ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 109 (קטז ע"ב)

כל ספירה נתנה חלקה באדם - ובחטאו נטלתו ונשאר אין

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 109 · דף קטז ע"ב

לשון הזוהר

[קטז:] וְאִינוּן דִּבְרִיאָה אִינוּן לְבוּשִׁין לְאִינוּן דַּאֲצִילוּת, וְהַאי אִיהוּ ° אוֹר לְבוּשׁ עֶלְיוֹן, וְאִינוּן עֶשֶׂר מִתְלַבְּשִׁין בְּעֶשֶׂר, וְאִלֵּין דַּאֲצִילוּת אָמְרוּ לְאִינוּן דִּבְרִיאָה דְמִתְלַבְּשִׁין בְּהוֹן, ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵינוּ׳ (בראשית א, כו), ° כָּל סְפִירָה יָהִיב בֵּיהּ חוּלָקֵיהּ מִלְּגָאו וּמִלְּבָר, וְאִם חָסֵר חַד מֵעֲשַׂר סְפִירָן דְּלָא הֲוָה יָהִיב בֵּיהּ חוּלָקֵיהּ לָא הֲוָה אִשְׁתַּלִּים בִּנְיָינָא דְאָדָם, וּבְזִמְנָא דְחָב אָדָם כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נָטִיל חוּלָקֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִשְׁתָּאַר אַיִן, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן׳ (קהלת ג, יט), וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין ׳וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ׳ (תהלים מט, יג), אָדָם דַּהֲוָה בִּיקָר דִּלְעִילָא וְלָא נָטִיר לֵיהּ, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת ° דְּמוּת דִּילֵיהּ, דְּאִינוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת כַּד בָּרָא לֵיהּ ° כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית א, כז) וַיִּבְרָא אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, אִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא מִינֵיהּ, וִיהִיב בֵּיהּ בְּלָא שׁוּתָּפוּ דְאָחֳרָא, דְּאַבָּא וְאִימָּא עָבְדוּ לֵיהּ בְּצִיּוּרַיְיהוּ בִּתְרֵין צִיּוּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ד) וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם וַיִּיצֶר בִּתְרֵין צִיּוּרִין, צִיּוּרָא דְאַבָּא דְאִיהוּ יהו״ה, וְצִיּוּרָא דֶאלהי״ם דְּאִיהִי אִימָּא, וְדָא אִיהוּ וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם, ° וּלְבָתַר עָבַד לֵיהּ מָאנָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) עָפָר מִן הָאֲדָמָה, מִן הָאֲדָמָה לָא כְתִיב, אֶלָּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו) דְּאִיהִי גִלְגּוּלָא דִילֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, בָּתַר דְּרַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח צָרִיךְ לְמִפְתַּח מִלִּין בְּאִתְגַּלְיָא, מַאי אָדָם דְּבָרָא עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת בְּדִיּוֹקְנֵיהּ, דְּהָא כְתִיב דְּלֵית בֵּיהּ דְּמוּת, אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, לָא אָמַר דְּאִית בֵּיהּ דִּיּוֹקְנָא, אֶלָּא בְּצַלְמוֹ רוֹצֶה לוֹמַר כְּגַוְונָא דְאִיהוּ רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, דִּיהֵא אִיהוּ הָכִי, וּכְגַוְונָא דְלֵית בֵּיהּ דִּיּוֹקְנָא, דִּיהֵא אִיהוּ הָכִי, וּכְגַוְונָא דְלֵית קַדְמוֹן עֲלֵיהּ דִּיהֵא אִיהוּ הָכִי, וּכְגַוְונָא דְאִיהוּ עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת חַד בְּלָא שׁוּתָּפוּ וּבְלָא חֻשְׁבָּן, דִּיהֵא אִיהוּ הָכִי, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִילֵיהּ. ° וְאִית אָדָם דִּבְרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה בְּגַוָּונָא אָחֳרָא בִּלְבוּשִׁין וְגוּפָא (דלבר) (נ״א בלבד), דְּבַאֲצִילוּת הָא אִתְּמַר דְּלֵית בֵּיהּ בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה כְּלָל, אֲבָל בְּרִיאָה דְבָרָא הוּא לְתַתָּא בְדִיּוֹקְנֵיהּ, אֲבָל לַאו דְּאִתְבְּרֵי אִיהוּ, אֲבָל בִּלְבוּשָׁא וְגוּפָא דִלְּבָר אִית בְּרִיאָה, וּבְגִין דָּא כְּתִיב (בראשית א, כז) וַיִּבְרָא אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, הָכָא רָזָא אָחֳרָא בְּגוּפָא, אֶת הָאָדָם, דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׳ (ישעיה מד, יג), בְּצַלְמוֹ שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, בְּצֶלֶם אלהי״ם שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, ° וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם אֶת הָאָדָם דָּא צַדִּיק חַי עָלְמִין, יְצָרוֹ בִיצִירָה עִלָּאָה וּבִיצִירָה תַּתָּאָה, דְּאִינוּן י' י' מִן א, ו' מִן וַיִּיצֶר אִיהוּ ו' דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהוּ בֵּין תְּרֵין יוּדִין בְּאָת א, וּתְרֵין יוּדִי״ן עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ׳ (משלי יד, א) וְאִינוּן חָכְמָה קְדוּמָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה.

תרגום

וְאֵלֶּה שֶׁל בְּרִיאָה הֵם לְבוּשִׁים לְאֵלֶּה שֶׁל אֲצִילוּת, וְזֶה אוֹר לְבוּשׁ עֶלְיוֹן, וְעֶשֶׂר אֵלֶּה מִתְלַבְּשׁוֹת בְּעֶשֶׂר אֵלֶּה. וְאֵלֶּה שֶׁל אֲצִילוּת אָמְרוּ לְאֵלֶּה שֶׁל בְּרִיאָה שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן (בראשית א, כו) 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ'. כָּל סְפִירָה נָתְנָה בּוֹ חֶלְקָהּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וְאִם הָיָה חָסֵר אֶחָד מֵעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת שֶׁלֹּא נָתַן בּוֹ חֶלְקוֹ, לֹא הָיָה נִשְׁלָם בִּנְיַן הָאָדָם. וּבִזְמַן שֶׁחָטָא אָדָם, כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נָטְלָה חֶלְקָהּ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאַר אַיִן, וְסוֹד הַדָּבָר (קהלת ג, יט) 'וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן'. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (תהלים מט, יג) 'וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ' - אָדָם שֶׁהָיָה בִּיקָר שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא שְׁמָרוֹ, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת דְּמוּתוֹ, שֶׁהֵם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, כְּשֶׁבָּרָא אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז), הוּא נָטַל הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְנָתַן בּוֹ בְּלִי שֻׁתָּפוּת אַחֶרֶת, שֶׁאַבָּא וְאִמָּא עָשׂוּ אוֹתוֹ בְּצִיּוּרֵיהֶם בִּשְׁנֵי צִיּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים׳ (בראשית ב, ד) - וַיִּיצֶר בִּשְׁנֵי צִיּוּרִים: צִיּוּר הָאָב שֶׁהוּא יהו"ה, וְצִיּוּר הָאֱלֹהִים שֶׁהִיא אִמָּא, וְזֶה ' ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים׳ '. וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה לוֹ כֶּלִי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) עָפָר מִן הָאֲדָמָה - 'מִן הָאֲדָמָה' לֹא כָּתוּב, אֶלָּא 'עָפָר מִן הָאֲדָמָה', וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו), שֶׁהִיא גִּלְגּוּלוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, אַחַר שֶׁהָרָצוֹן נִמְצָא, צָרִיךְ לִפְתֹּחַ דְּבָרִים בְּגָלוּי. מַהוּ 'אָדָם' שֶׁבָּרְאָה עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת בְּדִיּוּקְנוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב שֶׁאֵין בּוֹ דְּמוּת? אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא אָמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּיּוּקָן, אֶלָּא 'בְּצַלְמוֹ' - רוֹצֶה לוֹמַר כְּעֵין שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁיִּהְיֶה הוּא כָּךְ, וּכְעֵין שֶׁאֵין בּוֹ דִּיּוּקָן, שֶׁיִּהְיֶה הוּא כָּךְ, וּכְעֵין שֶׁאֵין קַדְמוֹן עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה הוּא כָּךְ, וּכְעֵין שֶׁהוּא עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, אֶחָד בְּלִי שֻׁתָּפוּת וּבְלִי חֶשְׁבּוֹן, שֶׁיִּהְיֶה הוּא כָּךְ - הַכֹּל כְּעֵין שֶׁלּוֹ. וְיֵשׁ אָדָם דִּבְרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה בְּאֹפֶן אַחֵר, בִּלְבוּשִׁים וְגוּף (מִבַּחוּץ), שֶׁבָּאֲצִילוּת הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁאֵין בָּהּ בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה כְּלָל, אֲבָל בְּרִיאָה שֶׁבָּרָא הוּא לְמַטָּה בְּדִיּוּקְנוֹ, אֲבָל לֹא שֶׁנִּבְרָא הוּא, אֲבָל בַּלְּבוּשׁ וְהַגּוּף הַחִיצוֹנִי יֵשׁ בְּרִיאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז) - כָּאן סוֹד אַחֵר בַּגּוּף, 'אֶת הָאָדָם' זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׳ (ישעיה מד, יג). 'בְּצַלְמוֹ' - שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, 'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים' - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה. 'וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם' - זֶה צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, יְצָרוֹ בִּיצִירָה עֶלְיוֹנָה וּבִיצִירָה תַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם שְׁתֵּי הַיּוּדִי"ן שֶׁל הָאָלֶ"ף, וְהַוָּ"ו שֶׁל 'וַיִּיצֶר' הוּא הַוָּ"ו הָאֶמְצָעִי שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן בְּאוֹת אָלֶ"ף, וּשְׁנֵי הַיּוּדִי"ן עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ׳ (משלי יד, א), וְהֵם חָכְמָה קְדוּמָה וְחָכְמָה תַּחְתּוֹנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קטז:] ואינון דבריאה אינון לבושין לאינון דאצילות, והאי איהו ° אור לבוש עליון, ואינון עשר מתלבשין בעשר, ואלין דאצילות אמרו לאינון דבריאה דמתלבשין בהון, ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותינו׳ (בראשית א, כו), ° כל ספירה יהיב ביה חולקיה מלגאו ומלבר, ואם חסר חד מעשר ספירן דלא הוה יהיב ביה חולקיה לא הוה אשתלים בניינא דאדם, ובזמנא דחב אדם כל ספירה וספירה נטיל חולקיה מניה ואשתאר אין, ורזא דמלה ׳ומותר האדם מן הבהמה אין׳ (קהלת ג, יט), ובגין דא אמרו מארי מתניתין ׳ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׳ (תהלים מט, יג), אדם דהוה ביקר דלעילא ולא נטיר ליה, נמשל כבהמות ° דמות דיליה, דאינון חיות הקדש, אבל עלת על כל העלות כד ברא ליה ° כמה דאת אמר (בראשית א, כז) ויברא אלהי״ם ׳את האדם בצלמו׳, איהו נטיל כלא מיניה, ויהיב ביה בלא שותפו דאחרא, דאבא ואימא עבדו ליה בציורייהו בתרין ציורין, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ד) וייצר יהו״ה אלהי״ם וייצר בתרין ציורין, ציורא דאבא דאיהו יהו״ה, וציורא דאלהי״ם דאיהי אימא, ודא איהו וייצר יהו״ה אלהי״ם, ° ולבתר עבד ליה מאנא הדא הוא דכתיב (שם) עפר מן האדמה, מן האדמה לא כתיב, אלא עפר מן האדמה, ודא שכינתא תתאה דאתמר בה ׳ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לד, טו) דאיהי גלגולא דיליה. אמר רבי אלעזר, אבא, בתר דרעוא אשתכח צריך למפתח מלין באתגליא, מאי אדם דברא עלת על כל העלות בדיוקניה, דהא כתיב דלית ביה דמות, אמר ליה, ברי, לא אמר דאית ביה דיוקנא, אלא בצלמו רוצה לומר כגוונא דאיהו רואה ואינו נראה, דיהא איהו הכי, וכגוונא דלית ביה דיוקנא, דיהא איהו הכי, וכגוונא דלית קדמון עליה דיהא איהו הכי, וכגוונא דאיהו עלת על כל העלות חד בלא שותפו ובלא חשבן, דיהא איהו הכי, כלא כגוונא דיליה. ° ואית אדם דבריאה ויצירה ועשיה בגוונא אחרא בלבושין וגופא (דלבר) (נ״א בלבד), דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה כלל, אבל בריאה דברא הוא לתתא בדיוקניה, אבל לאו דאתברי איהו, אבל בלבושא וגופא דלבר אית בריאה, ובגין דא כתיב (בראשית א, כז) ויברא אלהי״ם ׳את האדם בצלמו׳, הכא רזא אחרא בגופא, את האדם, דא עמודא דאמצעיתא דאתמר ביה ׳כתפארת אדם לשבת בית׳ (ישעיה מד, יג), בצלמו שכינתא תתאה, בצלם אלהי״ם שכינתא עלאה, ° וייצר יהו״ה אלהי״ם את האדם דא צדיק חי עלמין, יצרו ביצירה עלאה וביצירה תתאה, דאינון י' י' מן א, ו' מן וייצר איהו ו' דאמצעיתא, דאיהו בין תרין יודין באת א, ותרין יודי״ן עלייהו אתמר ׳חכמות נשים בנתה ביתה׳ (משלי יד, א) ואינון חכמה קדומה וחכמה תתאה.

