהם אמר קהלת ׳מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה׳ (קהלת ג, כא) וכו'. שבעה הבלים טובים אלה הם שבע שני השבע, וכנגדם אחרים כנגד שבע שני הרעב, אלה הבלים של חיים ואלה הבלים של מיתה. ומשום כך יש הבל ויש הבל: הבל - ה"א לב, דל"ת ארבע חיות הכסא, ו"ו שש דרגות הכסא, ועליהם שורות עשר אמירות שהן יו"ד. הו"ו היוצאת מהבל היא קול הפורח באויר, שהוא אור חמש, אור ודאי - חמשת דרגות ה"א עליונה, יו"ד - דבור ואמירה. ואלה שני הבלים: הבל עולה בה"א עליונה, והבל יורד בה"א תחתונה. ובאלה ההבלים, באחד עולה קול ובאחד יורד דבור - בה"א עליונה עולה קול שהוא ו"ו, בה"א תחתונה יורד דבור שהוא יו"ד. וההבלים עולים ויורדים בלב, ׳והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים׳ שם, והם י"ו. ה"א תחתונה 'מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה' - זו ה"א עליונה הנקראת 'השמימה'. וצריך להעלותם במחשבה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ואם לא - לא עולים הבלים אלה של תפלה שאינם מצד היחוד. והבלים אחרים יש, שהם במחשבה רעה ואינם מצטרפים למעשה, והבלים שאין בהם פרוד - מחשבתם מצטרפת למעשה. ועקר ארבע האותיות ועשר האותיות היא המלכות, שהיא כלולה מכל עשר הספירות, ובה צריך הכל להכלל, שכל מי שנוטל מלכות בלי תשע ספירות - הוא מקצץ בנטיעות, וכל מי שנוטל תשע ספירות בלי מלכות - הוא כופר בעקר. הבלים של הצד האחר, עליהם נאמר (ירמיה י, טו) 'הבל המה מעשה תעתעים', שהבלים אלה עולים בנבלות הפה ובשקרות, וכלם עולים לגבי המח - יש חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ברקיעים שהם קלפות, שעליהם נאמר (ישעיה ה, יח) 'הוי משכי העון בחבלי השוא', ועליהם נאמר (שם נא, ו) 'כי שמים כעשן נמלחו' 'וחפרה הלבנה ובושה החמה' וכו' (שם כד, כג), וכמה הבלים יש להם שכלם מלאים שקר ושוא, וכל מי שמוציא דברי שקר - כמה מלאכי חבלה פותחים כנפיהם לקראתו, זהו שכתוב (קהלת י, כ) ' כי עוף השמים יוליך את הקול ' וכו', ודבורים אלה בונים כמה בנינים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ת"ח קין כו'. אע"ג דתרין בתי לבא אית בהבל כמו שמפרש והולך, וקין גופא לתרווייהו כמו שמפרש והולך (הגהה: קן לתרווייהו כו' , ורוצה לומר דב' ההי"ן בב' בתי לבא, בעץ הדעת טוב ורע, (קהלת י ב) לב חכם כו', ואינון מפורשים, אבל קין - קן…
אור יקר: ה׳ ה״י הי״ה היה״א אלא שתישרהו כזה ותצרפהו לשלשה מלות עשר אותיות, יורה היותם מתפשטין מיניה עשר הויין דהיינו עשר אותיותיו, ונודע כי עשר ספירות נכללות בג׳ הויות ימין ושמאל ואמצע, חסד דין ורחמים כזה.