קין והבל שני בתי הלב - לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו
תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 114 · דף קטו ע"א
לשון הזוהר
וְחָמָא אִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא, כֵּיוָן דְּחָמָא לַהֶבֶל דְּאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא לְטָב, אָמַר וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת, אוֹסִיפַת אִיהִי כַּמָּה קָרְבָּנִין וְכַמָּה תַּחֲנוּנִין וְכַמָּה בִּכְיָין בְּגִינֵיהּ. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳ (בראשית ד, ב), וַוי לְעָלְמָא דְאִית לוֹן עַיְינִין וְלָא חָזָאן, אוּדְנִין וְלָא שָׁמְעִין בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאָזְלִין בָּתַר בִּצְעִין דְּהַאי עָלְמָא, ° תָּא חֲזִי (קַיִן אִיהוּ יֵצֶר הָרָע, הֶבֶל יֵצֶר הַטּוֹב, הֶבֶל אִיהוּ הַלֵּב, וְאִינוּן תְּרֵי בָּתֵּי לִבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ׳ (קהלת י, ב), ׳לֵב חָכָם לִימִינוֹ׳ דָא הֶבֶל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳, אִיהוּ תוֹסֶפֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, קַיִן אִיהוּ רוּחַ הַטּוּמְאָה דְאִיהוּ גָרַע וְלָא אוֹסִיף, קַיִן גּוּפָא, קַן לְתַרְוַיְיהוּ, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בַּמֶּה דְאִית בֵּיהּ, וַדַּאי קַיִן אִיהוּ לִבָּא, דְאִיהוּ קְלִיפָה דֶאֱגוֹזָא, לַאו הַהוּא דִלְעִילָא דְאִיהוּ אִיבָּא דְאִילָנָא דְחַיֵּי, וּבְגִין דְּהַאי קַיִן אִית בֵּיהּ טַב וּבִישׁ, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּמֵעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ׳ (בראשית ב, יז), עַד דְּאִתְעַבַּר הַהִיא קְלִיפָה מִנֵּיהּ דֶּאֱגוֹזָא, אִיבָּא אִתְקְרִי מִיתָה וְחַיֵּי אוֹר וְחֹשֶׁךְ, הֲבַל טַב וַהֲבַל בִּישׁ.) אִית הֶבֶל וְאִית הֶבֶל, אִית הֶבֶל דָא יֵצֶר הָרָע, וְאִית הֶבֶל יֵצֶר (הַ) טּוֹב, הֶבֶל אִיהוּ הַלֵּב, וְאִינוּן תְּרֵי בָּתֵּי לִבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ׳ (קהלת י, ב), ׳לֵב חָכָם לִימִינוֹ׳ דָא הֶבֶל דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳, אִיהוּ תוֹסֶפֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֶבֶל דְאִיהוּ רוּחַ הַטּוּמְאָה גָרַע וְלָא אוֹסִיף, קַיִן גּוּפָא, קַן לְתַרְוַיְיהוּ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בַּמֶּה דְאִית בֵּיהּ, וַדַּאי קַיִן אִיהוּ לִבָּא, דְאִיהוּ קְלִיפָה דֶאֱגוֹזָא לְהַהוּא דִלְעִילָא דְאִיהוּ אִיבָּא דְאִילָנָא דְחַיֵּי, וּבְגִין דְּהַאי קַיִן אִית בֵּיהּ טַב וּבִישׁ, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּמֵעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ׳ (בראשית ב, יז), עַד דְּאִתְעַבַּר הַהוּא קְלִיפָה מִנֵּיהּ דֶּאֱגוֹזָא, הֶבֶל, הֲבַל טַב וַהֲבַל בִּישׁ, מִיתָה וְחַיִּים, אוֹר וְחֹשֶׁך.