התרגום: ואלה של בריאה הם לבושים לאלה של אצילות, וזה אור לבוש עליון, ועשר אלה מתלבשות בעשר אלה. ואלה של אצילות אמרו לאלה של בריאה שמתלבשות בהן (בראשית א, כו) 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'. כל ספירה נתנה בו חלקה מבפנים ומבחוץ, ואם היה חסר אחד מעשר הספירות שלא נתן בו חלקו, לא היה נשלם בנין האדם. ובזמן שחטא אדם, כל ספירה וספירה נטלה חלקה ממנו ונשאר אין, וסוד הדבר (קהלת ג, יט) 'ומותר האדם מן הבהמה אין'. ומשום כך אמרו בעלי המשנה (תהלים מט, יג) 'ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו' - אדם שהיה ביקר שלמעלה ולא שמרו, נמשל כבהמות דמותו, שהם חיות הקדש. אבל עלת על כל העלות, כשברא אותו, כמו שנאמר ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז), הוא נטל הכל ממנו ונתן בו בלי שתפות אחרת, שאבא ואמא עשו אותו בציוריהם בשני ציורים, זהו שכתוב ׳וייצר יהו"ה אלהים׳ (בראשית ב, ד) - וייצר בשני ציורים: ציור האב שהוא יהו"ה, וציור האלהים שהיא אמא, וזה ' ׳וייצר יהו"ה אלהים׳ '. ואחר כך עשה לו כלי, זהו שכתוב (שם) עפר מן האדמה - 'מן האדמה' לא כתוב, אלא 'עפר מן האדמה', וזו השכינה התחתונה שנאמר בה ׳ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לד, טו), שהיא גלגולו. אמר רבי אלעזר: אבא, אחר שהרצון נמצא, צריך לפתח דברים בגלוי. מהו 'אדם' שבראה עלת על כל העלות בדיוקנו, והרי כתוב שאין בו דמות? אמר לו: בני, לא אמר שיש בו דיוקן, אלא 'בצלמו' - רוצה לומר כעין שהוא רואה ואינו נראה, שיהיה הוא כך, וכעין שאין בו דיוקן, שיהיה הוא כך, וכעין שאין קדמון עליו, שיהיה הוא כך, וכעין שהוא עלת על כל העלות, אחד בלי שתפות ובלי חשבון, שיהיה הוא כך - הכל כעין שלו. ויש אדם דבריאה ויצירה ועשיה באפן אחר, בלבושים וגוף (מבחוץ), שבאצילות הרי נאמר שאין בה בריאה ויצירה ועשיה כלל, אבל בריאה שברא הוא למטה בדיוקנו, אבל לא שנברא הוא, אבל בלבוש והגוף החיצוני יש בריאה, ומשום כך כתוב ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז) - כאן סוד אחר בגוף, 'את האדם' זה העמוד האמצעי, שנאמר בו ׳כתפארת אדם לשבת בית׳ (ישעיה מד, יג). 'בצלמו' - שכינה תחתונה, 'בצלם אלהים' - שכינה עליונה. 'וייצר יהו"ה אלהים את האדם' - זה צדיק חי העולמים, יצרו ביצירה עליונה וביצירה תחתונה, שהם שתי היודי"ן של האל"ף, והו"ו של 'וייצר' הוא הו"ו האמצעי שבין שני היודי"ן באות אל"ף, ושני היודי"ן עליהם נאמר ׳חכמות נשים בנתה ביתה׳ (משלי יד, א), והם חכמה קדומה וחכמה תחתונה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: במחשבה דאיהו יו"ד עילאה. רוצה לומר דג' רישין הן, א' כתרא דהיינו גולגלתא הוא י' עלאה, ומ"ס יו"ד תתאה, ואוירא הוא וא"ו כידוע, וביוד עילאה שם עילת העילות, דביה אין שום אות, דשם ברח לך אל מקומך וזה שאומר דתמן עלת העלות, וחובא גרם…

לכל המפרשים על פיסקה זו