ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 110 (קיד ע"ב)

אדם הנולד מהול מצד הברית - והמלכות הכלולה מעשורי הספירות

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 110 · דף קיד ע"ב

לשון הזוהר

[קיד:] ° וְאָדָם מִסִּטְרָא דְאוֹת בְּרִית י' אִתְיְלִיד מָהוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳ (שמות ב, ב), ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי׳ (דף קיד ע״ב) טוֹב, דְּתַמָּן לַאו קְלִיפָה דְעָרְלָה כְּלָל, וְהָא דְאִתְּמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, דָא אָדָם דַּעֲשִׂיָּה, וּמַאי נִיהוּ דָא קְלִיפָה דְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ (נ״א דאתלבשת בה) לְשַׁלְטָאָה עַל כֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּמַלְכוּתוֹ ° בַּכֹּל מָשָׁלָה׳ (תהלים קג, יט), וְעַלָה אִתְּמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ (בראשית א, כו), וְהָא אַמָרָן דְּכָל עֶשֶׂר סְפִירָן יְהִיבוּ בָּהּ כָּל חַד חוּלָקֵיהּ, וּמַאי חוּלָקֵיהּ, אֶלָּא כָּל סְפִירָה יְהִיב בָּהּ עִשּׂוּר דִּילֵיהּ, דְּכָל סְפִירָה סָלִיק לַעֲשָׂרָה, וְיַהֲבוּ לֵיהּ כָּל חַד וְחַד עִשּׂוּר דִּילֵיהּ, אִשְׁתָּאֲרוּ אִינוּן תֵּשַׁע תֵּשַׁע, וְכָל חַד וְחַד אִשְׁתַּלִּים בָּהּ לַעֲשָׂרָה, וּבְגִין דָּא מְעַשְּׂרִין חַד מֵעֲשָׂרָה, וּבְגִין דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ אִתְּמַר בָּהּ (ירמיה ב, ב) אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, כְּלִילָא מִכֹּלָּא, וּלְבָתַר דְּאִתְכְּלִילַת מֵעִלָּאִין אִתְּמַר בָּהּ ׳וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כו), אִתְכְּלִילַת בְּתַתָּאִין, וַאֲפִילוּ בְּכָל קְלִיפִין דְּסִטְרָא אָחֳרָא אִתְלַבְּשַׁת, לְקַיְימָא בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳, וּבְכָל מַה דְּאִתְלַבְּשַׁת אִתְקְרִיאַת בִּשְׁמֵיהּ, וּבְגִין דָּא זִמְנִין אִתְקְרִיאַת נֶשֶׁר, זִמְנִין חַיָּה.

