ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 113 (קטו ע"א)

לילית אם ערב רב - ואות הברית שהגנה על קין

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 113 · דף קטו ע"א

לשון הזוהר

[קטו.] ° וְהַאי זוּהֲמָא דְאִתְנְטִיל מִנֵּיהּ אִיהִי לִילִי״ת אִימָּא דְעִרֶב רַב, עֲלָהּ אִתְּמַר (משלי ה, ה) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת וגו', (דף קטו ע"א) דְּאִיהִי סַם מָוְת דְּאֵל אַחֵר דְּאִיהוּ סמא״ל, וְאִיהִי אִיבָּא דִילֵיהּ, גַּם לְרַבּוֹת אֵל אַחֵר, נָחָשׁ בְּגִינָהּ אִתְּמַר (בראשית ג, ו) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, הָכָא רָזָא דְחַוָּה וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל גַּם לְרַבּוֹת, ° וּלְבָתַר חָזָא לֵיהּ דְּאִתְחָרַט כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שם ד, יג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא, וּבְגִין דָּא ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו״ה׳ (שם ב), הָכָא רָמִיז קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה, דְּעָתִיד לְאַהֲדָרָא בִּתְשׁוּבָה וּלְקַבָּלָא אָת בְּרִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָּשֶׂם יהו״ה לְקַיִן אוֹת׳ (שם טו), אוֹת בְּרִית מִילָה לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ. ° ׳וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל׳, מַאי וַתּוֹסֶף אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה ׳וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ׳ (שם לח, כו), בְּגִין הַהוּא זוּהֲמָא דְנָפִיק מִנַּהּ, וְאִיהוּ עָתִיד ° לְדַכָּאָה זוּהֲמָא דִילַהּ מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ° בְּשַׁגַּם זֶה הֶבֶל, וְהָא אוּקְמוּהוּ ° בְּשַׁגַּם זֶה ° מֹשֶׁה, ° וְאִיהוּ שֵׁת, וְאִיהוּ שֵׁם, וְאִיהוּ הֶבֶל, הֶבֶל אִיהוּ הֲבַל דְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהוּ לַהַב, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳קוֹל יהו״ה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ (תהלים כט, ז), וְדָא ה' דְּמֹשֶׁה, מ' מִשֵּׁם, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּח קָדְשׁוֹ׳ (ישעיה סג, יא), וְלַאו לְמַגָּנָא הֲוָה שֵׁם קוֹבֵעַ מֶדְרָשׁוֹת בְּאוֹרַיְיתָא. שֵׁת, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ׳ (שמות ב, י), וַהֲוָה שֵׁת סִיּוּמָא דְאַלְפָא בֵּיתָא, שֵׁת בְּגִין ׳כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׳ (תהלים ח, ז), וְדָא ש' דְּמֹשֶׁה, וְהֶן ׳כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ (איוב לג, כט) אֵ״ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר, (עמוס ב, ו) וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ בְגִלְגּוּלָא יַתִּיר, כֵּיוָן דְּנָח בֵּיהּ אֲבוֹי דְּאִיהוּ אָדָם, ° בְּהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתְּמוֹדָע ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל, ד), וְדָא אִיהוּ רָזָא ׳מַה שְּׁמוֹ מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם׳, וְדָא אִיהוּ מֶרְכַּבְתָּא שְׁלֵימָא, ש תְּלַת חֵיוָון, דְּרָכִיב עֲלַיְיהוּ מ״ה, וְדָא אָדָם דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה (איוב לג, כט) וְהֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ״ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר.