תרגום
וְרָאָה אֶת הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּכָל דּוֹר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת הֶבֶל שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּכָל דּוֹר לְטוֹב, אָמַר: 'וַתֹּסֶף לָלֶדֶת' - הוֹסִיפָה הִיא כַּמָּה קָרְבָּנוֹת וְכַמָּה תַּחֲנוּנִים וְכַמָּה בְּכִיּוֹת בִּגְלָלוֹ. קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: (בראשית ד, ב) 'וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הֶבֶל', אוֹי לָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵינַיִם וְאֵינָם רוֹאִים, אָזְנַיִם וְאֵינָם שׁוֹמְעִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְהוֹלְכִים אַחַר בִּצְעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. בֹּא וּרְאֵה: קַיִן הוּא יֵצֶר הָרָע, הֶבֶל יֵצֶר הַטּוֹב. הֶבֶל הוּא הַלֵּב, וְהֵם שְׁנֵי בָּתֵּי הַלֵּב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת י, ב) 'לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ'. 'לֵב חָכָם לִימִינוֹ' - זֶה הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הֶבֶל' - הוּא תּוֹסֶפֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. קַיִן הוּא רוּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁגּוֹרֵעַ וְלֹא מוֹסִיף. קַיִן - גּוּף, קֵן לִשְׁנֵיהֶם, וּבִגְלַל זֹאת נֶאֱמַר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ. וַדַּאי קַיִן הוּא הַלֵּב שֶׁהוּא קְלִפַּת הָאֱגוֹז, לֹא אוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהוּא פְּרִי עֵץ הַחַיִּים. וּמִשּׁוּם שֶׁבְּקַיִן זֶה יֵשׁ טוֹב וָרָע, נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ב, יז) 'וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ', עַד שֶׁתַּעֲבֹר אוֹתָהּ קְלִפָּה מִמֶּנּוּ שֶׁל הָאֱגוֹז. הַפְּרִי נִקְרָא מִיתָה וְחַיִּים, אוֹר וָחֹשֶׁךְ, הֶבֶל טוֹב וְהֶבֶל רַע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וחמא אתפשטותיה בכל דרא, כיון דחמא להבל דאתפשטותיה בכל דרא לטב, אמר ותוסף ללדת, אוסיפת איהי כמה קרבנין וכמה תחנונין וכמה בכיין בגיניה. קם רבי שמעון ואמר, ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳ (בראשית ד, ב), ווי לעלמא דאית לון עיינין ולא חזאן, אודנין ולא שמעין ברזין דאורייתא, ואזלין בתר בצעין דהאי עלמא, ° תא חזי (קין איהו יצר הרע, הבל יצר הטוב, הבל איהו הלב, ואינון תרי בתי לבא, הדא הוא דכתיב ׳לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׳ (קהלת י, ב), ׳לב חכם לימינו׳ דא הבל, דאתמר ביה ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳, איהו תוספת רוח הקדש, קין איהו רוח הטומאה דאיהו גרע ולא אוסיף, קין גופא, קן לתרוייהו, ובגינה אתמר אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה, ודאי קין איהו לבא, דאיהו קליפה דאגוזא, לאו ההוא דלעילא דאיהו איבא דאילנא דחיי, ובגין דהאי קין אית ביה טב וביש, אתמר ביה ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו׳ (בראשית ב, יז), עד דאתעבר ההיא קליפה מניה דאגוזא, איבא אתקרי מיתה וחיי אור וחשך, הבל טב והבל ביש.) אית הבל ואית הבל, אית הבל דא יצר הרע, ואית הבל יצר (ה) טוב, הבל איהו הלב, ואינון תרי בתי לבא, הדא הוא דכתיב ׳לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׳ (קהלת י, ב), ׳לב חכם לימינו׳ דא הבל דאתמר ביה ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳, איהו תוספת רוח הקדש, הבל דאיהו רוח הטומאה גרע ולא אוסיף, קין גופא, קן לתרוייהו, ובגיניה אתמר אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה, ודאי קין איהו לבא, דאיהו קליפה דאגוזא לההוא דלעילא דאיהו איבא דאילנא דחיי, ובגין דהאי קין אית ביה טב וביש, אתמר ביה ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו׳ (בראשית ב, יז), עד דאתעבר ההוא קליפה מניה דאגוזא, הבל, הבל טב והבל ביש, מיתה וחיים, אור וחשך.
התרגום: וראה את התפשטותו בכל דור. כיון שראה את הבל שהתפשטותו בכל דור לטוב, אמר: 'ותסף ללדת' - הוסיפה היא כמה קרבנות וכמה תחנונים וכמה בכיות בגללו. קם רבי שמעון ואמר: (בראשית ד, ב) 'ותסף ללדת את אחיו את הבל', אוי לעולם שיש להם עינים ואינם רואים, אזנים ואינם שומעים בסודות התורה, והולכים אחר בצעי העולם הזה. בא וראה: קין הוא יצר הרע, הבל יצר הטוב. הבל הוא הלב, והם שני בתי הלב, זהו שכתוב (קהלת י, ב) 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'. 'לב חכם לימינו' - זה הבל, שנאמר בו 'ותסף ללדת את אחיו את הבל' - הוא תוספת רוח הקדש. קין הוא רוח הטמאה, שגורע ולא מוסיף. קין - גוף, קן לשניהם, ובגלל זאת נאמר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. ודאי קין הוא הלב שהוא קלפת האגוז, לא אותו שלמעלה שהוא פרי עץ החיים. ומשום שבקין זה יש טוב ורע, נאמר בו (בראשית ב, יז) 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו', עד שתעבר אותה קלפה ממנו של האגוז. הפרי נקרא מיתה וחיים, אור וחשך, הבל טוב והבל רע.