תרגום

וְאָדָם מִצַּד אוֹת בְּרִית יוּ"ד נוֹלַד מָהוּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב, ב) 'וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא', (ישעיה ג, י) 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב', שֶׁשָּׁם אֵין קְלִפַּת עָרְלָה כְּלָל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, זֶה אָדָם דַּעֲשִׂיָּה, וּמַהִי - קְלִפָּה שֶׁהִתְלַבְּשָׁה בּוֹ לִשְׁלֹט עַל הַכֹּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳ (תהלים קג, יט), וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ (בראשית א, כו). וַהֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁכָּל עֶשֶׂר סְפִירוֹת נָתְנוּ בָּהּ כָּל אַחַת חֶלְקָהּ, וּמַהוּ חֶלְקָהּ? אֶלָּא כָּל סְפִירָה נָתְנָה בָּהּ עִשּׂוּרָהּ, שֶׁכָּל סְפִירָה עוֹלָה לַעֲשָׂרָה, וְנָתְנוּ לָהּ כָּל אַחַת עִשּׂוּרָהּ, נִשְׁאֲרוּ הֵן תֵּשַׁע תֵּשַׁע, וְכָל אַחַת נִשְׁלֶמֶת בָּהּ לַעֲשָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מְעַשְּׂרִים אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִכֻּלָּן נֶאֱמַר בָּהּ (ירמיה ב, ב) אַהֲבַת כְּלוּלוֹתַיִךְ - כְּלוּלָה מִכֹּל. וְאַחַר שֶׁנִּכְלְלָה מֵהָעֶלְיוֹנִים נֶאֱמַר בָּהּ (בראשית א, כו) 'וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ', נִכְלְלָה בַּתַּחְתּוֹנִים וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַקְּלִפּוֹת שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר הִתְלַבְּשָׁה, לְקַיֵּם בָּהּ 'וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה', וּבְכָל מַה שֶּׁהִתְלַבְּשָׁה נִקְרֵאת בִּשְׁמוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לִפְעָמִים נִקְרֵאת נֶשֶׁר, לִפְעָמִים חַיָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קיד:] ° ואדם מסטרא דאות ברית י' אתיליד מהול, הדא הוא דכתיב ׳ותרא אותו כי טוב הוא׳ (שמות ב, ב), ׳אמרו צדיק כי׳ (דף קיד ע״ב) טוב, דתמן לאו קליפה דערלה כלל, והא דאתמר אדם הראשון מושך בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, ומאי ניהו דא קליפה דאתלבשא ביה (נ״א דאתלבשת בה) לשלטאה על כלא, הדא הוא דכתיב ׳ומלכותו ° בכל משלה׳ (תהלים קג, יט), ועלה אתמר ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ (בראשית א, כו), והא אמרן דכל עשר ספירן יהיבו בה כל חד חולקיה, ומאי חולקיה, אלא כל ספירה יהיב בה עשור דיליה, דכל ספירה סליק לעשרה, ויהבו ליה כל חד וחד עשור דיליה, אשתארו אינון תשע תשע, וכל חד וחד אשתלים בה לעשרה, ובגין דא מעשרין חד מעשרה, ובגין דאיהי כלילא מכלהו אתמר בה (ירמיה ב, ב) אהבת כלולותיך, כלילא מכלא, ולבתר דאתכלילת מעלאין אתמר בה ׳ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ׳ (בראשית א, כו), אתכלילת בתתאין, ואפילו בכל קליפין דסטרא אחרא אתלבשת, לקיימא בה ׳ומלכותו בכל משלה׳, ובכל מה דאתלבשת אתקריאת בשמיה, ובגין דא זמנין אתקריאת נשר, זמנין חיה.

התרגום: ואדם מצד אות ברית יו"ד נולד מהול, זהו שכתוב (שמות ב, ב) 'ותרא אתו כי טוב הוא', (ישעיה ג, י) 'אמרו צדיק כי טוב', ששם אין קלפת ערלה כלל. ומה שנאמר שאדם הראשון מושך בערלתו היה, זה אדם דעשיה, ומהי - קלפה שהתלבשה בו לשלט על הכל, זהו שכתוב ׳ומלכותו בכל משלה׳ (תהלים קג, יט), ועליה נאמר ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ (בראשית א, כו). והרי אמרנו שכל עשר ספירות נתנו בה כל אחת חלקה, ומהו חלקה? אלא כל ספירה נתנה בה עשורה, שכל ספירה עולה לעשרה, ונתנו לה כל אחת עשורה, נשארו הן תשע תשע, וכל אחת נשלמת בה לעשרה, ומשום כך מעשרים אחד מעשרה. ומשום שהיא כלולה מכלן נאמר בה (ירמיה ב, ב) אהבת כלולותיך - כלולה מכל. ואחר שנכללה מהעליונים נאמר בה (בראשית א, כו) 'ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ', נכללה בתחתונים ואפלו בכל הקלפות של הצד האחר התלבשה, לקים בה 'ומלכותו בכל משלה', ובכל מה שהתלבשה נקראת בשמו, ומשום כך לפעמים נקראת נשר, לפעמים חיה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואדם מסט' דאות כו'. רוצה לומר, דאדם דלתתא דנכלל מכל הג' דרגין, דעיקר בריאתו הוא אדם דבריאה שבו נברא, והוא מסטרא דתפארת דהוא אדם כנ"ל, כתפארת אדם, ומסטרא דצדיק שבו נצטייר, נולד מהול. ואמר הה"ד ותרא אותו כו'. דמשה הוא אדם כמו…

לכל המפרשים על פיסקה זו