תרגום

וְזוֹ הַזֻּהֲמָא שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ הִיא לִילִית, אֵם עֵרֶב רַב, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְגוֹ'׳ (משלי ה, ה), שֶׁהִיא סַם מָוֶת שֶׁל אֵל אַחֵר שֶׁהוּא סָמָאֵל, וְהִיא פִּרְיוֹ, 'גַּם' לְרַבּוֹת אֵל אַחֵר, נָחָשׁ. בִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל׳ (בראשית ג, ו), כָּאן סוֹד חַוָּה - ׳וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל׳, 'גַּם' לְרַבּוֹת. וְאַחַר כָּךְ רָאָה שֶׁהִתְחָרֵט, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ ' ׳קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהו"ה׳ ' - כָּאן רָמוּז ׳קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה׳, שֶׁעָתִיד לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְקַבֵּל אוֹת בְּרִית, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ' וַיָּשֶׂם יהו"ה לְקַיִן אוֹת ' - אוֹת בְּרִית מִילָה, לְהָגֵן עָלָיו. ' ׳וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הֶבֶל׳ ' - מַהוּ 'וַתֹּסֶף'? אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר 'וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ', בִּגְלַל אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָא הַיּוֹצֵאת מִמֶּנָּה, וְהוּא עָתִיד לְטַהֵר אֶת זֻהֲמָתָהּ מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּשַׁגַּם' זֶה הֶבֶל, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ 'בְּשַׁגַּם' זֶה מֹשֶׁה, וְהוּא שֵׁת, וְהוּא שֵׁם, וְהוּא הֶבֶל. הֶבֶל הוּא הֶבֶל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא לַהַב, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ' ׳קוֹל יהו"ה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ (תהלים כט, ז) ', וְזֶה הֵ"א שֶׁל מֹשֶׁה. מ"ם - מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיה סג, יא) 'הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ', וְלֹא לְחִנָּם הָיָה שֵׁם קוֹבֵעַ מִדְרָשׁוֹת בַּתּוֹרָה. שֵׁ"ת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ׳ (שמות ב, י) ', וְהָיָה 'שֵׁת' סִיּוּם הָאָלֶף-בֵּית, 'שֵׁת' בִּגְלַל ' ׳כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׳ (תהלים ח, ז) ', וְזוֹ שִׁי"ן שֶׁל מֹשֶׁה, (איוב לג, כט) וְהֵן ' ׳כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ ' אֵל ׳פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (עמוס ב, ו), ׳וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ׳ - לֹא יַחְזִירֵהוּ בְּגִלְגּוּל נוֹסָף, כֵּיוָן שֶׁנָּח בּוֹ אָבִיו שֶׁהוּא אָדָם. בְּאוֹתוֹ זְמַן נוֹדַע ' ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל, ד) ', וְזֶהוּ סוֹד ' ׳מַה שְּׁמוֹ מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם׳ ', וְזֶה מֶרְכָּבָה שְׁלֵמָה, שִׁי"ן שְׁלֹשָׁה חַיּוֹת שֶׁרוֹכֵב עֲלֵיהֶם מָ"ה, וְזֶה אָדָם שֶׁהוּא רְבִיעִי, וְהֵן ׳כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קטו.] ° והאי זוהמא דאתנטיל מניה איהי לילי״ת אימא דערב רב, עלה אתמר (משלי ה, ה) רגליה יורדות מות וגו', (דף קטו ע"א) דאיהי סם מות דאל אחר דאיהו סמא״ל, ואיהי איבא דיליה, גם לרבות אל אחר, נחש בגינה אתמר (בראשית ג, ו) ותקח מפריו ותאכל, הכא רזא דחוה ותתן גם לאישה עמה ויאכל גם לרבות, ° ולבתר חזא ליה דאתחרט כמה דאת אמר (שם ד, יג) גדול עוני מנשוא, ובגין דא ׳קניתי איש את יהו״ה׳ (שם ב), הכא רמיז קני חותן משה, דעתיד לאהדרא בתשובה ולקבלא את ברית, הדא הוא דכתיב ׳וישם יהו״ה לקין אות׳ (שם טו), אות ברית מילה לאגנא עליה. ° ׳ותוסף ללדת את אחיו את הבל׳, מאי ותוסף אלא רזא דמלה ׳ולא יסף עוד לדעתה׳ (שם לח, כו), בגין ההוא זוהמא דנפיק מנה, ואיהו עתיד ° לדכאה זוהמא דילה מעלמא, כמה דאת אמר ° בשגם זה הבל, והא אוקמוהו ° בשגם זה ° משה, ° ואיהו שת, ואיהו שם, ואיהו הבל, הבל איהו הבל דאורייתא דאיהו להב, עלה אתמר ׳קול יהו״ה חצב להבות אש׳ (תהלים כט, ז), ודא ה' דמשה, מ' משם, דאתמר ביה ׳השם בקרבו את רוח קדשו׳ (ישעיה סג, יא), ולאו למגנא הוה שם קובע מדרשות באורייתא. שת, דאתמר ביה ׳כי מן המים משיתיהו׳ (שמות ב, י), והוה שת סיומא דאלפא ביתא, שת בגין ׳כל שתה תחת רגליו׳ (תהלים ח, ז), ודא ש' דמשה, והן ׳כל אלה יפעל׳ (איוב לג, כט) א״ל פעמים שלש עם גבר, (עמוס ב, ו) ועל ארבעה לא אשיבנו, לא אשיבנו בגלגולא יתיר, כיון דנח ביה אבוי דאיהו אדם, ° בההוא זמנא אשתמודע ׳מה שמו ומה שם בנו כי תדע׳ (משלי ל, ד), ודא איהו רזא ׳מה שמו מה אומר אליהם׳, ודא איהו מרכבתא שלימא, ש תלת חיוון, דרכיב עלייהו מ״ה, ודא אדם דאיהו רביעאה (איוב לג, כט) והן כל אלה יפעל א״ל פעמים שלש עם גבר.

התרגום: וזו הזהמא שנטלה ממנו היא לילית, אם ערב רב, עליה נאמר ׳רגליה ירדות מות וגו'׳ (משלי ה, ה), שהיא סם מות של אל אחר שהוא סמאל, והיא פריו, 'גם' לרבות אל אחר, נחש. בגללה נאמר ׳ותקח מפריו ותאכל׳ (בראשית ג, ו), כאן סוד חוה - ׳ותתן גם לאישה עמה ויאכל׳, 'גם' לרבות. ואחר כך ראה שהתחרט, כמו שנאמר ׳גדול עוני מנשא׳, ומשום כך ' ׳קניתי איש את יהו"ה׳ ' - כאן רמוז ׳קיני חותן משה׳, שעתיד לשוב בתשובה ולקבל אות ברית, זהו שכתוב ' וישם יהו"ה לקין אות ' - אות ברית מילה, להגן עליו. ' ׳ותסף ללדת את אחיו את הבל׳ ' - מהו 'ותסף'? אלא סוד הדבר 'ולא יסף עוד לדעתה', בגלל אותה הזהמא היוצאת ממנה, והוא עתיד לטהר את זהמתה מן העולם, כמו שנאמר 'בשגם' זה הבל, והרי בארו 'בשגם' זה משה, והוא שת, והוא שם, והוא הבל. הבל הוא הבל התורה שהוא להב, עליה נאמר ' ׳קול יהו"ה חצב להבות אש׳ (תהלים כט, ז) ', וזה ה"א של משה. מ"ם - משם, שנאמר בו (ישעיה סג, יא) 'השם בקרבו את רוח קדשו', ולא לחנם היה שם קובע מדרשות בתורה. ש"ת, שנאמר בו ' ׳כי מן המים משיתהו׳ (שמות ב, י) ', והיה 'שת' סיום האלף-בית, 'שת' בגלל ' ׳כל שתה תחת רגליו׳ (תהלים ח, ז) ', וזו שי"ן של משה, (איוב לג, כט) והן ' ׳כל אלה יפעל׳ ' אל ׳פעמים שלש עם גבר׳ (עמוס ב, ו), ׳ועל ארבעה לא אשיבנו׳ - לא יחזירהו בגלגול נוסף, כיון שנח בו אביו שהוא אדם. באותו זמן נודע ' ׳מה שמו ומה שם בנו כי תדע׳ (משלי ל, ד) ', וזהו סוד ' ׳מה שמו מה אומר אליהם׳ ', וזה מרכבה שלמה, שי"ן שלשה חיות שרוכב עליהם מ"ה, וזה אדם שהוא רביעי, והן ׳כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳ (איוב לג, כט).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: והאי זוהמא דאתנטיל כו'. רוצה לומר, מהנחש בקין הוא הלילית דאיהי מות כמו שמפרש והולך. ואמר ואיהי איבא . דאיבא הוא נוק' ואילנא דכורא. ואמר גם לרבות כו' . שהוא דכורא, ולכן חוה שהיא נוק' אכלה מפרי דהוא נוק', ותתן גם, את הגם, לאישה…

לכל המפרשים על פיסקה זו