ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 11 (קד ע"ב)

׳כי שבע יפול צדיק וקם׳ - הסתלקות הנביעה וחזרתה למקומה

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 11 · דף קד ע"ב

לשון הזוהר

° אַבָּא דְאִיהוּ חָכְמָה בְּאִלֵּין תְּלַת נָחִית בְּגִלְגּוּל, וְהָא כְּתִיב בְּאָדָם וְחַוָּה דְסָלְקִין בְּמִטָּה שְׁנַיִם ° וְיָרְדוּ שֶׁבַע, אָמַר, וַדַּאי הָכִי אִיהוּ דְּאִינוּן אָדָם וְחַוָּה, קַיִן וּתְאוּמָתוֹ, הֶבֶל וּתְרֵין תְּאוֹמוֹתָיו, (וְקַיִן בְּגִין דַּהֲווֹ לְהֶבֶל תְּרֵין תְּאוּמוֹת וְלֵיהּ לָא הֲוָה אֶלָּא חַד, קַנִּי לְהֶבֶל) וְדָא גָרִים לֵיהּ ׳כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם׳ (משלי כד, טז), דְּחָב בִּשְׁכִינְתָּא דְאִיהוּ בַּת שֶׁבַע, וּבְגִין דָּא נָפַל בְּשֶׁבַע, דְּאִתְּתָא גָרִים לֵיהּ מִיתָה, וְדָא יְרִידָה דִילֵיהּ דִּנְחִיתַת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה מֵאַתְרָהָא. וְגָרִים אָדָם דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ מִשְּׁכִינְתָּא תַּתָּאָה וּמִשֶּׁבַע דַּרְגִּין דִּילָהּ. וּלְבָתַר דְּאִשְׁתַּרַשׁ בָּהּ (נ״א דאשתמש בהאי) אִילָנָא, וְנָחִית תַּמָּן נְבִיעוּ לְמֶעֱבַד אִיבָּא דְאִיהוּ פִּרְיָה וְרִבְיָה, (דָא גָרִים אָדָם דְּאִתְבְּרֵי בְּדִיּוֹקְנֵיהּ, דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ מִשְּׁכִינְתָּא תַּתָּאָה וּמִשֶּׁבַע דַּרְגִּין דִּילָהּ, לְבָתַר דִּנְחִיתוּ תַּמָּן), כֹּלָּא סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, וְדָא (וְרָזָא) אִיהוּ וְקָם. נ"א דף קג ע״ב, נ"א דף קד. וּמַאי הֲוָה נְבִיעוּ דְאִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ, ו' דְּאִסְתַּלַּק עַד אֵין סוֹף דְּאִיהוּ מַזָּלָא עִלָּאָה, דְנָחִית לֵיהּ ו' דְּאִיהוּ אַבָּא לְאַתְרֵיהּ, וּלְבָתַר סָלִיק אַבָּא כָּל בְּרֵיהּ לְאַתְרֵיהּ.

תרגום

אַבָּא, שֶׁהוּא חָכְמָה, בְּאֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה יָרַד בְּגִלְגּוּל, וַהֲרֵי כָּתוּב בְּאָדָם וְחַוָּה שֶׁעָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ שִׁבְעָה. אָמַר: וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהֵם אָדָם וְחַוָּה, קַיִן וּתְאוֹמָתוֹ, הֶבֶל וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו (וְקַיִן - מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ לְהֶבֶל שְׁתֵּי תְּאוֹמוֹת וְלוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אַחַת, קִנֵּא בְּהֶבֶל), וְזֶה גָּרַם לוֹ ׳כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם׳ (משלי כד, טז), שֶׁחָטָא בַּשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בַּת שֶׁבַע, וּמִשּׁוּם כָּךְ נָפַל בְּשֶׁבַע, שֶׁהָאִשָּׁה גָּרְמָה לוֹ מִיתָה, וְזוֹ יְרִידָתוֹ - שֶׁיָּרְדָה הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה מִמְּקוֹמָהּ. וְגָרַם אָדָם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַנְּבִיעָה מֵהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה וּמִשֶּׁבַע דַּרְגוֹתֶיהָ. וְאַחַר שֶׁהִשְׁתָּרֵשׁ בָּהּ הָאִילָן, וְיָרְדָה שָׁם נְבִיעָה לַעֲשׂוֹת פְּרִי שֶׁהוּא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הַכֹּל עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ ׳וָקָם׳. וּמַהִי הַנְּבִיעָה שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ? וָא"ו שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת עַד אֵין סוֹף שֶׁהוּא הַמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁמּוֹרִיד לוֹ אֶת הַוָּא"ו שֶׁהוּא אַבָּא לִמְקוֹמוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלֶה אַבָּא אֶת כָּל בְּנוֹ לִמְקוֹמוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° אבא דאיהו חכמה באלין תלת נחית בגלגול, והא כתיב באדם וחוה דסלקין במטה שנים ° וירדו שבע, אמר, ודאי הכי איהו דאינון אדם וחוה, קין ותאומתו, הבל ותרין תאומותיו, (וקין בגין דהוו להבל תרין תאומות וליה לא הוה אלא חד, קני להבל) ודא גרים ליה ׳כי שבע יפול צדיק וקם׳ (משלי כד, טז), דחב בשכינתא דאיהו בת שבע, ובגין דא נפל בשבע, דאתתא גרים ליה מיתה, ודא ירידה דיליה דנחיתת שכינתא תתאה מאתרהא. וגרים אדם דאסתלק נביעו משכינתא תתאה ומשבע דרגין דילה. ולבתר דאשתרש בה (נ״א דאשתמש בהאי) אילנא, ונחית תמן נביעו למעבד איבא דאיהו פריה ורביה, (דא גרים אדם דאתברי בדיוקניה, דאסתלק נביעו משכינתא תתאה ומשבע דרגין דילה, לבתר דנחיתו תמן), כלא סליק לאתריה, ודא (ורזא) איהו וקם. נ"א דף קג ע״ב, נ"א דף קד. ומאי הוה נביעו דאסתלק מניה, ו' דאסתלק עד אין סוף דאיהו מזלא עלאה, דנחית ליה ו' דאיהו אבא לאתריה, ולבתר סליק אבא כל בריה לאתריה.

התרגום: אבא, שהוא חכמה, באלה השלשה ירד בגלגול, והרי כתוב באדם וחוה שעלו למטה שנים וירדו שבעה. אמר: ודאי כך הוא, שהם אדם וחוה, קין ותאומתו, הבל ושתי תאומותיו (וקין - משום שהיו להבל שתי תאומות ולו לא היתה אלא אחת, קנא בהבל), וזה גרם לו ׳כי שבע יפול צדיק וקם׳ (משלי כד, טז), שחטא בשכינה שהיא בת שבע, ומשום כך נפל בשבע, שהאשה גרמה לו מיתה, וזו ירידתו - שירדה השכינה התחתונה ממקומה. וגרם אדם שתסתלק הנביעה מהשכינה התחתונה ומשבע דרגותיה. ואחר שהשתרש בה האילן, וירדה שם נביעה לעשות פרי שהוא פריה ורביה, הכל עולה למקומו, וזהו ׳וקם׳. ומהי הנביעה שהסתלקה ממנו? וא"ו שמסתלקת עד אין סוף שהוא המזל העליון, שמוריד לו את הוא"ו שהוא אבא למקומו, ואחר כך מעלה אבא את כל בנו למקומו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אבא דאיהו כו'. רוצה לומר אדם הראשון שהוא אב הראשון, דרגא דחכמה, נחית באלין ג' גלגולין בג' אבהן ופריך והא אתמר באדם וחוה כו' דמשמע שירדו בז' גלגולין, ומשני ודאי כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: